מחבר: אלון חמודות

נגן מחליף – דקל קינן, סינסינטי

"אני לא חזק בנגינה. אם הייתי חבר להקה בטח הייתי מנגן על משהו מאוד שולי, אולי המשולש הזה. משהו ממש בקטנה". דקל קינן מספר על ההופעה הראשונה שבה היה, עם איזה מוזיקאי סקוטי היה רוצה לשבת על בירה, חושף את שיר החופה שלו ושל אישתו ומפתיע עם השיר האחרון שהתנגן אצלו ברכב. בנגן מחליף אני אציג שאלון קבוע לספורטאים שונים על המוזיקה שהם אוהבים. 

dekel_caffe

עם קפה שחור חזק

באיזו קבוצה אתה משחק בימים אלה ומה ההישג הכי גדול שלך בקריירה?

סינינסטי בארה"ב, אני קפטן הקבוצה. זכינו באליפות לפני שבועיים. ההישג הכי גדול בקריירה זה קצת קשה. אני אתן לך כמה: לייצג את נבחרת ישראל, לשחק בפרמייר ליג ולקחת אליפות וגביע עם מכבי חיפה. 

מה הז'אנר המוזיקלי האהוב עליך ואיך נחשפת אליו לראשונה?

אני חובב מוזיקה ישראלית אבל אם נהיה יותר ספציפים אז מאיר אריאל, אהוד בנאי ומשינה. אם אני הולך ממש אחורה אז שלישיית גשר הירקון והדודואים. נחשפתי למוזיקה הזאת בבית מגיל צעיר ומהקיבוץ והתחברתי. מצד שני אני גם מאוד אוהב מוזיקת מחאה.

האם אתה זוכר את ההופעה הראשונה שהלכת אליה? של מי ומתי?

זה היה בפסטיבל בחוף אכזיב, הלכתי עם אבא שלי להופעה של טיפקס בגיל 8-9. הם היו אז בשיאם ומאז ועד היום אני עדיין מחבב אותם. אני זוכר מההופעה ההיא שמאוד אהבתי את השיר "יש לי חברה"

מי היא הלהקה המועדפת עליך? למה?

אני מאוד אוהב את הביטלס, מאיר אריאל, משינה ואריק איינשטיין. גדלתי עליהם ונחשפתי אליהם בבית, ולאט לאט המוזיקה שלהם עניינה אותי יותר יותר. הביטלס האמת גיליתי בגיל יותר מאוחר. הייתי אפילו במוזיאון שלהם בליברפול.

מה התנגן אצלך ברכב בנסיעה האחרונה שלך?

קדאווה של ערוץ הכיבוד ובלה בליסמה של הדג נחש. שיר חזק מאוד עם המון משמעות. אני מאוד אוהב את ערוץ הכיבוד אגב.

מה הייתה ההופעה הכי טובה שהיית בה וההופעה שהכי היית רוצה להיות בה?

ההופעה הכי טובה שהייתי בה הייתה של חמי רודנר, באיזה פאב חשוך וקטן בחיפה ביחד עם אישתי בתחילת דרכנו. הוא עשה את כל השירים של איפה הילד ואני מאוד אוהב אותם. אני לא זוכר את שם הפאב. אני מעריך שנהנתי בגלל השירים ובגלל שהייתי עם אישתי. 

זה אולי קצת בנאלי אבל הייתי רוצה להיות בהופעה של קווין.

עם איזה מוזיקאי היית רוצה לשבת על בירה ולמה?

אז קודם כל אני חושב על רוד סטיוארט. הוא נראה לי אחד שנחמד איתו, הוא בטח יודע לשתות טוב, והוא אוהב כדורגל . אותו דבר לגבי אלטון ג'ון הוא קצת ז'אנר אחר אבל הייתי בכל זאת שמח לשתות איתו בירה.

בגזרת הישראלים אז אולי בני אמדורסקי. הייתי מדבר איתו על המוזיקה שלו.

עטיפה של איזה אלבום חקוקה לך בזכרון?

מאיר אריאל – שירי חג ומועד ונופל. זאת העטיפה שהכי זכורה לי. גדלתי בקיבוץ וזה מה שזכור לי בראש.

R-1415485-1218024562.jpeg

 אם היית חבר בלהקה על איזה כלי היית מנגן?

אני לא חזק בנגינה. אם הייתי חבר להקה בטח הייתי מנגן על משהו מאוד שולי, אולי המשולש הזה. משהו ממש בקטנה.

איזה שיר נותן לך הכי הרבה מוטיבציה והיית רוצה לעלות איתו על המגרש?

יוצא לאור – אהוד בנאי.

מה הפסקול (כלומר אלבום) האולטימטיבי לסופי שבוע?

תלוי במוד של הסופשבוע, אוסף שירי אריק איינשטיין או אוסף שירים ישראלים.

מה הם חמשת השירים הכי טובים בכל הזמנים לדעתך (לא בסדר מסוים)?

1. שלישיית גשר הירקון – לילה בחוף אכזיב
2. אריק איינשטיין – פגישה לאין קץ
3. אריק איינשטיין – ואלה שמות
4. מאיר אריאל – לא יכול להוריד ממך את העיניים.  זה השיר שאני ואישתי נכנסו איתו לחופה.
5. Pink Floyd – Another Brick in the Wall

ולסיום, השלם את המשפט: סקס, סמים ו…

כדורגל.

דקל קינן משחק בעמדת הבלם בקבוצת סינסינטי מליגת ה-USL האמריקנית. קינן נולד וגדל בקיבוץ ראש הנקרה. בגיל 8 החל לשחק בהפועל מטה אשר, ולאחר ארבע שנים עבר למחלקת הנוער של מכבי חיפה, שם הצטיין. הוא שיחק במכבי חיפה (בה היה גם קפטן הקבוצה), בלקפול, קארדיף סיטי, קריסטל פאלאס ובריסטול סיטי ובמהלך הקריירה זכה ב-2 אליפויות, גביע מדינה וגביע הטוטו. כמו כן לזכותו 27 הופעות במדי נבחרת ישראל.

החמישייה של דקל קינן:

יש מונדיאל אחר

המונדיאל נתפס כחגיגה המעלה על נס את הלאומיות ואת המדינות השונות, אבל בעולמנו כיום ישנן יותר ויותר קבוצות אתניות/פוליטיות/דתיות ששואפות לממש את הזכות להגדרה עצמית או לפחות לייצוג עצמי במונדיאל. האם הקבוצות האלה יכולות להכנס תחת המטרייה של פיפ"א ולהשתתף בגביע העולם? ואם לא, מה האלטרנטיבה? התשובות בפנים.

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם והוא רוצה להיות במונדיאל. אז מה בעצם השלבים של אותו עם כדי להגיע למונדיאל? כמו שרובכם כבר יודעים או כבר הבנתם בחודש האחרון המונדיאל הוא טורניר הכדורגל החשוב ביותר בעולם, שבו מתמודדות 32 מתוך כלל הנבחרות הלאומיות לגברים החברות בפיפ"א, הגוף הבינלאומי המנהל את תחרויות הכדורגל הרשמיות. שנתיים לפני הטורניר מתנהל שלב המוקדמות המשמש לקביעת 31 הנבחרות שיעפילו לטורניר ביחד עם הנבחרת המייצגת את המדינה המארחת. אז הנה, מצאנו את המפתח. העם שלנו בנה התאחדות כדורגל ואפילו הרכיב נבחרת שבואו נקרא לה "נבחרת החומוס" ועכשיו רק צריך להיות חבר בפיפ"א ולהתמודד במוקדמות הטורניר.

