יש מונדיאל אחר

המונדיאל שיגיע לסיומו ביום ראשון נתפס כחגיגה המעלה על נס את הלאומיות ואת המדינות השונות, אבל בעולמנו כיום ישנם יותר ויותר קבוצות אתניות/פוליטיות/דתיות ששואפות לממש את הזכות להגדרה עצמית או לפחות לייצוג עצמי במונדיאל. האם הקבוצות האלה יכולות להכנס תחת המטרייה של פיפ"א ולהשתתף בגביע העולם? ואם לא, מה האלטרנטיבה? התשובות בפנים.

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם והוא רוצה להיות במונדיאל. אז מה בעצם השלבים של אותו עם כדי להגיע למונדיאל? כמו שרובכם כבר יודעים או כבר הבנתם בחודש האחרון המונדיאל הוא טורניר הכדורגל החשוב ביותר בעולם, שבו מתמודדות 32 מתוך כלל הנבחרות הלאומיות לגברים החברות בפיפ"א, הגוף הבינלאומי המנהל את תחרויות הכדורגל הרשמיות. שנתיים לפני הטורניר מתנהל שלב המוקדמות המשמש לקביעת 31 הנבחרות שיעפילו לטורניר ביחד עם הנבחרת המייצגת את המדינה המארחת. אז הנה, מצאנו את המפתח. העם שלנו בנה התאחדות כדורגל ואפילו הרכיב נבחרת שבואו נקרא לה "נבחרת החומוס" ועכשיו רק צריך להיות חבר בפיפ"א ולהתמודד במוקדמות הטורניר.

רק שפה נוצרת בעיה ראשונה, תקנון פיפ"א קובע שני תנאים שלא בהכרח תלויים בהתאחדות נבחרת החומוס בכדי שיוכלו להיות חברים בו: כל ארגון שמנהל ומפקח את הכדורגל במדינה המוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית יכול להגיש הצעה להיות חבר בפיפ"א, בנוסף על הארגון להיות חבר בהתאחדות הכדורגל היבשתית: אסיה: AFC, אפריקה: CAF, צפון ומרכז אמריקה: CONCACAF, דרום אמריקה: CONMEBOL, אוקיאניה: OFC ואירופה: UEFA.

מסקירה של 3 תקנונים (אירופה, אסיה ואפריקה) עולה שתנאי הסף כדי להחשב בהם חברים משתנה: הכרה באו"ם, אישור של הועד המנהל של הקונפדרציה או אישור של קונגרס פיפ"א. קוסבו שהיא מדינה מוכרת לא הצליחה להכנס לאופ"א בגלל לובי של סרביה וגיבלרטר, טריטוריה בריטית, הצליחה להכנס לאופ"א רק בשנה שעברה. זאת אחרי איומים מצידה של ההתאחדות הספרדית על משיכת הקבוצות הספרדיות מליגת האלופות (גם ברצלונה וריאל מדריד). הניסיונות הספרדים לא עבדו וגילברטר הצטרפה לאופ"א עם תקוות להצטרף בעתיד לפיפ"א. נראה שגם אם "חבל החומוס" מוכר באו"ם כמדינה זה לא אומר שהיא בהכרח תתקבל להתאחדות היבשתית, לפיפ"א ומשם למוקדמות המונדיאל. אי הכרה בינלאומית לא מעניקה להן אפילו את האפשרות לנסות להיות במוקדמות של הטורניר היוקרתי של פיפ"א.

gib

התאחדות גיבלרטר – נכנסו לאופ"א

המסלול הזה שהציב פיפ"א הופך לבעייתי כשבעולם שבו אנו חיים כיום יותר ויותר ישויות לא זוכות להכרה בינלאומית ולא מצליחות לממש את הזכות להגדרה עצמית. דוגמאות לכך הן כורדיסטאן העיראקית (צפון עיראק) או הרפובליקה התורכית של צפון קפריסין. מה נשאר לישויות האלה לעשות? איך שחקני נבחרת החומוס יזכו להניף גביע? הפתרון הוא פשוט: הנבחרות לא מוותרות על הזכות לשחק בטורניר כדורגל בינלאומי והן מתארגנות בהתאחדויות בינלאומיות המהוות אלטרנטיבה לפיפ"א ובגדול נקראות Non-FIFA.

