כדורגל

שחקן חיזוק – נוני גפן, "הכל שבור ורוקד"

"באותה תקופה אני חושב שכולם אהדו את מכבי חיפה וסתם כי הייתי דווקא אז הלכתי עם הפועל". נוני גפן, יוצר הסרט "הכל שבור ורוקד, מספר על חוויות ממשחק האליפות מול בית"ר ("רק לא לקבל מכות מאוהדי בית"ר"), הבלם האהוב של הפועל חיפה שאתם בטח לא זוכרים ("גבוה ואיטי להחריד") ולמה הוא נאלץ להסתובב עם צעיף של הפועל ב"ש? בשחקן חיזוק אני אציג אראיין אמנים, מוסיקאים וסופרים על האהדה לקבוצה שלהם.

16406740_10154405198648995_2817389743659813367_n

נוני גפן (ימין)

מה אתה עושה בימים אלה?

עובד על יציאת הסרט החדש שלי שעכשיו באקרנים "הכל שבור ורוקד".

מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?

הפועל חיפה וארסנל.

 נראה שהתמונה פה דורשת הסבר. אתה מופיע בה בכלל עם צעיף של פיורנטינה לצד צעיף הפועל ב"ש.

זה בפסטיבל קולנוע בטורינו. הבחור משמאל, אחד המנהלים של הפסטיבל, בחר את הסרט שלי והוא שרוף של פיורנטינה. הוא ביקש שאביא לו צעיף של הקבוצה שאני אוהד כדי שנחליף. אבל איבדתי את שלי, ואין לקנות בשום מקום צעיף של הפועל חיפה! אתה לא מאמין! כלום! בסוף הבאתי לו של הפועל באר שבע.

איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?

האהבה להפועל חיפה התחילה כששיחקתי בנערים ג' של המועדון. באותה תקופה אני חושב שכולם אהדו את מכבי חיפה וסתם כי הייתי דווקא אז הלכתי עם הפועל, ואני גם אוהב את הצבע האדום. המשחק הראשון היה בליגה השנייה נגד מכבי יבנה. כתב ספורט שעבד עם אבא שלי הביא לי שני כרטיסים. בסגל של הפועל חיפה היה את הבלם רפי פור שהיה גבוה ואיטי להחריד. לא יודע למה אבל פשוט נדלקתי והייתי מבסוט עליו. לא נראה לי שיש עוד מישהו שזוכר את השם הזה בארץ. הפועל אגב ניצחו שתיים אפס.

האהבה לארסנל התחילה גם בתקופת נערים ג'. שיחקתי כקשר אחורי אז גילמתי את עצמי כשקשרים האחוריים שעברו בארסנל: עמונאל פטי ופטריק ויירה. איכשהו יצא שגם הם גם צבע אדום. באותה תקופה, בשנות ה-90, הם שיחקו מדהים, כמו ברצלונה לפני ברצלונה.

מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה? 

זידאן, משהו בזה שהוא איטי כמו צב אבל זז בכזאת אלגנטיות. ושילוב של ערסיות וביישנות. היום מין הסתם מסי ורונאלדו. העדפה קטנה למסי אבל לא באמת רלוונטית. הם באמת ספוורטאים מפלנטה אחרת.

 מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?

הטוב ביותר: הפועל חיפה נגד בית"ר בעונת האליפות. ג'ובאני רוסו מקפיץ בדקה ה-95 מעל קורנפיין.

הרע ביותר: כמעט כל משחק של הפועל. אולי זה היה במכתש הפועל ר"ג נגד הפועל חיפה. אפס אפס המשחק הכי משמים שהיה אי פעם בכדורגל.

 מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?

השיא – האליפות בלי ספק. לא אשכח את המשחק נגד בית"ר, ה-2:1. זה היה רגע שכאילו ידענו שניקח את האליפות. הייתה אופוריה משוגעת במגרש. האצטדיון היה דיי מלא. אני זוכר שכולם יצאו מהמגרש בלי החולצות האדומות, עם חולצות שחורות ופנים שבוזות, כדי לא לקבל מכות מאוהדי בית"ר, וברגע שעלינו לאוטובוס התחלנו לחגוג.

השפל – כשרובי שפירא התאבד. זאת היה סופה של תקופה. אחריה התחילו להחליף מאמנים ולמרות שהיו שחקנים טובים שהיו חתומים בכל זאת ירדנו ליגה. לא היה שום מערך ארגוני, הכל קרס, ולא נשארו אוהדים. מאז הפועל חיפה לא התאוששה.

השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?

ברור שהייתי רוצה את ערן זהבי. הוא ווינר על. אבל משהו יותר ריאלי הייתי שמח לאיזה גרזן בקישור סטייל גל אלברמן.

את מי הכי כיף לנצח? למה?

מכבי חיפה. דרבי. אין שאלה בכלל.

אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?

קשר אחורי. הייתי בגיל 14 קשר אחורי.

האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?

לא ממש. רק לגזור ציפורניים. להפוך את הציפיות ולעלות ולרדת במדרגות של הבית 3 פעמים במשך 3 דקות בדיוק.

מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?

שאין לה דרך מהנוער עד למעלה. הייתי רוצה שכל הקבוצות ישחקו באותה שיטה.

מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?

דודו אוואט, ג'ובאני רוסו, רן בן שמעון, נג'ואן גרייב, טל בנין.

 לסיום, השלם את המשפט: השופט….

תמיד מניאק.

נוני גפן הוא במאי, תסריטאי ושחקן ישראלי. גפן ביים, כתב את התסריט ומשחק בתפקיד הראשי בסרט העצמאי "לא בתל אביב" שיצא בשנת 2012. ב-2017 יצא לאקרנים סרטו "הכל שבור ורוקד", בו שיחק בתפקיד הראשי לצד דודו טסה. הסרט עוקב אחרי דמות בשם נוני, חייל שחזר עם טראומה משירות בעזה וחושב שהוא למעשה בן דודו הקרוי אמנון – שנהרג בקרב. כאמנון הוא מתחיל מסע מוזיקלי לכיבוש במות העיר ולריפוי הנפש הפצועה, למרות שאין לו כישרון מוזיקלי בולט לעין. "הכל שבור ורוקד" מועמד ל-3 פרסי אופיר, מוצג החל מסוף השבוע הקרוב בבתי הקולנוע ובסינמטקים ברחבי הארץ.

מודעות פרסומת

הדרבי האחר של גלאזגו

בגלאזגו הכל זה או שחור או לבן, כלומר או כחול או ירוק. ברגע שבחרת את הקבוצה שלך בדרבי העירוני, אתה נמחק על ידי אוהדי הקבוצה השנייה. ככה זה האולד פירם הוא לא רק על היוקרה של העיר, הוא קודם כל על אידיאולוגיה.

old-firm

By Jorge Lawerta

איך אתם אוהבים את הכדורגל שלכם? מהיר וחזק כמו באנגליה? איטי עם הגנות ברזל כמו האיטלקי? אולי הכדורגל הספרדי שנראה כאילו רוקדים בו עם הכדור? מה עם הגרמני וההולנדי שמזמן הפקירו את ההגנות ונחשבות לגן עדן לחלוצים ?

נשים רגע את הליגות היותר מסוקרות באירופה ונעבור לליגת העל הסקוטית, שמצד אחד מזכירה את האנגלית עם המשחק הפיזי שלה אבל מצד שני היא הרבה פחות טכנית. הליגה בה שחקנים רצים עם הראש קדימה לעבר השער ונעצרים רק עם דופקים להם מרפק ללסת.

המשחק בו כל האלמנטים של הכדורגל הסקוטי מופיעים בצורה הגולמית ביותר הוא הדרבי הטעון של גלאזגו, האולד פירם (Old Firm), שמפגיש בין סלטיק לריינג'רס. המונח אולד פירם הוא למעשה שם קולקטיבי למועדונים סלטיק וריינג'רס, כשמנגד ניצבים מועדוני הניו פירם – דנדי יונייטד ואברדין. מקור המונח אולד פירם נחשב כתעלומה. רוב האנשים מחזיקים בדעה האומרת שהשם הגיע מהיתרונות הפרסומיים במפגשים בין שתי הקבוצות שהיו מביאות קהל גדול לכל משחק.