רק שפה נוצרת בעיה ראשונה, תקנון פיפ"א קובע שני תנאים שלא בהכרח תלויים בהתאחדות נבחרת החומוס בכדי שיוכלו להיות חברים בו: כל ארגון שמנהל ומפקח את הכדורגל במדינה המוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית יכול להגיש הצעה להיות חבר בפיפ"א, בנוסף על הארגון להיות חבר בהתאחדות הכדורגל היבשתית: אסיה: AFC, אפריקה: CAF, צפון ומרכז אמריקה: CONCACAF, דרום אמריקה: CONMEBOL, אוקיאניה: OFC ואירופה: UEFA.

מסקירה של 3 תקנונים (אירופה, אסיה ואפריקה) עולה שתנאי הסף כדי להחשב בהם חברים משתנה: הכרה באו"ם, אישור של הועד המנהל של הקונפדרציה או אישור של קונגרס פיפ"א. קוסבו שהיא מדינה מוכרת לא הצליחה להכנס לאופ"א בגלל לובי של סרביה וגיבלרטר, טריטוריה בריטית, הצליחה להכנס לאופ"א רק בשנה שעברה. זאת אחרי איומים מצידה של ההתאחדות הספרדית על משיכת הקבוצות הספרדיות מליגת האלופות (גם ברצלונה וריאל מדריד). הניסיונות הספרדים לא עבדו וגילברטר הצטרפה לאופ"א עם תקוות להצטרף בעתיד לפיפ"א. נראה שגם אם "חבל החומוס" מוכר באו"ם כמדינה זה לא אומר שהיא בהכרח תתקבל להתאחדות היבשתית, לפיפ"א ומשם למוקדמות המונדיאל. אי הכרה בינלאומית לא מעניקה להן אפילו את האפשרות לנסות להיות במוקדמות של הטורניר היוקרתי של פיפ"א.

gib

התאחדות גיבלרטר – נכנסו לאופ"א

המסלול הזה שהציב פיפ"א הופך לבעייתי כשבעולם שבו אנו חיים כיום יותר ויותר ישויות לא זוכות להכרה בינלאומית ולא מצליחות לממש את הזכות להגדרה עצמית. דוגמאות לכך הן כורדיסטאן העיראקית (צפון עיראק) או הרפובליקה התורכית של צפון קפריסין. מה נשאר לישויות האלה לעשות? איך שחקני נבחרת החומוס יזכו להניף גביע? הפתרון הוא פשוט: הנבחרות לא מוותרות על הזכות לשחק בטורניר כדורגל בינלאומי והן מתארגנות בהתאחדויות בינלאומיות המהוות אלטרנטיבה לפיפ"א ובגדול נקראות Non-FIFA.

נבחרות של מדינות שלא זוכות להכרה בינלאומית מצטרפות לעוד 4 סוגי ישויות של נבחרות כדורגל שלא שייכות לפיפ"א:

התאחדות מקומית – נבחרות שמייצגות התאחדות של אזור במדינות השייכות לפיפ"א. התאחדויות אלה מפקחות על הכדורגל המקומי באזורים שלהם והם חלק מהתאחדות לאומית גדולה יותר. דוגמה טובה לכך היא ג'רזי שהחברות בה הן גם חברות בהתאחדות הכדורגל האנגלית. ההתאחדויות האלה שולחת מדי פעם נבחרת שתייצג אותם בטורניר בינלאומיים שלא שייכים לפיפ"א.

פזורה – נבחרת המורכבת מפזורה אתנית. הפזורה יכולה להיות פליטים או קבוצה אתנית שחיה תחת שליטה של כמה מדינות, כמו הצוענים שמפוזרים ברחבי אירופה או הלאפים שחיים בנורבגיה, צפון שבדיה, פינלנד ורוסיה.

מדינות ריבוניות שאינן קשורות לפיפ"א– מיקרונזיה, קיריבטי, איי מרשל, מונקו, נאורו, פלאו, טובאלו, בריטניה והוותיקן אינן קשורות לפיפ"א. בריטניה מיוצגת בפיפ"א דרך ארבע המדינות המרכיבות אותה.

מיעוטים – נבחרות שמורכבות ממיעוטים אתניים במדינה מוכרת כמו המיעוט הכורדי החי בצפון עיראק.

ישויות אלה התאחדו בשנת 2003 תחת ארגון New Federations Board או בקיצור NF-Board שהורכב מנבחרות של מדינות שאינן מוכרות כמדינות ריבוניות ולכן כאמור לא זכאיות להשתייך לפיפ"א. ההתאחדות ארגנה בשנת 2006 ובמקביל למונדיאל של פיפ"א את טורניר הכדורגל הבינלאומי הראשון שלה הנקרא "ויוה" לחברות המרכיבות אותה. אולם, לקראת מונדיאל 2014 בברזיל החליטו ב-NF-Board שלא לערוך טורניר במקביל, דבר שהביא להפסקת פעילות הארגון. NF-Board הצליח לארגן חמישה טורנירי ויוה בכל ההיסטוריה שלו, כשהראשונה בטבלת הזכיות עומדת פדניה, חבל ארץ בצפון איטליה הרוצה להקים מדינה עצמאית, עם 3 זכיות, אחריה נבחרת לאפלנד (הנבחרת של הלאפים שהוזכרו מקודם) עם זכייה אחת וכורדיסטאן העיראקית עם זכייה אחת. כורדיסטאן העיראקית הייתה גם המארחת של טורניר האחרון של הארגון שנערך ב2012.

NF-Board

נבחרת כורדיסטאן העיראקית מניפה את גביע ויוה האחרון ב2012

הואקום שהשאיר NF-Board התמלא דיי מהר וכבר בשנת 2013 קם ארגון חדש בשם CONIFA Confederation of Independent Football Associations. הארגון חרט על דגלו להיות ארגון גג עולמי לכל קבוצות הכדורגל מחוץ לפיפ"א: "יש יותר מ-5500 קבוצות אתניות ברחבי העולם ומאות אזורים מבודדים מבחינה ספורטיבית שאין להם גישה לזירה הבינלאומית כדי לשחק כדורגל בינלאומי. CONIFA מזמינה את כל התאחדויות הכדורגל והקבוצות לשחק", כפי שנרשם באתר האינטרנט של הארגון.

logo

לוגו CONIFA עד 2017

skysports-conifa-logo-world_4323425

לוגו CONIFA הנוכחי

על רקע ההכנות הגרנדיוזיות למונדיאל 2014 של פיפ"א החליטו ב-CONIFA לארגן את טורניר הכדורגל הבינלאומי הראשון שלהם – "ConIFA World Football Cup". בזמן שסקולארי, יוגי לאב ואחרים הכינו את הסגלים שלהם נפגשו נבחרות CONIFA באוסטרסונד, שבדיה, לפתיחת הטורניר שנערך בתאריכים 1.6.-8.6, רגע לפני פתיחת המונדיאל המפואר של פיפ"א.

לטורניר ניגשו 12 נבחרות: נבחרת פדניה שכבר מחזיקה ב-3 גביעי ויווה ושאחריו הצעיר של מריו בלוטאלי נכלל בסגל שלה, נבחרת של פליטים מדארפור, כורדיסטאן העיראקית, דרום אוסטיה – חבל בצפון גאורגיה, נגורנו קרבאך – ישות במרכז אזרבייג'ן שהכריזה על עצמאות חד צדדית, האי מאן – אי בין אנגליה ואירלנד, אבחזיה – ישות מדינית שהתנתקה מגאורגיה והכריזה על עצמאות, מחוז ניס – ממוקמות בדרום מזרח צרפת בצמוד לעיר ניס הצרפתית, נבחרת אוקיטאניה שמייצגת אזור היסטורי-תרבותי הכולל חלקים של כמה מדינות: דרום צרפת, מונאקו וחלקים מאיטליה וספרד, נבחרת של הפזורה האשורית, נבחרת טאמיל אילם המייצגת חבל ארץ בצפון סרי לנקה הנלחמת לעצמאותה ונבחרת לאפלנד המארחת.