נבחרות של מדינות שלא זוכות להכרה בינלאומית מצטרפות לעוד 4 סוגי ישויות של נבחרות כדורגל שלא שייכות לפיפ"א:

התאחדות מקומית – נבחרות שמייצגות התאחדות של אזור במדינות השייכות לפיפ"א. התאחדויות אלה מפקחות על הכדורגל המקומי באזורים שלהם והם חלק מהתאחדות לאומית גדולה יותר. דוגמה טובה לכך היא ג'רזי שהחברות בה הן גם חברות בהתאחדות הכדורגל האנגלית. ההתאחדויות האלה שולחת מדי פעם נבחרת שתייצג אותם בטורניר בינלאומיים שלא שייכים לפיפ"א.

פזורה – נבחרת המורכבת מפזורה אתנית. הפזורה יכולה להיות פליטים או קבוצה אתנית שחיה תחת שליטה של כמה מדינות, כמו הצוענים שמפוזרים ברחבי אירופה או הלאפים שחיים בנורבגיה, צפון שבדיה, פינלנד ורוסיה.

מדינות ריבוניות שאינן קשורות לפיפ"א– מיקרונזיה, קיריבטי, איי מרשל, מונקו, נאורו, פלאו, טובאלו, בריטניה והוותיקן אינן קשורות לפיפ"א. בריטניה מיוצגת בפיפ"א דרך ארבע המדינות המרכיבות אותה.

מיעוטים – נבחרות שמורכבות ממיעוטים אתניים במדינה מוכרת כמו המיעוט הכורדי החי בצפון עיראק.

ישויות אלה התאחדו בשנת 2003 תחת ארגון New Federations Board או בקיצור NF-Board שהורכב מנבחרות של מדינות שאינן מוכרות כמדינות ריבוניות ולכן כאמור לא זכאיות להשתייך לפיפ"א. ההתאחדות ארגנה בשנת 2006 ובמקביל למונדיאל של פיפ"א את טורניר הכדורגל הבינלאומי הראשון שלה הנקרא "ויוה" לחברות המרכיבות אותה. אולם, לקראת המונדיאל בברזיל החליטו ב-NF-Board שלא לערוך טורניר במקביל, דבר שהביא להפסקת פעילות הארגון. NF-Board הצליח לארגן חמישה טורנירי ויוה בכל ההיסטוריה שלו, כשהראשונה בטבלת הזכיות עומדת פדניה, חבל ארץ בצפון איטליה הרוצה להקים מדינה עצמאית, עם 3 זכיות, אחריה נבחרת לאפלנד (הנבחרת של הלאפים שהוזכרו מקודם וכן, מכאן הגיע נילס הולגרסון!) עם זכייה אחת וכורדיסטאן העיראקית עם זכייה אחת. כורדיסטאן העיראקית הייתה גם המארחת של טורניר האחרון של הארגון שנערך ב2012.

NF-Board

נבחרת כורדיסטאן העיראקית מניפה את גביע ויוה האחרון ב2012

הואקום שהשאיר NF- Board התמלא דיי מהר וכבר בשנת 2013 קם ארגון חדש בשם CONIFA (Confederation of Independent Football Associations),שלצורך העניין ייקרא כאן כונאפה. הארגון חרט על דגלו להיות ארגון גג עולמי לכל קבוצות הכדורגל מחוץ לפיפ"א: "יש יותר מ-5500 קבוצות אתניות ברחבי העולם ומאות אזורים מבודדים מבחינה ספורטיבית שאין להם גישה לזירה הבינלאומית כדי לשחק כדורגל בינלאומי. CONIFA מזמינה את כל התאחדויות הכדורגל והקבוצות לשחק", כפי שנרשם באתר האינטרנט של הארגון.logo

על רקע ההכנות הגרנדיוזיות למונדיאל של פיפ"א החליטו בכונאפה לארגן את טורניר הכדורגל הבינלאומי הראשון שלהם – "ConIFA World Football Cup". בזמן שסקולארי, יוגי לאב ואחרים הכינו את הסגלים שלהם נפגשו נבחרות הכונאפה באוסטרסונד, שבדיה, לפתיחת הטורניר שנערך בתאריכים 1.6.-8.6, רגע לפני פתיחת המונדיאל המפואר של פיפ"א.