הקהל והמסורת זה שם המשחק במפגשים בין שני המועדונים, היריבות היא לא רק ספורטיבית או מאבק על ההגמוניה העירונית, היא בעיקר עניין אידיאולוגי שלוקח אותנו עד למאה ה-16. היריבות בין סלטיק וריינג'רס היא קודם כל על רקע דתי: סלטיק שהוקמה על ידי כומר קתולי מזוהה עם האירים-קתולים, וריינג'רס מזוהה עם הפרוטסטנטים-אנגליקנים (לקריאה נוספת על הנצרות הפרוטסטנטית והקתולית). "כשהייתי ילד, הלכתי לבית ספר קתולי, ולא היה אף אוהד של ריינג'רס בכל בית הספר. היום זה הרבה יותר מעורבב, הבן שלי הולך לבית ספר קתולי ואולי 5 אחוז מהם אוהדי ריינג'רס." מעיד ניל מקגריבי, אוהד סלטיק ומפעיל אתר האוהדים Kerrydale Street.

בנוסף למתח הדתי בקרב אוהדי שתי הקבוצות, יש גם עניין פוליטי. אוהדי ריינג'רס מזוהים כשמרנים התומכים בעצמאותה של צפון אירלנד כחלק מהממלכה הבריטית (הפרוטסטנטית) ואילו אוהדי סלטיק כסוציאליסטים התומכים בהחזרתה לאירלנד (הקתולית). בשורה התחתונה זה אומר שכל אחד מהקהלים מניף את הדגלים המנוגדים (סלטיק של אירלנד וריינג'רס של הממלכה המאוחדת), משתמש בסמלים שונים לחלוטין, ובעל תרבות אחרת.

לא מפתיע שהאולד פירם ידוע כמשחק בו האמוציות רותחות. בגמר הגביע הסקוטי ב-1980 שהפגיש בין שני הצדדים האמוציות כבר גלשו. בסיום הגמר, שהסתיים בניצחון של סלטיק, ירדו אוהדי שתי הקבוצות לדשא והחלו מהומה שכללה זריקת בקבוקים ולבנים בנוסף לקרבות אוהדים שהשתמשו במוטות ברזל ועץ ככלי נשק.

 בזמן שלכל אחד ממועדוני העלית בליגה האנגלית אפשר למצוא לפחות 5 אמנים שאוהדים אותה ומביעים בה תמיכה בפומבי, לסלטיק ולריינג'רס יש מעט אמנים אוהדים מוצהרים. הסיבה היא דיי פשוטה, מעטים הם האמנים שירצו לתמוך בפומבי בקבוצה ספציפית אחת ולזכות באהדה של הקהל שלה, כשמנגד היא תקבל שנאת עולם והחרמות מאוהדי הקבוצה השנייה. ככה זה בגלאזגו, עיר ללא רחמים יש את הצד הכחול ויש את צד הירוק. אין אמצע. או שאתה איתנו, או שאתה איתם. זה המוטו של שני הצדדים. בדיוק מאותה סיבה גם הספונסרים של שתי הקבוצות היו זהות בשנים 1999-2013 (14 שנים!).

נואל גאלגר, בעל שורשים איריים שמשייכים אותו לצד הירוק של גלאזגו, ראה כבר דרבים סוערים בעברו והעיד על האולד פירם בצורה הכי פשוטה שיש, "הדרבי של מנצ'סטר הוא חוויה מצויינת, אבל שום משחק לא משתווה למפגש בין סלטיק לריינג'רס. אני יכול להגיד בוודאות שהאולד פירם הוא הרבה יותר טעון ומסקרן מהדרבי של מנצ'סטר".

לחובבי הסטטיסטיקה מאזן הדרבים עומד על 159 ניצחונות לריינג'רס, 147 ניצחונות לסלטיק ו-97 תוצאות תיקו.

הצד הכחול

בגלאזגו של שנות ה-50 נולדו שני אחים למשפחת יאנג. כמו כל אחד בסקוטלנד גם שני האחים מצאו מהר את הקבוצה האהובה עליהם בעיר והחלו לעקוב אחר הריינג'רס. בשנת 1963 החליטו ההורים שהמשפחה מהגרת לאוסטרליה הרחוקה, ומאז שני האחים עקבו אחרי הקבוצה שלהם מרחוק. השנים עברו והאחים, מאלקום ואנגוס יאנג כבשו את העולם עם להקת הרוק הכבד שהקימו,  AC/DC. את השם ללהקה הציע האחות, מרגרט שהוא קיצור של Alternating Current/Direct Current (זרם חילופין/זרם ישר),לאחר שראתה אותו על תווית של מכונת תפירה.

האחים אנגוס על הגיטרות עם חולצות נבחרת סקוטלנד

במאי 2010 ביקר מאלקום באייברוקס (אצטדיונה של ריינג'רס), כשלפני כן הפעם האחרונה שביקר שם היה בשנות ה-70. מאלקום נפגש באותו יום עם אלי מקויסט, עוזר המאמן, שמגדיר את עצמו כמעריץ שרוף של הלהקה והביא למאלקום חולצות עם השם שלו ושל אחיו. "זה כל כל כיף לחזור שוב לאייברוקס, להכנס דרך המנהרה ולעלות על הדשא זה פשוט מרגש. אני זוכר שאנגוס ואני באנו לכאן לראות דרבי מול סלטיק וכמובן שניצחנו 1-2", אמר מאלקום באותו היום.

מאלקום מקבל את הקבוצה של אחיו

תמיכה נוספת בקבוצה הכחולה מגיעה מסולן להקת, ביפי קליירו (Biffy Clyro), סיימון ניל. הלהקה הוקמה בסוף שנות ה-90 בפארבר ליד גלאזגו. בתחילת דרכה היא שילבה בין פאנק לרוק אלטרנטיבי ונשמעה כמו חיבור של פו פייטרס ווויזר. כיום הלהקה הורידה את רמות הרוק שלה והיא מנגנת רוק רך יותר ואלקטרוני יותר. בשנת 2000 הוציאו את האי.פי עם השם הבלתי נגמר Thekidswhopoptodaywillrocktomorrow (זה לא טעות, פשוט אין רווחים בשם), ולראשונה קיבלו חשיפה ארצית בבי.בי.סי סקוטלנד שפתחה להם את הדלת להקלטת האלבום הראשון. בשנת 2002 האלבום הראשון שהוציאה הלקה הכניסו אותה לפנקסים של מפיקי פסטיבלים הנחשבים באירופה, והם החלו להופיע ברחבי היבשת.

הפריצה למיין סטריים הגיעה בשנת 2006 עם האלבום הרביעי (Puzzle) והסינגל Saturday Superhouse שהגיע למקום 13 במצעד הסינגלים של אנגליה (מקום הכי גבוה של הלהקה בזמנו). עם הכניסה למיין סטריים הלהקה תחילה לחמם להקות בעלות שם עולמי כמו מיוז, לינקין פארק ובון ג'ובי. עד היום הלהקה הוציאה כ-7 אלבומים ובפברואר 2010 זכה הסינגל The Captain בפרס של מגזין NME לקליפ הטוב ביותר.הלהקה אפילו ביקרה בישראל ב-2017 לטובת מופע משותף עם אביב גפן.

את האהדה לריינג'רס, סיימון מגדיר כאהדה שעברה בירושה מההורים. גם כשהלהקה נמצאת בסיבוב הופעות ברחבי הגלובוס, סיימון נשאר מחובר לקבוצה דרך הלפטופ ובודק את התוצאות מידי שבוע.

סיימון ניל אחרי הזכייה בפרס של NME מודה שהוא אוהד ריינג'רס

הצד הירוק

לירוקים מגלאזגו יש שני ענקי מוסיקה עולמיים שעוקבים אחריהם מהיציע. הראשון הוא רוד סטיוארט והשני, ג'ים קאר הסולן של להקת סימפל מינד.