אחרי שלב בתים ונוקאאוט שבו דארפור ספגה תבוסות עם תוצאות מעולם הכדוריד כמו 0:20 מול פדניה או 0:19 מול דרום אוסטיה, נפגשו בגמר מחוז ניס מול האי מאן. אחרי 120 דקות של 0:0 נגשו שתי הנבחרות לדו קרב פנדלים כשלבסוף ניצחה הנבחרת של ניס בתוצאה 3:5. הטורניר שנשמע דיי שכונתי, אורגן בצורה מופתית, עם אתר אינטרנט דרכו ניתן היה לקנות כרטיסים ולצפות במשחקים. הניצחון של ניס הגיע עד לאוהדי הנבחרת (מסתבר שיש כאלה) שנשארו בבית וצפו ביחד בבעיטות ההכרעה:

מאות אוהדי ניס מחכים לנבחרת בשדה התעופה

הארגון המוצלח של הטורניר הצליח להביא ל-CONIFA חברים חדשים וכרגע הפדרציה מונה כ-47 התאחדויות. מאז אותו טורניר CONIFA הרימו עוד 2 טורנירי אליפויות אירופה ו-2 טורנירי אליפויות עולם שאת האחרון שבהם אירחה העיר בראווה, סומליה, כשבפועל המשחקים נערכו בלונדון. הטורניר העולמי האלטרנטיבי האחרון שנערך במהלך חודש יוני 2018 כלל 16 נבחרות והסתיים בהנפת גביע של הנבחרת שמייצגת את המיעוט ההונגרי בזקרפטיה לאחר קרב פנדלים מול נבחרת קפריסין הצפונית. אם גם אתם לא שמעתם על זרקפטיה עד כה, אז מדובר על מחוז אוקראיני שעבר במהלך ההיסטוריה בין אוסטרו-הונגריה, רומניה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, שוב הונגריה ואז ברית המועצות.

תקציר גמר CONIFA World Football Cup 2018

CONIFA מארגנים טורנירים בהם כולם יוצאים מנצחים, כל הנבחרות שסיימו את דרכן במפעל מקבלות גביע ומדליות. בסיומו של גמר 2014 רבים משחקני האי מאן עלו לקבל את מדליית הכסף שלהם עם חולצות של דארפור כאות של כבוד. זה לא רק בגלל שהשחקנים משתי הנבחרות חברים, אלא כי השחקנים מהאי עזרו לגייס את הכסף הנדרש כדי להטיס את נבחרת דארפור לשבדיה.

עם ישיבות דירקטוריון תכופות, הצטרפות של התאחדויות חדשות ופעילות שיווקית ברשתות החברתיות נראה ש-CONIFA כאן כדי להישאר. מבחינת הכדורגל, נראה שהגביע העולמי של CONIFA מחוויר מול זה של אחיו הגדול, העשיר והראוותן – פיפ"א, אבל ברמה האנושית ואולי אפילו התרבותית הוא מתגלה כפנינה אמיתית.

אז מי אמר שהוא רוצה להצטרף לנבחרת פזורת אוהבי החומוס?

מצגת זאת דורשת JavaScript.

שחקן חיזוק – נוני גפן, "הכל שבור ורוקד"

"באותה תקופה אני חושב שכולם אהדו את מכבי חיפה וסתם כי הייתי דווקא אז הלכתי עם הפועל". נוני גפן, יוצר הסרט "הכל שבור ורוקד, מספר על חוויות ממשחק האליפות מול בית"ר ("רק לא לקבל מכות מאוהדי בית"ר"), הבלם האהוב של הפועל חיפה שאתם בטח לא זוכרים ("גבוה ואיטי להחריד") ולמה הוא נאלץ להסתובב עם צעיף של הפועל ב"ש? בשחקן חיזוק אני אציג אראיין אמנים, מוסיקאים וסופרים על האהדה לקבוצה שלהם.

16406740_10154405198648995_2817389743659813367_n

נוני גפן (ימין)

מה אתה עושה בימים אלה?

עובד על יציאת הסרט החדש שלי שעכשיו באקרנים "הכל שבור ורוקד".

מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?

הפועל חיפה וארסנל.

 נראה שהתמונה פה דורשת הסבר. אתה מופיע בה בכלל עם צעיף של פיורנטינה לצד צעיף הפועל ב"ש.

זה בפסטיבל קולנוע בטורינו. הבחור משמאל, אחד המנהלים של הפסטיבל, בחר את הסרט שלי והוא שרוף של פיורנטינה. הוא ביקש שאביא לו צעיף של הקבוצה שאני אוהד כדי שנחליף. אבל איבדתי את שלי, ואין לקנות בשום מקום צעיף של הפועל חיפה! אתה לא מאמין! כלום! בסוף הבאתי לו של הפועל באר שבע.

איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?

האהבה להפועל חיפה התחילה כששיחקתי בנערים ג' של המועדון. באותה תקופה אני חושב שכולם אהדו את מכבי חיפה וסתם כי הייתי דווקא אז הלכתי עם הפועל, ואני גם אוהב את הצבע האדום. המשחק הראשון היה בליגה השנייה נגד מכבי יבנה. כתב ספורט שעבד עם אבא שלי הביא לי שני כרטיסים. בסגל של הפועל חיפה היה את הבלם רפי פור שהיה גבוה ואיטי להחריד. לא יודע למה אבל פשוט נדלקתי והייתי מבסוט עליו. לא נראה לי שיש עוד מישהו שזוכר את השם הזה בארץ. הפועל אגב ניצחו שתיים אפס.

האהבה לארסנל התחילה גם בתקופת נערים ג'. שיחקתי כקשר אחורי אז גילמתי את עצמי כשקשרים האחוריים שעברו בארסנל: עמונאל פטי ופטריק ויירה. איכשהו יצא שגם הם גם צבע אדום. באותה תקופה, בשנות ה-90, הם שיחקו מדהים, כמו ברצלונה לפני ברצלונה.

מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה? 

זידאן, משהו בזה שהוא איטי כמו צב אבל זז בכזאת אלגנטיות. ושילוב של ערסיות וביישנות. היום מין הסתם מסי ורונאלדו. העדפה קטנה למסי אבל לא באמת רלוונטית. הם באמת ספוורטאים מפלנטה אחרת.

 מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?

הטוב ביותר: הפועל חיפה נגד בית"ר בעונת האליפות. ג'ובאני רוסו מקפיץ בדקה ה-95 מעל קורנפיין.

הרע ביותר: כמעט כל משחק של הפועל. אולי זה היה במכתש הפועל ר"ג נגד הפועל חיפה. אפס אפס המשחק הכי משמים שהיה אי פעם בכדורגל.

 מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?

השיא – האליפות בלי ספק. לא אשכח את המשחק נגד בית"ר, ה-2:1. זה היה רגע שכאילו ידענו שניקח את האליפות. הייתה אופוריה משוגעת במגרש. האצטדיון היה דיי מלא. אני זוכר שכולם יצאו מהמגרש בלי החולצות האדומות, עם חולצות שחורות ופנים שבוזות, כדי לא לקבל מכות מאוהדי בית"ר, וברגע שעלינו לאוטובוס התחלנו לחגוג.