לטורניר ניגשו 12 נבחרות: נבחרת פדניה שכבר מחזיקה ב-3 גביעי ויווה ושאחריו הצעיר של מריו בלוטאלי נכלל בסגל שלה, נבחרת של פליטים מדארפור, כורדיסטאן העיראקית, דרום אוסטיה – חבל בצפון גאורגיה, נגורנו קרבאך – ישות במרכז אזרבייג'ן שהכריזה על עצמאות חד צדדית, האי מאן – אי בין אנגליה ואירלנד, אבחזיה – ישות מדינית שהתנתקה מגאורגיה והכריזה על עצמאות, מחוז ניס – ממוקמות בדרום מזרח צרפת בצמוד לעיר ניס הצרפתית, נבחרת אוקיטאניה שמייצגת אזור היסטורי-תרבותי הכולל חלקים של כמה מדינות: דרום צרפת, מונאקו וחלקים מאיטליה וספרד, נבחרת של הפזורה האשורית, נבחרת טאמיל אילם המייצגת חבל ארץ בצפון סרי לנקה הנלחמת לעצמאותה ונבחרת לאפלנד המארחת.

אחרי שלב בתים ונוקאאוט שבו דארפור ספגה תבוסות עם תוצאות מעולם הכדוריד כמו 0:20 מול פדניה או 0:19 מול דרום אוסטיה, נפגשו בגמר מחוז ניס מול האי מאן. אחרי 120 דקות של 0:0 נגשו שתי הנבחרות לדו קרב פנדלים כשלבסוף ניצחה הנבחרת של ניס בתוצאה 3:5. הטורניר שנשמע דיי שכונתי, אורגן בצורה מופתית, עם אתר אינטרנט דרכו ניתן היה לקנות כרטיסים ולצפות במשחקים. הניצחון של ניס הגיע עד לאוהדי הנבחרת (מסתבר שיש כאלה) שנשארו בבית וצפו ביחד בבעיטות ההכרעה:

מאות אוהדי ניס מחכים לנבחרת בשדה התעופה

הארגון המוצלח של הטורניר הצליח להביא לכונאפה חברים חדשים וכרגע הפדרציה מונה כ-19 התאחדויות. בימים אלה הם שוקדים על אתר אינטרנט חדש ומתחילים לארגן את טורניר הגביע האירופי שייערך בשנה הבאה, כשבנתיים 3 נבחרות הגישו מועמדות לאירוח הטורניר: אבחזיה, נגורנו קרבאך והאי מאן. במקביל להתארגנויות של NF-Board וכונאפה הוקם ארגון גג נוסף בשנת 2009, ה-MFA- Micronational Football Association המונה כיום 24 התאחדויות החברות גם בהתאחדויות יבשתיות הנמצאות תחת הארגון. למרות מספר החברים והרושם של ארגון מקצועי, הניסיון הראשון של MFA להרים טורניר כדורגל בינלאומי ב-2013 כשל והוא כנראה ייערך בקיץ הבא בלונדון. על פי מספר החברים, המיתוג, המבנה והארגון אני מאמין שה-MFA יהיה בעתיד חוד החנית של ארגוני Non-Fifa. 

MFA

כונאפה ארגנו טורניר שבו כולם יוצאים מנצחים, כל הנבחרות שסיימו את דרכן במפעל קיבלו גביע ומדליות. בסיומו של הגמר כאות של כבוד רבים משחקני האי מאן עלו לקבל את מדליית הכסף שלהם עם חולצות של דארפור. זה לא רק בגלל שהשחקנים משתי הנבחרות חברים אלא גם כי השחקנים מהאי עזרו את הכסף הנדרש כדי להטיס את נבחרת דארפור לשבדיה. מבחינת הכדורגל, נראה שהגביע העולמי של כונאפה חיוור מול זה של אחיו הגדול, העשיר והראוותן – פיפ"א, אבל ברמה האנושית ואולי אפילו התרבותית הוא מתגלה כפנינה אמיתית.

אז מי אמר שהוא רוצה להצטרף לנבחרת פזורת אוהבי החומוס?

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s