רוד סטיוארט החל את דרכו בסוף שנות ה-60 עם הצטרפותו להרכב של ג'ף בק, ולאחר מכן עם להקת הפנים. סמל ההיכר שלו כזמר הוא הקול הצרוד וייחודי שלו. בשנת 1969 פנה לקריירת סולו מצליחה הנמשכת עד היום. על פי בדיקה משוערת שערכה רשת הבי.בי.סי., סטיוראט מכר עד היום למעלה מרבע מיליארד אלבומים, עובדה ההופכת אותו לאחד מהזמרים הנמכרים ביותר בעולם.

בבית הקתולי של משפחת סטיוארט אהבו כדורגל, ומן הסתם הבחירה הטבעית שלו היייתה לעודד את הקבוצה מהצד הירוק של העיר. סטיוארט שניחן באתלטיות טבעית היה הכדורגלן המוצלח במשפחה ונבחר להיות הקפטן של קבוצת הכדורגל בתיכון בו למד. האהבה למשחק המשיכה אצל סטיוארט גם כשהפך לכוכב בינלאומי, וכשחשבון הבנק התחיל לתפוח הוא הרשה לעצמו לבנות מגרש אימונים פרטי בסקוטלנד. בעיני רבים השיר You're In My Heart של סטיוארט מתייחס לאהבה שלו לסלטיק, עם המילים:

"You're Celtic, United, but baby I've decided You're the best team I've ever seen".

רוד סטיוארט לפני האולד פירם ב-1988 מציג את המגרש הפרטי

רוד סטיוארט בוכה לאחר הניצחון 1:2 של סלטיק על ברצלונה בליגת האלופות (נובמבר 2012)

האוהד השני, הוא ג'ים קאר מסימפל מינד (Simple Minds). אולי השמות האלה לא נשמעים לכם מוכרים, אז נדבר מוסיקה. השיר הכי מפורסם שלהם הוא (Don’t You (Forget About Me מתוך הסרט "מועדון ארוחת הבוקר", שהפך לאחד הלהיטים הממכרים של שנות ה-80 המאוחרות.
הלהקה התחילה את דרכה בסוף שנות ה-70 כשניגנה מוסיקת פוסט פאנק, לקראת אמצע שנות ה-80 הפכה ללהקה יותר פופולרית אחרי שאימצה צליל פופי. בין אלבום לאלבום סימפל מינד לא מצאה את הסגנון שלה, והשינויים התכופים בהרכבה ובסגנונה המוסיקלי של הלהקה, מנעו ממנה ליהנות מההצלחה לאורך זמן, והיא נשארה בעיני רבים להקה של להיט אחד.

Simple Minds – Don't You (Forget About Me)

ג'ים קאר מאז ומתמיד אהד את סלטיק כמי שנולד בגלאזגו למשפחת מהגרים מאירלנד. האהדה של קאר לסלטיק עלתה לכותרות בשנת 1998 כשהמועדון חיפש משקיעים חדשים בעקבות כניסה לחובות של הבעלים הקודם, פרגוס מקאן. מקאן, כמו איש עסקים טוב, שבא בתקווה לעשות קופה על סלטיק, מצא שעסקי הכדורגל לא כל כך ריווחים והחליט למכור את 51 אחוזי ההחזקה שלו בקבוצה לכל מי שרק מוכן לקנות. קאר ששמע על המקרה ופחד שעוד איש עסקים חסר זיקה לקבוצה יגיע, החליט לנסות לרכוש חלק מהאחוזים של מקאן ביחד עם יו"ר העבר של הקבוצה, בריאן דמפסי. קאר אמר באותו הזמן: " דיברתי עם בריאן דמפסי על העתיד של סלטיק. זה ידוע שאני אוהב מאוד את המועדון הזה ואת האנשים שאוהדים אותה. אני שמח בתכנון מהלך שאני ודמפסי עובדים עליו כדי להחזיר את הבעלות של סלטיק לאוהדים שלה". בסופו של דבר המהלך לא יצא לפועל אבל מאז קאר נשאר הפך לגיבור של האוהדים, כשבאותו הרגע חשב רק על טובת הקבוצה.

ג'ים קאר מדבר על האולד פירם הראשון מזה 4 שנים בעקבות ירידות הליגה של ריינג'רס

celtic-away

חולצת הכדורגל הגרועה ביותר?

מקרה מעניין נוסף של קאר עם סלטיק היה בשנת 2009 כשצייץ בטוויטר את חולצת החוץ של הקבוצה ורשם עליה: "האם זו חולצת הכדורגל הגרועה ביותר? במחשבה שנייה, החולצה כל כך מצחיקה שהיריבה שלנו תהיה עסוקה בלצחוק כל הזמן ולא תוכל לעמוד מולנו".

ההנהלה מצידה הגיבה לעניין ואמרה שהיא מקווה שתלבושת הצהוב הזוהר והשחור ישחזרו את ההצלחה של הקבוצה מסוף שנות ה-90 שגם אז היא לבשה את אותם הצבעים.

קאר צפה ב-2012 בסלטיק מנצחת את ברצלונה 1:2 ביחד עם אביו ובנו, הראשון הוא מי שהנחיל אצלו את האובססיה לסלטיק והשני הוא מי שהוא הולך להעביר לו אותה. "זה היה המשחק האחרון שאבא שלי ראה, הוא היה קרוב לגיל 80. האמת שזה לא רע בתור המשחק האחרון, פרש בשיא."

 

אחרית הימים

לירוקים מגלאזגו יש שני ענקי מוסיקה עולמיים שעוקבים אחריהם מהיציע. הראשון הוא רוד סטיוארט והשני, ג'ים קאר הסולן של להקת סימפל מינד.

רוד סטיוארט בולט כזמר בעל קול צרוד וייחודי, אשר החל את דרכו בסוףשנות ה-60 עם הצטרפותו להרכב של ג'ף בק, ולאחר מכן עם להקת הפנים. בשנת 1969 פנה לקריירת סולו מצליחה הנמשכת עד היום. על פי בדיקה משוערתשערכה רשת הבי.בי.סי., מכר סטיוראט עד היום למעלה מרבע מיליארד אלבומים, עובדה ההופכת אותו לאחד מהזמרים הנמכרים ביותר בעולם.

בבית הקתולי של משפחת סטיוארט אהבו כדורגל, ומן הסתם הבחירה הטבעית שלו היייתה לעודד את הקבוצה מהצד הירוק של העיר. סטיוארט שניחן באתלטיות טבעית היה הכדורגלן המוצלח במשפחה ונבחר להיות הקפטן של קבוצת הכדורגל בתיכון בו למד. האהבה למשחק המשיכה אצל סטיוארט גם כשהפך לכוכב בינלאומי, וכשחשבון הבנק התחיל לתפוח הוא הרשה לעצמו לבנות מגרש אימונים פרטי בסקוטלנד. בעיני רבים השיר You're In My Heart של סטיוארט מתייחס לאהבה שלו לסלטיק, עם המילים:

"You're Celtic, United, but baby I've decided You're the best team I've ever seen".

הדרבי האחר של מנצ'סטר

מורינו מול גווארדיולה, אדום מול כחול, זלאטן מול אגוארו אלו הצדדים שילחמו בדרבי של מנצ'סטר בשבת. אבל כדורגל הוא הרבה יותר מ-90 דקות בשבוע, כדורגל הוא תרבות שלמה. זה סיפור על מנצ'סטר, סטייל, כדורגל והמוזיקה שצמחה בשני צידי העיר. 

באחד הימים בשנות ה-50 האי הבריטי קם לבוקר אחר. צעירים ממעמד הביניים מאסו בקונפורמיסטיות של הוריהם, והחליטו לצאת כנגד התרבות הבריטית האפורה. המרד כלל בתוכו האזנה למוסיקת ג'אז, סגנון לבוש מהודר יותר, חיי נהנתנות ולאט לאט החלה תת תרבות המוד לצבור תאוצה.