השפל – כשרובי שפירא התאבד. זאת היה סופה של תקופה. אחריה התחילו להחליף מאמנים ולמרות שהיו שחקנים טובים שהיו חתומים בכל זאת ירדנו ליגה. לא היה שום מערך ארגוני, הכל קרס, ולא נשארו אוהדים. מאז הפועל חיפה לא התאוששה.

השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?

ברור שהייתי רוצה את ערן זהבי. הוא ווינר על. אבל משהו יותר ריאלי הייתי שמח לאיזה גרזן בקישור סטייל גל אלברמן.

את מי הכי כיף לנצח? למה?

מכבי חיפה. דרבי. אין שאלה בכלל.

אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?

קשר אחורי. הייתי בגיל 14 קשר אחורי.

האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?

לא ממש. רק לגזור ציפורניים. להפוך את הציפיות ולעלות ולרדת במדרגות של הבית 3 פעמים במשך 3 דקות בדיוק.

מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?

שאין לה דרך מהנוער עד למעלה. הייתי רוצה שכל הקבוצות ישחקו באותה שיטה.

מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?

דודו אוואט, ג'ובאני רוסו, רן בן שמעון, נג'ואן גרייב, טל בנין.

 לסיום, השלם את המשפט: השופט….

תמיד מניאק.

נוני גפן הוא במאי, תסריטאי ושחקן ישראלי. גפן ביים, כתב את התסריט ומשחק בתפקיד הראשי בסרט העצמאי "לא בתל אביב" שיצא בשנת 2012. ב-2017 יצא לאקרנים סרטו "הכל שבור ורוקד", בו שיחק בתפקיד הראשי לצד דודו טסה. הסרט עוקב אחרי דמות בשם נוני, חייל שחזר עם טראומה משירות בעזה וחושב שהוא למעשה בן דודו הקרוי אמנון – שנהרג בקרב. כאמנון הוא מתחיל מסע מוזיקלי לכיבוש במות העיר ולריפוי הנפש הפצועה, למרות שאין לו כישרון מוזיקלי בולט לעין. "הכל שבור ורוקד" מועמד ל-3 פרסי אופיר, מוצג החל מסוף השבוע הקרוב בבתי הקולנוע ובסינמטקים ברחבי הארץ.

הדרבי האחר של גלאזגו

בגלאזגו הכל זה או שחור או לבן, כלומר או כחול או ירוק. ברגע שבחרת את הקבוצה שלך בדרבי העירוני, אתה נמחק על ידי אוהדי הקבוצה השנייה. ככה זה האולד פירם הוא לא רק על היוקרה של העיר, הוא קודם כל על אידיאולוגיה.

old-firm

By Jorge Lawerta

איך אתם אוהבים את הכדורגל שלכם? מהיר וחזק כמו באנגליה? איטי עם הגנות ברזל כמו האיטלקי? אולי הכדורגל הספרדי שנראה כאילו רוקדים בו עם הכדור? מה עם הגרמני וההולנדי שמזמן הפקירו את ההגנות ונחשבות לגן עדן לחלוצים ?

נשים רגע את הליגות היותר מסוקרות באירופה ונעבור לליגת העל הסקוטית, שמצד אחד מזכירה את האנגלית עם המשחק הפיזי שלה אבל מצד שני היא הרבה פחות טכנית. הליגה בה שחקנים רצים עם הראש קדימה לעבר השער ונעצרים רק עם דופקים להם מרפק ללסת.

המשחק בו כל האלמנטים של הכדורגל הסקוטי מופיעים בצורה הגולמית ביותר הוא הדרבי הטעון של גלאזגו, האולד פירם (Old Firm), שמפגיש בין סלטיק לריינג'רס. המונח אולד פירם הוא למעשה שם קולקטיבי למועדונים סלטיק וריינג'רס, כשמנגד ניצבים מועדוני הניו פירם – דנדי יונייטד ואברדין. מקור המונח אולד פירם נחשב כתעלומה. רוב האנשים מחזיקים בדעה האומרת שהשם הגיע מהיתרונות הפרסומיים במפגשים בין שתי הקבוצות שהיו מביאות קהל גדול לכל משחק.

הקהל והמסורת זה שם המשחק במפגשים בין שני המועדונים, היריבות היא לא רק ספורטיבית או מאבק על ההגמוניה העירונית, היא בעיקר עניין אידיאולוגי שלוקח אותנו עד למאה ה-16. היריבות בין סלטיק וריינג'רס היא קודם כל על רקע דתי: סלטיק שהוקמה על ידי כומר קתולי מזוהה עם האירים-קתולים, וריינג'רס מזוהה עם הפרוטסטנטים-אנגליקנים (לקריאה נוספת על הנצרות הפרוטסטנטית והקתולית). "כשהייתי ילד, הלכתי לבית ספר קתולי, ולא היה אף אוהד של ריינג'רס בכל בית הספר. היום זה הרבה יותר מעורבב, הבן שלי הולך לבית ספר קתולי ואולי 5 אחוז מהם אוהדי ריינג'רס." מעיד ניל מקגריבי, אוהד סלטיק ומפעיל אתר האוהדים Kerrydale Street.

בנוסף למתח הדתי בקרב אוהדי שתי הקבוצות, יש גם עניין פוליטי. אוהדי ריינג'רס מזוהים כשמרנים התומכים בעצמאותה של צפון אירלנד כחלק מהממלכה הבריטית (הפרוטסטנטית) ואילו אוהדי סלטיק כסוציאליסטים התומכים בהחזרתה לאירלנד (הקתולית). בשורה התחתונה זה אומר שכל אחד מהקהלים מניף את הדגלים המנוגדים (סלטיק של אירלנד וריינג'רס של הממלכה המאוחדת), משתמש בסמלים שונים לחלוטין, ובעל תרבות אחרת.

לא מפתיע שהאולד פירם ידוע כמשחק בו האמוציות רותחות. בגמר הגביע הסקוטי ב-1980 שהפגיש בין שני הצדדים האמוציות כבר גלשו. בסיום הגמר, שהסתיים בניצחון של סלטיק, ירדו אוהדי שתי הקבוצות לדשא והחלו מהומה שכללה זריקת בקבוקים ולבנים בנוסף לקרבות אוהדים שהשתמשו במוטות ברזל ועץ ככלי נשק.

 בזמן שלכל אחד ממועדוני העלית בליגה האנגלית אפשר למצוא לפחות 5 אמנים שאוהדים אותה ומביעים בה תמיכה בפומבי, לסלטיק ולריינג'רס יש מעט אמנים אוהדים מוצהרים. הסיבה היא דיי פשוטה, מעטים הם האמנים שירצו לתמוך בפומבי בקבוצה ספציפית אחת ולזכות באהדה של הקהל שלה, כשמנגד היא תקבל שנאת עולם והחרמות מאוהדי הקבוצה השנייה. ככה זה בגלאזגו, עיר ללא רחמים יש את הצד הכחול ויש את צד הירוק. אין אמצע. או שאתה איתנו, או שאתה איתם. זה המוטו של שני הצדדים. בדיוק מאותה סיבה גם הספונסרים של שתי הקבוצות היו זהות בשנים 1999-2013 (14 שנים!).

נואל גאלגר, בעל שורשים איריים שמשייכים אותו לצד הירוק של גלאזגו, ראה כבר דרבים סוערים בעברו והעיד על האולד פירם בצורה הכי פשוטה שיש, "הדרבי של מנצ'סטר הוא חוויה מצויינת, אבל שום משחק לא משתווה למפגש בין סלטיק לריינג'רס. אני יכול להגיד בוודאות שהאולד פירם הוא הרבה יותר טעון ומסקרן מהדרבי של מנצ'סטר".

לחובבי הסטטיסטיקה מאזן הדרבים עומד על 159 ניצחונות לריינג'רס, 147 ניצחונות לסלטיק ו-97 תוצאות תיקו.

הצד הכחול

בגלאזגו של שנות ה-50 נולדו שני אחים למשפחת יאנג. כמו כל אחד בסקוטלנד גם שני האחים מצאו מהר את הקבוצה האהובה עליהם בעיר והחלו לעקוב אחר הריינג'רס. בשנת 1963 החליטו ההורים שהמשפחה מהגרת לאוסטרליה הרחוקה, ומאז שני האחים עקבו אחרי הקבוצה שלהם מרחוק. השנים עברו והאחים, מאלקום ואנגוס יאנג כבשו את העולם עם להקת הרוק הכבד שהקימו,  AC/DC. את השם ללהקה הציע האחות, מרגרט שהוא קיצור של Alternating Current/Direct Current (זרם חילופין/זרם ישר),לאחר שראתה אותו על תווית של מכונת תפירה.

האחים אנגוס על הגיטרות עם חולצות נבחרת סקוטלנד

במאי 2010 ביקר מאלקום באייברוקס (אצטדיונה של ריינג'רס), כשלפני כן הפעם האחרונה שביקר שם היה בשנות ה-70. מאלקום נפגש באותו יום עם אלי מקויסט, עוזר המאמן, שמגדיר את עצמו כמעריץ שרוף של הלהקה והביא למאלקום חולצות עם השם שלו ושל אחיו. "זה כל כל כיף לחזור שוב לאייברוקס, להכנס דרך המנהרה ולעלות על הדשא זה פשוט מרגש. אני זוכר שאנגוס ואני באנו לכאן לראות דרבי מול סלטיק וכמובן שניצחנו 1-2", אמר מאלקום באותו היום.

מאלקום מקבל את הקבוצה של אחיו

תמיכה נוספת בקבוצה הכחולה מגיעה מסולן להקת, ביפי קליירו (Biffy Clyro), סיימון ניל. הלהקה הוקמה בסוף שנות ה-90 בפארבר ליד גלאזגו. בתחילת דרכה היא שילבה בין פאנק לרוק אלטרנטיבי ונשמעה כמו חיבור של פו פייטרס ווויזר. כיום הלהקה הורידה את רמות הרוק שלה והיא מנגנת רוק רך יותר ואלקטרוני יותר. בשנת 2000 הוציאו את האי.פי עם השם הבלתי נגמר Thekidswhopoptodaywillrocktomorrow (זה לא טעות, פשוט אין רווחים בשם), ולראשונה קיבלו חשיפה ארצית בבי.בי.סי סקוטלנד שפתחה להם את הדלת להקלטת האלבום הראשון. בשנת 2002 האלבום הראשון שהוציאה הלקה הכניסו אותה לפנקסים של מפיקי פסטיבלים הנחשבים באירופה, והם החלו להופיע ברחבי היבשת.

הפריצה למיין סטריים הגיעה בשנת 2006 עם האלבום הרביעי (Puzzle) והסינגל Saturday Superhouse שהגיע למקום 13 במצעד הסינגלים של אנגליה (מקום הכי גבוה של הלהקה בזמנו). עם הכניסה למיין סטריים הלהקה תחילה לחמם להקות בעלות שם עולמי כמו מיוז, לינקין פארק ובון ג'ובי. עד היום הלהקה הוציאה כ-7 אלבומים ובפברואר 2010 זכה הסינגל The Captain בפרס של מגזין NME לקליפ הטוב ביותר.הלהקה אפילו ביקרה בישראל ב-2017 לטובת מופע משותף עם אביב גפן.

את האהדה לריינג'רס, סיימון מגדיר כאהדה שעברה בירושה מההורים. גם כשהלהקה נמצאת בסיבוב הופעות ברחבי הגלובוס, סיימון נשאר מחובר לקבוצה דרך הלפטופ ובודק את התוצאות מידי שבוע.

סיימון ניל אחרי הזכייה בפרס של NME מודה שהוא אוהד ריינג'רס

הצד הירוק

לירוקים מגלאזגו יש שני ענקי מוסיקה עולמיים שעוקבים אחריהם מהיציע. הראשון הוא רוד סטיוארט והשני, ג'ים קאר הסולן של להקת סימפל מינד.

רוד סטיוארט החל את דרכו בסוף שנות ה-60 עם הצטרפותו להרכב של ג'ף בק, ולאחר מכן עם להקת הפנים. סמל ההיכר שלו כזמר הוא הקול הצרוד וייחודי שלו. בשנת 1969 פנה לקריירת סולו מצליחה הנמשכת עד היום. על פי בדיקה משוערת שערכה רשת הבי.בי.סי., סטיוראט מכר עד היום למעלה מרבע מיליארד אלבומים, עובדה ההופכת אותו לאחד מהזמרים הנמכרים ביותר בעולם.

בבית הקתולי של משפחת סטיוארט אהבו כדורגל, ומן הסתם הבחירה הטבעית שלו היייתה לעודד את הקבוצה מהצד הירוק של העיר. סטיוארט שניחן באתלטיות טבעית היה הכדורגלן המוצלח במשפחה ונבחר להיות הקפטן של קבוצת הכדורגל בתיכון בו למד. האהבה למשחק המשיכה אצל סטיוארט גם כשהפך לכוכב בינלאומי, וכשחשבון הבנק התחיל לתפוח הוא הרשה לעצמו לבנות מגרש אימונים פרטי בסקוטלנד. בעיני רבים השיר You're In My Heart של סטיוארט מתייחס לאהבה שלו לסלטיק, עם המילים:

"You're Celtic, United, but baby I've decided You're the best team I've ever seen".

רוד סטיוארט לפני האולד פירם ב-1988 מציג את המגרש הפרטי

רוד סטיוארט בוכה לאחר הניצחון 1:2 של סלטיק על ברצלונה בליגת האלופות (נובמבר 2012)

האוהד השני, הוא ג'ים קאר מסימפל מינד (Simple Minds). אולי השמות האלה לא נשמעים לכם מוכרים, אז נדבר מוסיקה. השיר הכי מפורסם שלהם הוא (Don’t You (Forget About Me מתוך הסרט "מועדון ארוחת הבוקר", שהפך לאחד הלהיטים הממכרים של שנות ה-80 המאוחרות.
הלהקה התחילה את דרכה בסוף שנות ה-70 כשניגנה מוסיקת פוסט פאנק, לקראת אמצע שנות ה-80 הפכה ללהקה יותר פופולרית אחרי שאימצה צליל פופי. בין אלבום לאלבום סימפל מינד לא מצאה את הסגנון שלה, והשינויים התכופים בהרכבה ובסגנונה המוסיקלי של הלהקה, מנעו ממנה ליהנות מההצלחה לאורך זמן, והיא נשארה בעיני רבים להקה של להיט אחד.