ג'ורג בסט – סמל אופנה

בשנות ה-60 תת תרבות החדשה שהגיעה לכל רחבי הממלכה הרגישה שהיא צריכה פנים. באותם שנים במנצ'סטר החל לצמוח שחקן כדורגל מזן אחר, כזה שחוץ מפריצה באגף ומסירה מדוייקת אהב את החיים הטובים. קראו לו ג'ורג בסט, או "בסט" בקיצור. בסט שהיה לכוכב במנצ'סטר יונייטד והביא לה שתי אליפויות וגביע אירופה, הפך לספורט- סלב הראשון, עם שערורייות בעיתונים והסטייל שהביא איתו. המודס מצאו בבסט את כל מה שחיפשו והפכו אותו לאחד האייקונים שלהם. בשנות ה-80 הקשר בין המוסיקה שצמחה מתוך העיר לקבוצות ששיחקו בתחומה היה כבר ברור ובלתי ניתן להפרדה.

שני עשורים אחרי החיבור בין בסט למודס יגיעו ממנצ'סטר שתי להקות, אחת מהצד הכחול ואחת מהצד האדום. סטון רוזס ואואזיס, שכל אחת מהן הביאה איתה בשורה חדשה של תת תרבות, הפכו להיות לקהל של הקבוצה שלהם מה שבסט היה למודס.

הצד האדום

איאן בראון וג'ון סקוויר, שני חברים מחטיבת ביניים ממוצעת במנצ'סטר ואוהדי היונייטד החליטו בשנת 1985 להקים את להקת "סטון רוזס". העיר מנצ'סטר שהרבה שנים הייתה נחשבת לעיר תעשייה אפורה, התחילה בשנות ה-80 להפוך לעיר הכי תוססת באנגליה עם חיי לילה מלאים באסיד ואקסטזי. בדיוק בשלב הזה הופכים הסטון רוזס להיות לקולה של התקופה, וב-1989 הם מוציאים את האלבום הראשון שלהם (The Stone Roses).

האלבום כולו משלב ביטים של מוסיקת האוס עם ריפים של גיטרה ותיפוף קופצני, מה שהשתלב מצוין עם סצינת הלילה של העיר ומועדון שלא השמיע את הרוזס פשוט התכחש למציאות. והמציאות הייתה הז'אנר החדש שהביא איתה בראון ולהקתו – המאדצ'סטר, מוסיקה קצת פסיכאדלית אבל רקידה שהגבירה את החוויה של הסמים שזרמו כמו מים בעיר.

את אהבתו של איאן בראון לכדורגל היה אפשר לזהות בקלות לפי הלבוש. הסטייל של ג'קטי האדידס, וחולצות הפרד פרי שהיה נוהג להסתובב איתם התחיל בכלל בתור תת תרבות הנקראת קז'ואל ושהגיעה דווקא מאוהדי ליברפול בשנות ה-70.  אוהדי המרסיסייד שעקבו אחרי קבוצתם ברחבי אירופה לשלבי הנוק אאוט של הגביע הביאו איתם לאנגליה בגדי ספורט ממותגים צרפתיים או איטלקיים כמו לקוסט שעוד לא נראו ברחבי הממלכה. עם הגיעם לגבולות האי הבריטי החליטו אוהדי ליברפול לעזוב את הבגדים עם הצבעים המזוהים של הקבוצה וללבוש את בגדי הקז'ואל שהביאו איתם מאירופה כך שיהיה להם יותר קל להתחמק מהמשטרה שחיפשה את החוליגנים. הבשורה הגיעה במהרה לשאר אוהדי הקבוצות שחיפשו את הדרך הקלה ביותר לא למשוך תשומת לב מהמשטרה, אבל לקראת סוף שנות ה-70 הסגנון החל לדעוך. לאחר עשור הגיע הפרסום של הסטון רוזס, ואיאן בראון שהיה אוהד כדורגל מושבע החזיר לחיים את אופנת הקז'ואל.

סצינה מהסרט Awaydays, המספר על חיי הקז'ואלס.

איאן בראון הפך לאוהד היונייטד ב-29 למאי 1968 כשהם זכו בגביע אירופה" הוא סיפר שבדיוק יום לפני המשחק אחותו נולדה ולמחרת שהגיע לבקר בבית חולים הראו בטלוויזיה את שחקני מנצ'סטר יונייטד חוגגים ומאותו הרגע הוא  נהיה "חולה" יונייטד. החיים במשפחת בראון בתור אוהד היונייטד לא היו קלים "כל המשפחה שלי היו אוהדי סיטי, לימי הולדת וחגים הייתי מקבל כל הזמן דגלים וחולצות של הסיטי, אני כל הזמן אמרתי להם שנמאס לי מהדברים האלה ושאני אוהד של היונייטד ! הייתי הכבשה האדומה של המשפחה", אמר בראון בראיון פעם.

המשחק הראשון שאליו הגיע היה מול סאות'המפטון ב1971 כשהיה בן 8 המשחק הסתיים ב1:4 ליונייטד עם שלושער של אלן גולינג. ב11 של כל הזמנים בראון הרכיב את:  פיטר שמייכל, ריו פרדיננד, גארי נוויל, יאפ סטאם, נמניה וידיץ', כריסטיאנו רונאלדו, ריאן גיגס, פול סקולס, רוי קין, אריק קאנטונה, דניס לאו, ו…ג'ורג בסט שהיה לבראון לא רק שחקן מוערך אלא גם מודל לחיקוי.

אנשי היונייטד לא התעלמו מההערצה של בראון והחליטו לכבד אותו ואת הסטון רוזס בדרך מקורית שהציע גארי נוויל. השחקן שאהב את הרוזס חשב שמנצ'סטר יונייטד צריכה לאמץ את השיר שלהם,"This Is The One" , בתור שירה עלייה לדשא, הרעיון התקבל בברכה והמסורת שמנציחה את אהבה ההדדית בין המועדון ללהקה ממשיכה גם היום.

This Is The One  באולד טראפורד

Stone Roses – This Is The One

הצד הכחול

כמעט כל בן אדם שני בעולם מכיר את להקת אואזיס, אולי הוא לא שמע על הלהקה אבל את השירים שלהם שהפכו להימנונים כמו Wonderwall  ו  Don’t look back in anger הוא בטח מכיר.

את הלהקה (שהתפרקה בשנת 2009) הובילו שני אחים ממשפחת גלאגר, האחד ליאם (סולן) והשני נואל (גיטרה ראשית). הלהקה צמחה בשנות ה-90 מתוך מנצ'סטר שכבר מזמן התנתקה מהסמים וחזרה להיות עיר עייפה. לגלאגרים שגדלו בתוך גל המאדצ'סטר של העשור הקודם ובילו בהופעות של סטון רוזס, נמאס להגיד כמה טוב היה במנצ'סטר בתחילת שנות ה-80, אז הם החליטו להקים להקה שתעורר את הצעירים שבעיר.

נואל גלאגר על מה הוליד את אואזיס

  1. אואזיס פנו במוסיקה שלהם לשכבת הפועלים, ודיברו על הדברים הפשוטים שמרכיבים את האנשים במנצ'סטר כמו אלכוהול, סיגריות, וההנאות הקטנות. הצליל של הלהקה היה מורכב בעיקר מריפיים על גיטרות, קול מחוספס של הסולן וטקטסים פשוטים. באלבום הבכורה שלהם (Definitely Maybe) שיצא ב1994 ושבר שיאי מכירות בממלכה, החזירה אואזיס את מוסיקת גיטרות לכותרות כשעד אז הסגנון השולט היה פופ סינתיסייזר אופייני. כשכל סינגל שהוציאה הלהקה הפך להמנון תוך שבוע, והבריטים הצביעו ברגליים הייתה הרגשה שללא ספק יש כאן ניחוח של משהו חדש. לא עבר הרבה זמן וחברות התקליטים המתחרות רצו גם הן מכונת כסף כמו אואזיס, ולהקות חדשות עם טקסטים שמדברים לציבור האנגלי וגיטרות חשמליות החלו לצוץ בכל מקום. ז'אנר חדש נחת על בריטניה, הבריטפופ. כשאואזיס ובראשם האחים גלאגר מובילים את הז'אנר החדש, כל אחד רצה להראות כמו חבר הלהקה האבוד שלהם. הגלאגרים שהושפעו רבות מהסטון רוזס המשיכו את דרכו של בראון עם מראה הקז'ואל, והנה הוא שוב חוזר להיות הדבר החם באנגליה אחרי התלבושות הצבעוניות והמזעזעות של הלהקות מהאייטיז.