Simple Minds – Don't You (Forget About Me)

ג'ים קאר מאז ומתמיד אהד את סלטיק כמי שנולד בגלאזגו למשפחת מהגרים מאירלנד. האהדה של קאר לסלטיק עלתה לכותרות בשנת 1998 כשהמועדון חיפש משקיעים חדשים בעקבות כניסה לחובות של הבעלים הקודם, פרגוס מקאן. מקאן, כמו איש עסקים טוב, שבא בתקווה לעשות קופה על סלטיק, מצא שעסקי הכדורגל לא כל כך ריווחים והחליט למכור את 51 אחוזי ההחזקה שלו בקבוצה לכל מי שרק מוכן לקנות. קאר ששמע על המקרה ופחד שעוד איש עסקים חסר זיקה לקבוצה יגיע, החליט לנסות לרכוש חלק מהאחוזים של מקאן ביחד עם יו"ר העבר של הקבוצה, בריאן דמפסי. קאר אמר באותו הזמן: " דיברתי עם בריאן דמפסי על העתיד של סלטיק. זה ידוע שאני אוהב מאוד את המועדון הזה ואת האנשים שאוהדים אותה. אני שמח בתכנון מהלך שאני ודמפסי עובדים עליו כדי להחזיר את הבעלות של סלטיק לאוהדים שלה". בסופו של דבר המהלך לא יצא לפועל אבל מאז קאר נשאר הפך לגיבור של האוהדים, כשבאותו הרגע חשב רק על טובת הקבוצה.

ג'ים קאר מדבר על האולד פירם הראשון מזה 4 שנים בעקבות ירידות הליגה של ריינג'רס

celtic-away

חולצת הכדורגל הגרועה ביותר?

מקרה מעניין נוסף של קאר עם סלטיק היה בשנת 2009 כשצייץ בטוויטר את חולצת החוץ של הקבוצה ורשם עליה: "האם זו חולצת הכדורגל הגרועה ביותר? במחשבה שנייה, החולצה כל כך מצחיקה שהיריבה שלנו תהיה עסוקה בלצחוק כל הזמן ולא תוכל לעמוד מולנו".

ההנהלה מצידה הגיבה לעניין ואמרה שהיא מקווה שתלבושת הצהוב הזוהר והשחור ישחזרו את ההצלחה של הקבוצה מסוף שנות ה-90 שגם אז היא לבשה את אותם הצבעים.

קאר צפה ב-2012 בסלטיק מנצחת את ברצלונה 1:2 ביחד עם אביו ובנו, הראשון הוא מי שהנחיל אצלו את האובססיה לסלטיק והשני הוא מי שהוא הולך להעביר לו אותה. "זה היה המשחק האחרון שאבא שלי ראה, הוא היה קרוב לגיל 80. האמת שזה לא רע בתור המשחק האחרון, פרש בשיא."

 

אחרית הימים

לירוקים מגלאזגו יש שני ענקי מוסיקה עולמיים שעוקבים אחריהם מהיציע. הראשון הוא רוד סטיוארט והשני, ג'ים קאר הסולן של להקת סימפל מינד.

רוד סטיוארט בולט כזמר בעל קול צרוד וייחודי, אשר החל את דרכו בסוףשנות ה-60 עם הצטרפותו להרכב של ג'ף בק, ולאחר מכן עם להקת הפנים. בשנת 1969 פנה לקריירת סולו מצליחה הנמשכת עד היום. על פי בדיקה משוערתשערכה רשת הבי.בי.סי., מכר סטיוראט עד היום למעלה מרבע מיליארד אלבומים, עובדה ההופכת אותו לאחד מהזמרים הנמכרים ביותר בעולם.

בבית הקתולי של משפחת סטיוארט אהבו כדורגל, ומן הסתם הבחירה הטבעית שלו היייתה לעודד את הקבוצה מהצד הירוק של העיר. סטיוארט שניחן באתלטיות טבעית היה הכדורגלן המוצלח במשפחה ונבחר להיות הקפטן של קבוצת הכדורגל בתיכון בו למד. האהבה למשחק המשיכה אצל סטיוארט גם כשהפך לכוכב בינלאומי, וכשחשבון הבנק התחיל לתפוח הוא הרשה לעצמו לבנות מגרש אימונים פרטי בסקוטלנד. בעיני רבים השיר You're In My Heart של סטיוארט מתייחס לאהבה שלו לסלטיק, עם המילים:

"You're Celtic, United, but baby I've decided You're the best team I've ever seen".

הדרבי האחר של מנצ'סטר

מורינו מול גווארדיולה, אדום מול כחול, זלאטן מול אגוארו אלו הצדדים שילחמו בדרבי של מנצ'סטר בשבת. אבל כדורגל הוא הרבה יותר מ-90 דקות בשבוע, כדורגל הוא תרבות שלמה. זה סיפור על מנצ'סטר, סטייל, כדורגל והמוזיקה שצמחה בשני צידי העיר. 

באחד הימים בשנות ה-50 האי הבריטי קם לבוקר אחר. צעירים ממעמד הביניים מאסו בקונפורמיסטיות של הוריהם, והחליטו לצאת כנגד התרבות הבריטית האפורה. המרד כלל בתוכו האזנה למוסיקת ג'אז, סגנון לבוש מהודר יותר, חיי נהנתנות ולאט לאט החלה תת תרבות המוד לצבור תאוצה.

ג'ורג בסט – סמל אופנה

בשנות ה-60 תת תרבות החדשה שהגיעה לכל רחבי הממלכה הרגישה שהיא צריכה פנים. באותם שנים במנצ'סטר החל לצמוח שחקן כדורגל מזן אחר, כזה שחוץ מפריצה באגף ומסירה מדוייקת אהב את החיים הטובים. קראו לו ג'ורג בסט, או "בסט" בקיצור. בסט שהיה לכוכב במנצ'סטר יונייטד והביא לה שתי אליפויות וגביע אירופה, הפך לספורט- סלב הראשון, עם שערורייות בעיתונים והסטייל שהביא איתו. המודס מצאו בבסט את כל מה שחיפשו והפכו אותו לאחד האייקונים שלהם. בשנות ה-80 הקשר בין המוסיקה שצמחה מתוך העיר לקבוצות ששיחקו בתחומה היה כבר ברור ובלתי ניתן להפרדה.

שני עשורים אחרי החיבור בין בסט למודס יגיעו ממנצ'סטר שתי להקות, אחת מהצד הכחול ואחת מהצד האדום. סטון רוזס ואואזיס, שכל אחת מהן הביאה איתה בשורה חדשה של תת תרבות, הפכו להיות לקהל של הקבוצה שלהם מה שבסט היה למודס.

הצד האדום

איאן בראון וג'ון סקוויר, שני חברים מחטיבת ביניים ממוצעת במנצ'סטר ואוהדי היונייטד החליטו בשנת 1985 להקים את להקת "סטון רוזס". העיר מנצ'סטר שהרבה שנים הייתה נחשבת לעיר תעשייה אפורה, התחילה בשנות ה-80 להפוך לעיר הכי תוססת באנגליה עם חיי לילה מלאים באסיד ואקסטזי. בדיוק בשלב הזה הופכים הסטון רוזס להיות לקולה של התקופה, וב-1989 הם מוציאים את האלבום הראשון שלהם (The Stone Roses).

האלבום כולו משלב ביטים של מוסיקת האוס עם ריפים של גיטרה ותיפוף קופצני, מה שהשתלב מצוין עם סצינת הלילה של העיר ומועדון שלא השמיע את הרוזס פשוט התכחש למציאות. והמציאות הייתה הז'אנר החדש שהביא איתה בראון ולהקתו – המאדצ'סטר, מוסיקה קצת פסיכאדלית אבל רקידה שהגבירה את החוויה של הסמים שזרמו כמו מים בעיר.