אואזיס באצטדיון מיין רואד 1996

הפעם הראשונה שהאחים גאלגר ראו את מנצ'סטר סיטי היה ב1971 מול ניוקאסל, כשאבא שלהם לקח אותם לאצטדיון מאיין רואד (האצטדיון הישן של הסיטי). האהבה של נואל לכדורגל היא הרבה יותר רחבה מרק אהבה לסיטי, וכשזה מגיע לכדורגל תמיד יהיה אפשר למצוא את נואל בתוכנית אירוח מביע את הדעות שלו על מהלכים שנעשו גם בקבוצות אחרות בשחצנות אופיינית. על הכסף הגדול שהגיע לסיטי בשנים האחרונות מהאמיריות אמר "תמיד הייתה לי הרגשה ש-40 שנה של נאמנות עיוורת בטוב וברע תשתלם איכשהו, זה כיף לדעת שכל פעם שאוהד של היונייטד ממלא דלק הוא בעצם מעביר את הכסף שלו לעוד רכישות בשביל הסיטי". את האהבה לכדורגל אפשר לראות גם בקליפים של הלהקה, שברובם יגיח כדור אפילו אם זה לשנייה אחת ואיתו הם מראים שגם להקות רוק יודעות מה זה דאבל פס.

Oasis – Shakermaker

השנאה של נואל למנצ'סטר יונייטד הגיע לשיאה ב2007 כשארוסתו של ווין רוני שלחה את הגיטרה שלו אל נואל במטרה שיחתום עליה לכבוד יום ההולדת שלו. נואל שנדהם לשמוע את הבקשה הזאת, החליט לצבוע את הגיטרה בצבע כחול שמיים (הצבע של סיטי), לרשום מילים מההמנון של סיטי ושלח את הגיטרה בחזרה לרוני, כשהוא חותם "מזל טוב בובספוג". נואל שללא ספק היה אהוב על האוהדים כבר לפני התקרית, הפך אחריה לאוהד מספר אחת שלה.

הגיטרה של ווין רוני אחרי "הטיפול" של נואל

אואזיס בשאלה נוקבת – ? Who The F**k Is Man United

רמי, בסיסט הסטון רוזס, אומר את מה שהוא חושב על ליאם גאלגר.

נגן מחליף – מיכאל זנדברג, הפועל ראשון לציון

"הייתי שומע שירים של הביטלס והולך לחפש את הפירוש של המילים שלהם או שואל את ההורים שלי מה כל מילה אומרת." מיכאל זנדברג, אחד השחקנים המעוטרים בכדורגל הישראלי, מספר על ההופעה הראשונה שלו, הקסטות הבלעדיות שאמא העבירה לו ובאיזו הופעה בינלאומית שמגיעה לישראל תוכלו לראות אותו.  בנגן מחליף אני אציג שאלון קבוע לספורטאים שונים על המוזיקה שהם אוהבים. 

photomania-406e4f75ff1095b6d6a7409b312fad36

1. באיזו קבוצה אתה משחק בימים אלה ומה ההישג הכי גדול שלך בקריירה?

הפועל ראשון לציון. ההישג הכי גדול היה ההופעה בליגת האלופות, מנצ'סטר יונייטד באולד טרפורד. זה ההיילייט.

2. מה הז'אנר המוזיקאלי האהוב עליך ואיך נחשפת אליו לראשונה?

בגדול אני חובב הרבה ז'אנרים מוזיקליים. המון מוזיקה ישראלית, רוק מהעולם ושירים ישנים. גדלתי על הרוק הישראלי, והייתי ילד ניינטיז טיפוסי שאוהב מטאליקה ונירוונה. אלה הדברים הראשונים שעיצבו את הטעם המוזיקלי שלי כולל אריק איינשטיין ששמעתי בבית.

3. האם אתה זוכר את ההופעה הראשונה שהלכת אליה? של מי ומתי?

אני זוכר במאה אחוז. זאת הייתה הופעה של משינה בקולנוע שביט, הופעת השקה של האלבום "שיא הרגש". זאת הייתה ההופעה הראשונה שהלכתי אליה לבד, בלי ההורים. זה היה בשנת 1993, בגיל 13. זה היה אדיר, הייתי חולה על משינה ובשבילי זה היה טירוף. רוב האנשים לא הכירו את האלבום הזה כי זה הייתה הופעת השקה אבל אני הכרתי. הסיפור הוא שאמא שלי כתבה בעיתון העיר והיה לה מדור כזה של מה אפשר לעשות השבוע, וככתבת היא הייתה מקבלת קסטות לפני שהן יצאו. היא בכלל לא הקשיבה להן וישר העבירה לי. אז אחת הקלטות הייתה של משינה – שיא הרגש, וככה הייתי בין היחידים בקהל שהכיר את השירים בהופעה.

4. מי היא הלהקה המועדפת עליך? למה?

אולי קצת קלישאתי ולא מיוחד, ביטלס. גדלתי עליהם בבית מאפס, האנגלית שלי היא בעיקר מהלהקה הזאת. הייתי שומע שירים של הביטלס והולך לחפש את הפירוש של המילים שלהם או שואל את ההורים שלי מה כל מילה אומרת. כמובן שבבית כולם היו מטורפים על הביטלס, היו לנו את כל האלבומים על תקליטים ואז כשהעולם התקדם לדיסקים היו לנו את כל הדיסקים. הייתי יושב עליהם בריפיט.

5. מה התנגן אצלך ברכב בנסיעה האחרונה שלך?

דיסק צרוב של כוורת או פורטיס. כי זה מה שאני משמיע לילדים שלי. אלה ברוטציה עם עוד דיסק צרוב של שירי גן מהגן של הילדה שלי.

6. מה הייתה ההופעה הכי טובה שהיית בה וההופעה שהכי היית רוצה להיות בה?

ההופעה הכי טובה הייתה פרל ג'אם באמסטרדם, זה היה לפני שלוש שנים בערך. חייב לציין גם לטובה כל הופעה של פורטיס בבארבי אי פעם.

ההופעה שהייתי רוצה להיות היא של קווין, פרדי מרקיורי. אני הולך להופעה שלהם בארץ, כבר יש לי כרטיס.

collage

העטיפות של Nevermind, האלבום השחור ומחכים למשיח

7. עם איזה מוזיקאי היית רוצה לשבת על בירה ולמה?

התשובה הצפויה זה ג'ון לנון, אבל הייתי שמח גם עם קורט קוביין או עם ג'ים מוריסון אולי לאיזה בירה או יותר מזה. לשמוע סיפורים משנות השבעים.

8. עטיפה של איזה אלבום חקוקה לך בזכרון?

אני אבחר שתיים: נירוונה – Nevermind ומטאליקה האלבום השחור שזה גם דיסק שחרשתי עליו יופי. בגזרה הישראלית: מחכים למשיח של שלום חנוך. טרטקובר אחד הנערצים והגאונים.

9. אם היית חבר בלהקה על איזה כלי היית מנגן?

נגינה זה ממני והלאה, הייתי מאוד רוצה לנגן בגיטרה. יש לי חוש מוזיקלי טוב אבל בנגינה אני ברמה מביכה עד בלתי קיימת. בפנטזיות גיטרה.

10. איזה שיר נותן לך הכי הרבה מוטיבציה והיית רוצה לעלות איתו על המגרש?

אני לא חסיד של מוזיקה לפני משחקים. אני לא שומע בדרך כלל מוזיקה.

11. מה הפסקול (כלומר אלבום) האולטימטיבי לסופי שבוע?

אולי Dark side of the moon של פינק פלויד. נראה לי לכל דבר, גם לסופשבוע. גם אסף אמדורסקי לייב, זה דיסק שאני יכול לנגן אותו מהתחלה עד הסוף.

12.  מה הם חמשת השירים הכי טובים בכל הזמנים לדעתך (לא בסדר מסוים)?

1.Pearl Jam – Better Man
2. The Beatles – For No One
3. The Smiths – There Is A Light That Never Goes Out
4. שלום חנוך – חתונה לבנה
5. אריק איינשטיין – סן פרנסיסקו

13. ולסיום, השלם את המשפט: סקס, סמים ו…

רוקנרול כמובן.

מיכאל זנדברג משחק בעמדת הקשר בקבוצת הפועל ראשון לציון. זנדברג גדל ברמת גן ושיחק במחלקת הנוער של הפועל רמת גן והפועל פתח תקווה, האחרונה הייתה גם קבוצת הבוגרים הראשונה שלו ב-1997. שיחק בעבר במכבי חיפה (כשהשתתפה לראשונה בשלב הבתים של ליגת האלופות), בית"ר ירושלים, הפועל תל אביב, בני יהודה, מכבי פתח תקווה, הפועל חיפה והפועל רמת גן, זכה בקריירה שלו בחמש אליפויות ישראל ושלוש גביעי מדינה. כמו כן, לזכותו 20 הופעות וארבעה שערים בנבחרת הלאומית של ישראל.

החמישייה של מיכאל זנדברג:

שחקן חיזוק – גל פרמן, טיפקס

"העונה הקודמת היתה מעבר לייאוש: היא דמתה כמעט לפרידה מקרוב משפחה מזדקן שאיבד קשר עם המציאות." גל פרמן הבסיסט של טיפקס ("מתכונן להופעה הראשונה אי פעם בקיסריה") מספר איך ילד שגדל בנחל עוז התחיל לאהוד את מכבי נתניה, נזכר במשחקים הגדולים של היהלומים ומהלל את חלוץ המועדון. רק תנו לו יותר נצחונות על מכבי ת"א ומכבי חיפה. בשחקן חיזוק אני אציג שאלון קבוע לאמנים, מוסיקאים וסופרים על האהדה לקבוצה שלהם.

gal i
1. מה אתה עושה בימים אלה?

מתכונן להופעה הראשונה אי פעם בקיסריה, ב-8 בספטמבר, של הלהקה שלי, טיפקס.

2. מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?

מכבי נתניה.

3. איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?

הסיפור התחיל כל כך מזמן שהזיכרון הוא בשחור לבן. גדלתי בנחל עוז שבדרום, והקשר שלי לנתניה היה דרך סבא שרגא ז"ל, שגר באזור. היה אמנם אוהד של הפועל תל אביב, אבל לקח אותי למשחקי הכדורגל הראשונים שלי בקופסא. מאוחר יותר הוא היה רק מכניס אותי פנימה לאצטדיון, ובא לאסוף בסיום, או שולח אותי למשחקים עם השכן מומי מגבעת שפירא. המשחק הראשון שאני זוכר היה נגד בית"ר תל אביב, עם קיש רומנו האגדי.

4. מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה? 

עודד מכנס. חלמתי להיות כמותו, מכונת שערים אלגנטית, ודמותו ליוותה אותי ועדיין מלווה לאורך חיי. תמונה קבוצתית של מכבי נתניה בה הוא מופיע עיטרה את הזמנת החתונה שלי. פגשתי בו לראשונה כשהוזמנתי להשתתף (לחמש דקות!) במשחק ותיקים בקופסא. מאז הספקתי להתארח אצלו בבית וגם לקבל ממנו חולצה אורגינלית מימי התהילה שלו בקבוצה. נהגתי להופיע איתה, אבל היא כבר לא עולה עליי.

5. מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?Scan_Pic0002

הטוב ביותר: הייתי בהרבה משחקים גדולים. למשל, כחלק ממשימות בר המצווה בקיבוץ שלנו, התלוויתי לניסים קיוותי ששידר משחק של כפר סבא נגד נתניה, ולשופט יאיר טילינגר ששפט את נתניה נגד בני יהודה. זה היה בימי השיא שלנו בתחילת שנות ה-80. עוד משחק מהולל וזכור – משחק העלייה הראשונה שלנו חזרה לליגה הבכירה ב-99, שהיה מרגש במיוחד, באצטדיון בפ"ת מחזור סיום העונה. ישבתי יחד עם אחי ועם ניצן חורש (Cut Out Club), ושמענו סיפורי מורשת ביציע ישירות מאריה רדלר ז"ל שישב סמוך אלינו. רדלר הלך לעולמו ונקבר ביום בו אני כותב את השורות הללו.

הרע ביותר: למיטב זכרוני זו שישייה מהפועל פתח תקווה באורווה, בגשם שוטף.

6. מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?

השיא היו כמובן האליפויות שעוד זכיתי לחוות כנער בשנות ה-80, והשישיות בעונה שבה לא לקחנו אליפות (82). כמו כן העלייה הראשונה, לאחר שוטטות (תרתי משמע) ממושכת במחוזות הליגה הארצית.

השפל היה בעונה האחרונה, ללא ספק: חוסר ההצלחה הספורטיבי, הניהול הכושל והמושחת, והשיא, בתחילת הפגרה, עם סיפור המכירה המפוברקת. כל אלה הביאו את האמון והסבלנות של הקהל לקצה. העונה הקודמת היתה מעבר לייאוש: היא דמתה כמעט לפרידה מקרוב משפחה מזדקן שאיבד קשר עם המציאות.

7. השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?

חוץ מגל פרמן?

8. את מי הכי כיף לנצח? למה?

את מכבי תל אביב ומכבי חיפה. פשוט כי זה לא קורה מספיק, אני מניח.

9. אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?

שיחקתי מעט כבלם בנבחרת האמנים. הראש יודע ורוצה יותר ממה שהגוף מצליח…

10. האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?

אין לי אמנות טפלות, אבל אני תמיד משתדל לשבת ביציע בקרבת האחים האוהדים רועי וחיים קודמן. ואין לי ממש הסבר לזה, אבל אני חייב לבדוק נוכחות ולדעת שהם שם.

Scan_Pic0001

11. מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?

היא לא גדולה מדי ולא קטנה מדי, היא לא שנואה מדי ולא אהובה מספיק, היא לא רחוקה מדי ולא קרובה קרובה, אני יכול לא לבוא כמה שבא לי בלי להרגיש לא שייך ותמיד אמצא את מקומי. זה החסרון והיתרון כאחד.

12. מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?

עודד מכנס, דוד פיזנטי, דוד לביא, חיים בר וכג'סטה לחבר אני מכניס את קובי חסן.

13. לסיום, השלם את המשפט: השופט…

שגה.

גל פרמן, יליד קיבוץ נחל עוז, אב לטומי וליאם, בסיסט ומקים להקת טיפקס המשלבת השפעות ים תיכוניות ומוזיקת רוק. לצד העבודה בלהקה הוא עוסק כיועץ מוסיקלי לפרסומות. להקת טיפקס שפועלת כבר 24 שנות תופיע לראשונה בקיסריה ב-8.9.16. ניתן להזמין כרטיסים באתר וב-9080*.

כך פיספסתי את הגמר אבל זכיתי ביורו / איתי חסיד

איתי חסיד, מדריך טיולים בספרד, היה בטוח שאת גמר היורו הוא הולך לראות בבית כמו שצריך (אם ימצא סטרימינג טוב…), אבל לחיים היו תוכניות אחרות שכללו פולקסווגן ,רדיו מקרטע, שיחות על כדורגל ישראלי ופאנטה.

03

יש לי בבית את תנאי הצפייה האולטימטיבים.
טלוויזיה ענקית, מערכת סאונד סבבה וסלון נוח ומפנק. הבעיה היחידה שחבילת הטלוויזיה שלי היא הבסיסית ופה בספרד זה אומר שזה לא כולל אף שידור של משחק כדורגל. לפני כל משחק אני צריך לבצע עשרות פעולות על מנת למצוא שידור נאות, ואכן הצלחתי לראות את מרבית המשחקים באיכות טובה.