את אהבתו של איאן בראון לכדורגל היה אפשר לזהות בקלות לפי הלבוש. הסטייל של ג'קטי האדידס, וחולצות הפרד פרי שהיה נוהג להסתובב איתם התחיל בכלל בתור תת תרבות הנקראת קז'ואל ושהגיעה דווקא מאוהדי ליברפול בשנות ה-70.  אוהדי המרסיסייד שעקבו אחרי קבוצתם ברחבי אירופה לשלבי הנוק אאוט של הגביע הביאו איתם לאנגליה בגדי ספורט ממותגים צרפתיים או איטלקיים כמו לקוסט שעוד לא נראו ברחבי הממלכה. עם הגיעם לגבולות האי הבריטי החליטו אוהדי ליברפול לעזוב את הבגדים עם הצבעים המזוהים של הקבוצה וללבוש את בגדי הקז'ואל שהביאו איתם מאירופה כך שיהיה להם יותר קל להתחמק מהמשטרה שחיפשה את החוליגנים. הבשורה הגיעה במהרה לשאר אוהדי הקבוצות שחיפשו את הדרך הקלה ביותר לא למשוך תשומת לב מהמשטרה, אבל לקראת סוף שנות ה-70 הסגנון החל לדעוך. לאחר עשור הגיע הפרסום של הסטון רוזס, ואיאן בראון שהיה אוהד כדורגל מושבע החזיר לחיים את אופנת הקז'ואל.

סצינה מהסרט Awaydays, המספר על חיי הקז'ואלס.

איאן בראון הפך לאוהד היונייטד ב-29 למאי 1968 כשהם זכו בגביע אירופה" הוא סיפר שבדיוק יום לפני המשחק אחותו נולדה ולמחרת שהגיע לבקר בבית חולים הראו בטלוויזיה את שחקני מנצ'סטר יונייטד חוגגים ומאותו הרגע הוא  נהיה "חולה" יונייטד. החיים במשפחת בראון בתור אוהד היונייטד לא היו קלים "כל המשפחה שלי היו אוהדי סיטי, לימי הולדת וחגים הייתי מקבל כל הזמן דגלים וחולצות של הסיטי, אני כל הזמן אמרתי להם שנמאס לי מהדברים האלה ושאני אוהד של היונייטד ! הייתי הכבשה האדומה של המשפחה", אמר בראון בראיון פעם.

המשחק הראשון שאליו הגיע היה מול סאות'המפטון ב1971 כשהיה בן 8 המשחק הסתיים ב1:4 ליונייטד עם שלושער של אלן גולינג. ב11 של כל הזמנים בראון הרכיב את:  פיטר שמייכל, ריו פרדיננד, גארי נוויל, יאפ סטאם, נמניה וידיץ', כריסטיאנו רונאלדו, ריאן גיגס, פול סקולס, רוי קין, אריק קאנטונה, דניס לאו, ו…ג'ורג בסט שהיה לבראון לא רק שחקן מוערך אלא גם מודל לחיקוי.

אנשי היונייטד לא התעלמו מההערצה של בראון והחליטו לכבד אותו ואת הסטון רוזס בדרך מקורית שהציע גארי נוויל. השחקן שאהב את הרוזס חשב שמנצ'סטר יונייטד צריכה לאמץ את השיר שלהם,"This Is The One" , בתור שירה עלייה לדשא, הרעיון התקבל בברכה והמסורת שמנציחה את אהבה ההדדית בין המועדון ללהקה ממשיכה גם היום.

This Is The One  באולד טראפורד

Stone Roses – This Is The One

הצד הכחול

כמעט כל בן אדם שני בעולם מכיר את להקת אואזיס, אולי הוא לא שמע על הלהקה אבל את השירים שלהם שהפכו להימנונים כמו Wonderwall  ו  Don’t look back in anger הוא בטח מכיר.

את הלהקה (שהתפרקה בשנת 2009) הובילו שני אחים ממשפחת גלאגר, האחד ליאם (סולן) והשני נואל (גיטרה ראשית). הלהקה צמחה בשנות ה-90 מתוך מנצ'סטר שכבר מזמן התנתקה מהסמים וחזרה להיות עיר עייפה. לגלאגרים שגדלו בתוך גל המאדצ'סטר של העשור הקודם ובילו בהופעות של סטון רוזס, נמאס להגיד כמה טוב היה במנצ'סטר בתחילת שנות ה-80, אז הם החליטו להקים להקה שתעורר את הצעירים שבעיר.

נואל גלאגר על מה הוליד את אואזיס

  1. אואזיס פנו במוסיקה שלהם לשכבת הפועלים, ודיברו על הדברים הפשוטים שמרכיבים את האנשים במנצ'סטר כמו אלכוהול, סיגריות, וההנאות הקטנות. הצליל של הלהקה היה מורכב בעיקר מריפיים על גיטרות, קול מחוספס של הסולן וטקטסים פשוטים. באלבום הבכורה שלהם (Definitely Maybe) שיצא ב1994 ושבר שיאי מכירות בממלכה, החזירה אואזיס את מוסיקת גיטרות לכותרות כשעד אז הסגנון השולט היה פופ סינתיסייזר אופייני. כשכל סינגל שהוציאה הלהקה הפך להמנון תוך שבוע, והבריטים הצביעו ברגליים הייתה הרגשה שללא ספק יש כאן ניחוח של משהו חדש. לא עבר הרבה זמן וחברות התקליטים המתחרות רצו גם הן מכונת כסף כמו אואזיס, ולהקות חדשות עם טקסטים שמדברים לציבור האנגלי וגיטרות חשמליות החלו לצוץ בכל מקום. ז'אנר חדש נחת על בריטניה, הבריטפופ. כשאואזיס ובראשם האחים גלאגר מובילים את הז'אנר החדש, כל אחד רצה להראות כמו חבר הלהקה האבוד שלהם. הגלאגרים שהושפעו רבות מהסטון רוזס המשיכו את דרכו של בראון עם מראה הקז'ואל, והנה הוא שוב חוזר להיות הדבר החם באנגליה אחרי התלבושות הצבעוניות והמזעזעות של הלהקות מהאייטיז.

אואזיס באצטדיון מיין רואד 1996

הפעם הראשונה שהאחים גאלגר ראו את מנצ'סטר סיטי היה ב1971 מול ניוקאסל, כשאבא שלהם לקח אותם לאצטדיון מאיין רואד (האצטדיון הישן של הסיטי). האהבה של נואל לכדורגל היא הרבה יותר רחבה מרק אהבה לסיטי, וכשזה מגיע לכדורגל תמיד יהיה אפשר למצוא את נואל בתוכנית אירוח מביע את הדעות שלו על מהלכים שנעשו גם בקבוצות אחרות בשחצנות אופיינית. על הכסף הגדול שהגיע לסיטי בשנים האחרונות מהאמיריות אמר "תמיד הייתה לי הרגשה ש-40 שנה של נאמנות עיוורת בטוב וברע תשתלם איכשהו, זה כיף לדעת שכל פעם שאוהד של היונייטד ממלא דלק הוא בעצם מעביר את הכסף שלו לעוד רכישות בשביל הסיטי". את האהבה לכדורגל אפשר לראות גם בקליפים של הלהקה, שברובם יגיח כדור אפילו אם זה לשנייה אחת ואיתו הם מראים שגם להקות רוק יודעות מה זה דאבל פס.