בזמן חצי הגמר נשלחתי מטעם העבודה לולנסיה, ופיקפקתי באפשרות שבכלל אוכל לראות איזה מסירה של פוגבה. להפתעתי בדירת העובדים המתקלפת בשיכוני ולנסיה חיכה לי חיבור מהקיר א-לה ניינטיז וטלוויזיה שיוצרה כשההורים שלי נולדו, וכך זכיתי בצפייה ישירה (וחוקית) בצרפת מנצחת את גרמניה, ובגריזמן הבלתי נלאה עושה את הבלתי ייאמן ומכניע את נוייר, נער הפוסטר הגרמני והבלתי ניתן להכנעה.

ביום הגמר הייתי אמור להגיע בזמן הביתה לברצלונה לצפות במשחק (או לפחות במחצית השנייה) אבל לצערי הטיסה התעכבה ובגלל ענייני עבודה פיספסתי את הרכבת האחרונה לברצלונה. כמו שנוייר ירד לחדר ההלבשה בידיעה שהוא פיספס את הגמר בכמה דקות כך גם אני, פתחתי את האפליקציה לחיפוש טרמפים בידיעה שאת הגמר לא אראה. כל שנשאר לי זה לקוות לנהג חסר מעצורים שיגמע את 400 הקילומוטרים במהירות בין ולנסיה לברצלונה ותקווה אחת בודדה. תקווה שנבחרת פורטוגול תעשה את מה שהיא הכי טובה בו, לא להכניע את המשחק ב90 דקות, וככה הם יפתחו לי הזדמנות לראות לפחות את הפנדלים.

בשמונה תפסתי מונית לתחנת דלק מבודדת בפרברי ולנסיה על מנת לפגוש את אלברו שהסכים לקחת אותי טרמפ לברצלונה. אלברו מאחר, אני ללא בטריה וללא אינטרנט יודע שזהו, נשאר לי לקוות לתקציר טוב של המשחק.
שמונה וארבעים, אלברו מגיע ומתנצל על האיחור, אני נכנס עם חיוך של ״לא קרה כלום״ למושב האחורי וישר מתחילה השיחה על מי אני ומה מביא אותי לפה.

כמה דקות לאחר מכן אני מפנה את חצי השאלות לטרמפיסט השני, גוסטבו, ומגלה שהבחור מאמן כדורגל, ובהפתעה גמורה אני חוקר אותו על הנסיבות שהביאו אותו להפסיד את הגמר. לא נותר לנו אלא להתנחם בעדכונים מהאפליקציה שלו – בורא פרי הסמארטפון.

למזלנו אלברו האדריכל החביב הוא גם היפי וגם חובב כדורגל מושבע, אז אנחנו פותחים את הרדיו ומאזינים לשירים ושערים הספרדי (רק היה חסר שם את הפתיח וכמה אוהדי הפועל שישירו לרוני דואני). לאחר כמה דקות של ניסיונות לפענח את המבטא של קואצ׳ גוסטבו אני נכנע ושואל למוצאו, גליציה הוא עונה. "איפה בגליציה?", אני מקשה והוא חושב שלא אכיר את עיר הולדתו ויגו.

בהתלהבות של ישראלי מצוי אני זורק לחלל האוויר ״ויגו, בטח. חיים רביבו.״ וזהו. פרצופו של גוסטבו כבר לא היה רציני כשל מאמן ספרדי שעובד באופן שוטף עם התאחדות הכדורגל ומארגן השתלמויות למאמנים ברחבי העולם, קואצ׳ גוסטבו חזר להיות הנער גוסטבו מהיציעים של באלאידוס. הוא מתחיל לספר לי בדמעות על כל המהלכים הגדולים של רביבו במדי ויגו שחקוקים במוחו, יחדיו אנחנו מעלים זיכרונות מהטריו הקסום רביבו/קרפין/מוסטובוי. אני מספר לו שיש לי בבית חולצה של רביבו במדי ויגו ואנחנו הופכים לחברי אמת.

מכאן השיחה עוברת פתאום לערן זהבי, ״יש לכם גם את צ׳אבי שעבר עכשיו לסין״ ״זהבי?״ ״כן, צ׳אבי.״ אני מספר לו שאני אוהד הפועל ושערן זהבי שחקן ענק אבל ילד זבל, הוא וה״פיו פיו״ שלו. לאחר מכן אנחנו מדברים על ביברס בצ״סקא, על תומר חמד שעשה קפיצת מדרגה באנגליה ועל הקוסם אייל ברקוביץ׳. אני מופתע מרמת הבקיאות שלו כשהוא שואל אותי על האלופה הטרייה, הפועל ב״שׁ. אני מספר לו שהם הקבוצה הישראלית היחידה ששיחקה בקאמפ נואו והושפלה. אנחנו מדברים על ג׳ורדי ולהפתעתי הוא חושב שהיה שחקן לא רע ״לא כמו אבא שלו, אבל אם נשים את ההשוואה המתבקשת בצד הוא היה שחקן טכני מאוד ומעל להכל שחקן קבוצתי״, הוא מפציר ואני מבטל ואומר שכלום לא חשוב כי עכשיו הוא עובד בשביל השטן.

לפתע קריאות שבר מהרדיו.
כריסטיאנו רונאלדו מוחלף כשהוא ממרר בבכי והשדרן נשמע בדיוק כמו שאתם מדמיינים שדרן ספרדי באטרף באותו הרגע. אנחנו בספסל האחורי דוממים. מתחילים לתהות מה יהיה עכשיו.

אלברו וזוגתו שיושבים מקדימה פוצחים בחגיגות ניצחון לצרפת, מסתבר שאלברו חי חמש שנים בפאריז והוא מאוהב. לעומתו גוסטבו מגיע מהגבול עם פורטוגל והוא רוצה בניצחונם. כאן מתחילה שיחה ארוכה על האופציות העומדות בפני המאמנים ועל המפתחות לנצחון של כל קבוצה, ממש אולפן קטן הקמנו לנו בפולקסווגן פאסאט שדוהרת לה באוטוסטרדה בתקווה להספיק לראות משהו.

מחצית.
אנחנו עושים הפסקת מתיחת רגליים וסיגריה בתחנת דלק כשגוסטבו פונה אליי ושואל ״תגיד מה עם גיא אסולין? הוא היה ברמה של מסי בנוער״. אני מסתכל עליו בחצי חיוך ויורה ״הפועל בדיוק שיחררו אותו, קבוצה שכמעט ירדה ליגה בישראל לא רוצה אותו. מסי הוא בטוח לא.״ אני חוזר איתו למשחק הקבוצות והשחקנים הישראלים ומתקיל אותו בפעם הראשונה עם שם שהוא לא מכיר, עומרי אפק. הוא שואל אם הוא עדיין משחק ואני מספר לו שבסלמנקה הוא כבר בקושי שיחק.

אנחנו ממשיכים בדממה כשרק השדר צועק בקרטועים ככל שאנחנו נכנסים לעמקים ועוברים בין איזורי קליטה. פתאום נגלה לנו שלט שמראה שנשארו עוד כמאה קילומטרים, כבר הרגשתי את האוויר של ברצלונה. האם אני אספיק לראות איזה קמצוץ של גמר?, אפשר היה לחתוך את המתח בסכין, וכל הזמן השדר הספרדי הופך כל בעיטת שוער סתמית להחמצה מסמררת שיער כמו בימיו של אסי טובי.
אני וגוסטבו כבר מתחילים לדון בבועטים שעומדים לראשותנו, שנינו הולכים ומבינים שהבועטים הצרפתיים עדיפים בהרבה. גוסטבו מראה לי תמונות חצי מצחיקות של שחקני כדורגל בפוזות של בלט ואני מצחקק מתוך נימוס ופתאום מגיע אדר.

השדר הספרדי צווח ״גוווווווולללל!״ שמתגלגל והופך לתצוגת תכלית בכיצד צריך לשדר משחקים מהנשמה ובתאווה. גוסטבו באקסטזה, ממש, כאילו הוא עצמו כבש את הגול, מזל שהוא חגור כי אחרת כנראה שהיה כבר קופץ מהרכב הנוסע.

פורטוגל אלופת אירופה!
השמחה של גוסטבו מדבקת ואני נשאב ומתחיל להשתולל, אנחנו מתחבקים כמו אחים לנשק אחרי שנגמרה המלחמה.

גוסטבו שולף מהתיק שלו שתי פחיות פאנטה, מחלק לי ומתחיל לנער את שלו. אנחנו בספסל האחורי של הפולקסווגן פותחים את פחיות הפאנטה משל היו שמפניה משובחת וחוגגים כאילו זכינו בעצמנו. אלברו קצת מתעצבן על עניין הפאנטה אבל זה עובר לו כשגוסטבו מעניק לו בוסה על הראש ומתחיל לשיר בקולי קולות שירי הלל לנבחרת פורטוגל.

כשאני מגיע לברצלונה ונפרד מחבריי לנסיעה אני רואה עשרות אוהדי פורטוגל חוזרים לבתיהם וכל אוהד שהם רואים בדרך הם נעצרים, מברכים, חוגגים ונפרדים לשלום.

אז בסוף לא ראיתי את המשחק אבל בהחלט אזכור אותו לעד.

סמל חדש מוטיבים ישנים

מנצ'סטר סיטי החליטה אחרי 19 שנה שהגיע הזמן לשנות את סמל המועדון. אז איך בעצם סמל חדש נולד? קצת אינטרס כלכלי, קצת זהות מקומית, תיבול של נוסטלגיה וחצי כוס של קו עיצוב אחיד. 

13508911_10157193921755455_6993028435581108522_n

 

כולם מכירים את המנטרה הידועה ש-"סמל לא מחליפים", כן… אבל… מה אם המועדון עצמו החליט להחליף את הסמל? יש הרבה סיבות להחלפת סמל המועדון: כשמגיע בעל בית חדש והוא רוצה לתקוע יתד בקבוצה. ממש כמו בעת העתיקה כשמנהיגים היו כובשים מקום חדש, הם היו מחליפים את עיר הבירה או את חותם המלך, כדי לקבל לגיטימציה שלטונית מהעם. אחרים מחליפים סמל בגלל שהם רוצים להביא "ערכים" חדשים למועדון, יש שחושבים שמבחינה אסתטית הסמל הקיים נוראי וצריך להחליף אותו, ויש כאלה שפשוט רוצים להגדיל רווחים על ידי מכירת מרצ'נדייז שעליו מוטבע הסמל החדש. אחרי הכל, אף אוהד לא ירצה להרגיש שהוא "לא מעודכן" וללבוש חולצה מהעונה שעברה (במקרה הטוב) עם סמל ישן.

נראה ששתי הסיבות האחרונות הן שהובילו את מנצ'סטר סיטי לחשוף בדצמבר 2015 את הסמל חדש שלה שיתנוסס על מדי הסיטיזנס החל מעונת 16/17. הסמל החדש לא כל כך שונה מסמל המועדון בשנות ה-70,80 עד סוף ה-90 (רטרו, שזאת כמובן מגמה עולמית).

לפני שאעבור לסמל החדש של מנצ'סטר סיטי, אני רוצה לחזור אחורה, למקורות, לסמל של העיר מנצ'סטר שהוענק לה בשנת 1842 ולראות ממה הוא מורכב ולמה.

city of manchsetr

סמל העיר מנצ'סטר

מגן אדום עם פסים זהובים – היה הסמל של הלורדים ששלטו במנצ'סטר לפני שנת 1301. שלושת הפסים מסמלים את שלושת הנהרות בעיר.

ספינה שטה – מסמלת את המסחר הענף בעיר, היוזמה ואת תעלת מנצ'סטר.

אריה ואנטילופה- לקוחים מתוך הסמל של המלך הנרי ה-6. האריה מסמל אומץ וכוח, והאנטילופה (מדובר על חיה אגדתית ולא האנטילופה שאנו מכירים היום) מסמלת שלום, הרמוניה, אומץ רב ומשמעת.

שושנת לנקסטר האדומה על כתף האריה והאנטילופה – מדובר על סמל של בית משפחת לנקסטר (לא לניסטר ממשחקי הכס…) ששלטה באנגליה במאה ה-15. לאחר מכן היה הסמל הלא רשמי של דוכסות לנקסטר ששלטה על מחוז לנקשייר. העיר מנצ'סטר הייתה שייכת בעבר למחוז זה וכיום היא חלק ממחוז עצמאי הנקרא מנצ'סטר רבתי.

סיסמה CONCILIO ET LABORE – לקוחה מתוך ספר בן-סירא ופירושה "על ידי היוועצות ועבודה".

גלובוס עם דבורים – סמל לשקדנות.

בחזרה לכדורגל. אפשר לראות בקלות שרוב המרכיבים של סמל מועדון הכדורגל מנצ'סטר סיטי לדורותיו לקוחים מתוך סמל העיר, מלבד הנשר שסימל את תעשיית התעופה בעיר. חדי העין יראו הבדל מרכזי בין סמל העיר והמועדון: צבע המגן הוחלף כבר ב-1972 וכיום יש מגן כחול עם שלושה פסים כחולים בהירים יותר. בסמל החדש נוסף שנת ההקמה של המועדון וירד הקיצור FC – Football Club.

LogoNew

מהיום אין יותר MCFC אלא רק MC וזה בעיקר מה שהכי מעצבן את אוהדי הסיטי. הטוויטר הרשמי שונה מ-MCFC ל-ManCity, העיצוב של האתר התעדכן והכתובת מעכשיו היא mancity.com במקום mcfc.co.uk. המהלך של הורדת FC נעשה על ידי היריבה העירונית, מנצ'סטר יונייטד, בשנת 1998 והאוהדים מרגישים שיש כאן ניסיון לחקות את המועדון מאולד טרפורד. חוץ מזה, נראה שהאוהדים דיי מרוצים מהשינוי, אחרי הכל הם לקחו חלק וענו על סקר לגבי מה הם האלמנטים החשובים ביותר מבחינתם שיהיו בסמל החדש.

אגב מנצ'סטר יונייטד, אפשר לראות שגם הסמל שלהם מורכב ברובו מסמל העיר של מנצ'סטר. הם אומנם שמרו על צבע המגן האדום אבל החליפו בשנת 1971 את שלושת הפסים הזהובים לשדון.

LogoNew

אם בהתחלה דיברנו על סיבות להחלפת סמל, אז לסיטי יש עוד סיבה שהיא נראת דרך אגבית אבל בעצם קשורה לבעל הבית. הסמל החדש עומד בשורה אחת עם השפה העיצובית של סמלי המועדונים הנוספים הנמצאים באותה בעלות: ניו יורק סיטי מהליגה האמריקאית ומלבורן סיטי מהליגה האוסטרלית.

mcfc-new-crest2

בשבוע שעבר תהליך ההטמעה עלה שלב כשסיטי חשפה את המדים לעונת 16/17 ועליהם מתנוסס הסמל החדש. מחיר החולצה עלה מהעונה שעברה ב-5 פאונד אבל יש לי הרגשה שזה לא הולך להשפיע על המכירות.

"הסמל החדש של מנצ'סטר סיטי מסמל את מה שהיא באמת. אני לראשונה רוצה לצאת עכשיו וללכת לעשות קעקוע ענקי של הסמל על הגב. זה עד כמה הסמל החדש טוב." אחת מהתגובות של נואל גלאגר, חבר בלהקת אואזיס ואחד האוהדים המפורסמים של הסיטי, לסמל החדש. מה אני אגיד לך נואל, אני כרגע מרחם על האוהדים שעשו קעקוע ענקי על הגב של הסמל הקודם.

2F0F75AC00000578-3346187-image-m-85_1449242277196

:מקורות

http://www.bbc.co.uk/manchester/content/articles/2009/02/11/110209_manchester_coat_of_arms_feature.shtml
http://www.mirror.co.uk/sport/football/news/manchester-city-fans-fume-social-832849
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%A0%D7%AA_%D7%9C%D7%A0%D7%A7%D7%A1%D7%98%D7%A8_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%95%D7%9E%D7%94
http://www.wharf.co.uk/sport/west-ham-stand-out-crowd-11598656
Noel Gallagher on new Manchester City badge