Oasis – Shakermaker

השנאה של נואל למנצ'סטר יונייטד הגיע לשיאה ב2007 כשארוסתו של ווין רוני שלחה את הגיטרה שלו אל נואל במטרה שיחתום עליה לכבוד יום ההולדת שלו. נואל שנדהם לשמוע את הבקשה הזאת, החליט לצבוע את הגיטרה בצבע כחול שמיים (הצבע של סיטי), לרשום מילים מההמנון של סיטי ושלח את הגיטרה בחזרה לרוני, כשהוא חותם "מזל טוב בובספוג". נואל שללא ספק היה אהוב על האוהדים כבר לפני התקרית, הפך אחריה לאוהד מספר אחת שלה.

הגיטרה של ווין רוני אחרי "הטיפול" של נואל

אואזיס בשאלה נוקבת – ? Who The F**k Is Man United

רמי, בסיסט הסטון רוזס, אומר את מה שהוא חושב על ליאם גאלגר.

נגן מחליף – מיכאל זנדברג, הפועל ראשון לציון

"הייתי שומע שירים של הביטלס והולך לחפש את הפירוש של המילים שלהם או שואל את ההורים שלי מה כל מילה אומרת." מיכאל זנדברג, אחד השחקנים המעוטרים בכדורגל הישראלי, מספר על ההופעה הראשונה שלו, הקסטות הבלעדיות שאמא העבירה לו ובאיזו הופעה בינלאומית שמגיעה לישראל תוכלו לראות אותו.  בנגן מחליף אני אציג שאלון קבוע לספורטאים שונים על המוזיקה שהם אוהבים. 

photomania-406e4f75ff1095b6d6a7409b312fad36

1. באיזו קבוצה אתה משחק בימים אלה ומה ההישג הכי גדול שלך בקריירה?

הפועל ראשון לציון. ההישג הכי גדול היה ההופעה בליגת האלופות, מנצ'סטר יונייטד באולד טרפורד. זה ההיילייט.

2. מה הז'אנר המוזיקאלי האהוב עליך ואיך נחשפת אליו לראשונה?

בגדול אני חובב הרבה ז'אנרים מוזיקליים. המון מוזיקה ישראלית, רוק מהעולם ושירים ישנים. גדלתי על הרוק הישראלי, והייתי ילד ניינטיז טיפוסי שאוהב מטאליקה ונירוונה. אלה הדברים הראשונים שעיצבו את הטעם המוזיקלי שלי כולל אריק איינשטיין ששמעתי בבית.

3. האם אתה זוכר את ההופעה הראשונה שהלכת אליה? של מי ומתי?

אני זוכר במאה אחוז. זאת הייתה הופעה של משינה בקולנוע שביט, הופעת השקה של האלבום "שיא הרגש". זאת הייתה ההופעה הראשונה שהלכתי אליה לבד, בלי ההורים. זה היה בשנת 1993, בגיל 13. זה היה אדיר, הייתי חולה על משינה ובשבילי זה היה טירוף. רוב האנשים לא הכירו את האלבום הזה כי זה הייתה הופעת השקה אבל אני הכרתי. הסיפור הוא שאמא שלי כתבה בעיתון העיר והיה לה מדור כזה של מה אפשר לעשות השבוע, וככתבת היא הייתה מקבלת קסטות לפני שהן יצאו. היא בכלל לא הקשיבה להן וישר העבירה לי. אז אחת הקלטות הייתה של משינה – שיא הרגש, וככה הייתי בין היחידים בקהל שהכיר את השירים בהופעה.

4. מי היא הלהקה המועדפת עליך? למה?

אולי קצת קלישאתי ולא מיוחד, ביטלס. גדלתי עליהם בבית מאפס, האנגלית שלי היא בעיקר מהלהקה הזאת. הייתי שומע שירים של הביטלס והולך לחפש את הפירוש של המילים שלהם או שואל את ההורים שלי מה כל מילה אומרת. כמובן שבבית כולם היו מטורפים על הביטלס, היו לנו את כל האלבומים על תקליטים ואז כשהעולם התקדם לדיסקים היו לנו את כל הדיסקים. הייתי יושב עליהם בריפיט.

5. מה התנגן אצלך ברכב בנסיעה האחרונה שלך?

דיסק צרוב של כוורת או פורטיס. כי זה מה שאני משמיע לילדים שלי. אלה ברוטציה עם עוד דיסק צרוב של שירי גן מהגן של הילדה שלי.

6. מה הייתה ההופעה הכי טובה שהיית בה וההופעה שהכי היית רוצה להיות בה?

ההופעה הכי טובה הייתה פרל ג'אם באמסטרדם, זה היה לפני שלוש שנים בערך. חייב לציין גם לטובה כל הופעה של פורטיס בבארבי אי פעם.

ההופעה שהייתי רוצה להיות היא של קווין, פרדי מרקיורי. אני הולך להופעה שלהם בארץ, כבר יש לי כרטיס.

collage

העטיפות של Nevermind, האלבום השחור ומחכים למשיח

7. עם איזה מוזיקאי היית רוצה לשבת על בירה ולמה?

התשובה הצפויה זה ג'ון לנון, אבל הייתי שמח גם עם קורט קוביין או עם ג'ים מוריסון אולי לאיזה בירה או יותר מזה. לשמוע סיפורים משנות השבעים.

8. עטיפה של איזה אלבום חקוקה לך בזכרון?

אני אבחר שתיים: נירוונה – Nevermind ומטאליקה האלבום השחור שזה גם דיסק שחרשתי עליו יופי. בגזרה הישראלית: מחכים למשיח של שלום חנוך. טרטקובר אחד הנערצים והגאונים.

9. אם היית חבר בלהקה על איזה כלי היית מנגן?

נגינה זה ממני והלאה, הייתי מאוד רוצה לנגן בגיטרה. יש לי חוש מוזיקלי טוב אבל בנגינה אני ברמה מביכה עד בלתי קיימת. בפנטזיות גיטרה.

10. איזה שיר נותן לך הכי הרבה מוטיבציה והיית רוצה לעלות איתו על המגרש?

אני לא חסיד של מוזיקה לפני משחקים. אני לא שומע בדרך כלל מוזיקה.

11. מה הפסקול (כלומר אלבום) האולטימטיבי לסופי שבוע?

אולי Dark side of the moon של פינק פלויד. נראה לי לכל דבר, גם לסופשבוע. גם אסף אמדורסקי לייב, זה דיסק שאני יכול לנגן אותו מהתחלה עד הסוף.

12.  מה הם חמשת השירים הכי טובים בכל הזמנים לדעתך (לא בסדר מסוים)?

1.Pearl Jam – Better Man
2. The Beatles – For No One
3. The Smiths – There Is A Light That Never Goes Out
4. שלום חנוך – חתונה לבנה
5. אריק איינשטיין – סן פרנסיסקו

13. ולסיום, השלם את המשפט: סקס, סמים ו…

רוקנרול כמובן.

מיכאל זנדברג משחק בעמדת הקשר בקבוצת הפועל ראשון לציון. זנדברג גדל ברמת גן ושיחק במחלקת הנוער של הפועל רמת גן והפועל פתח תקווה, האחרונה הייתה גם קבוצת הבוגרים הראשונה שלו ב-1997. שיחק בעבר במכבי חיפה (כשהשתתפה לראשונה בשלב הבתים של ליגת האלופות), בית"ר ירושלים, הפועל תל אביב, בני יהודה, מכבי פתח תקווה, הפועל חיפה והפועל רמת גן, זכה בקריירה שלו בחמש אליפויות ישראל ושלוש גביעי מדינה. כמו כן, לזכותו 20 הופעות וארבעה שערים בנבחרת הלאומית של ישראל.

החמישייה של מיכאל זנדברג: