כדורגל

שחקן חיזוק – ניתאי גבירץ, "אל תשכחי אותי"

"רגע השיא עם הפועל מבחינתי היה במילאנו. אמנם הפסדנו, אבל פוצצנו את היציעים בסן סירו. הלב התרחב רק מלראות בלייב את העמודים המעוגלים המפורסמים של הסן סירו ולקלוט שאנחנו לגיטימיים". ניתאי גבירץ המגלם את אחד משני התפקידים הראשיים בסרט "אל תשכחי אותי",  מספר על האהדה להפועל ת"א, מגלה מי הקבוצה הכי מלהיבה שאי פעם הייתה בישראל, כלפי איזה שחקן ישראלי יש לו אובססיה, מה ערער אותו אחרי הזכייה בגביע ב-1999 ואת מי יותר כיף לנצח, מכבי או בית"ר.

מה אתה עושה בימים אלה?

בימים אלו ממש עלה לאקרנים הסרט "אל תשכחי אותי", בו אני משחק ואחראי גם על כתיבת התסריט. הסרט מספר על מפגש מקרי בין שתי דמויות מאוד שונות, שמוצאות הבנה, נחמה ואולי גם אהבה האחד בשניה.

אני משחק את ניל, מוסיקאי קלאסי, חצי הולנדי וחצי ישראלי, וכמובן אוהד אייאקס "סופר יודן!" אמסטרדם, שהתמוטט נפשית בזמן לימודי מוסיקה בהולנד וחזר לארץ כדי להשתקם. כשניל פוגש את תום (מון שביט), בחורה צעירה שמאושפזת במחלקה להפרעות אכילה, הוא עוזר לה לברוח מהמחלקה, והשניים יוצאים להרפתקאה לילית שבה הם חושפים אחד כלפי השניה את החלומות והתשוקות שקיימות בהם, מול חברה נורמטיבית (לכאורה) שמתעקשת להגדיר אותם, ולנסות כל הזמן להפריד בין ה"מתפקד" וה"חולה".

11באנר אתר - אל שתכחי אותי.jpg

הסרט נוצר בעבודה משותפת עם הבמאי והמנג'ר הכריזמטי רם נהרי ("אהבה זה כואב", אמא'לה", "ככה זה"), הנוטה לצאת מתחומי האזור הטכני, להתפרץ לתוך המגרש באיבוד עשתונות חינני, לחמם את כל הספסל מהדקה החמישית ולזרוק נעליים לכל עבר במחצית, אך כולנו נילחם בשבילו עד המוות, ובשיתוף פעולה מלא עם השחקנית והחלוצה הראשית שלצדי, מון שביט, היודעת להריח שערים מכל מצב ובכל סצנה, ולרוץ לאוהדים מאחורי השער ולשאול אותם בחיוך הכובש שלה, "איך זה מרגיש לכם כשאתם מסיימים שק של גרעינים בעשר דקות? סתם, כאילו, באמת, תנסו לתאר לי לשנייה איך הגוף שלכם מרגיש, יש לכם מין ריח אחר באף?". האוהדים מצידם שרים לה כבר מהחימום, "מון שביטטטט, אל תשכחי אותיייי".

מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?

הפועל ת"א… לשמחתי… לצערי… ולשמחתי. ולצערי….

איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?

הפועל זה מהמשפחה, בעיקר מצד משפחת אמא שלי. סבא שלי, שמואל "פיסקה" פירסטנברג, חי את כל חייו בין הקיבוץ ובין העיר הגדולה, מייסד "צוותא" ומפיק שיתופי פעולה ושיח פוליטי דרך אמנות, כתיבה ויצירה.

סבא פיסקה מעולם לא היה מאוד בעניין של כדורגל, אבל היה בעניין של זהות ומסורת חברתית, כך שהיה ברור שאנחנו אדומים. בתחילת שנות ה-90 הפועל הייתה פח. מכבי חיפה של גיורא שפיגל לעומתה, הייתה הקבוצה הכי מלהיבה שתהיה כנראה בישראל אי פעם. למדתי להפריד בין אהדה לשחקנים עצמם לבין מועדון.

הזהות עם הפועל תמיד הייתה, זה היה משהו של ערכים ומשפחה. מצד שני, הייתי מעריץ שרוף מוחלט של ראובן עטר, ברקו, אפילו קנדאורוב. אח"כ גיליתי גם את טל בנין וזה נהפך לאובססיה.

המשחק הראשון בחיי כאוהד היה באצטדיון ר"ג, עונת 94/93, משחק העונה בין מכבי חיפה למכבי ת"א. בן זוגה של אמי דאז, לקח אותי ואת בנו (לשער 11 של חיפה כמובן) כדי לראות בלייב את הקבוצה שהייתי רואה בטלוויזיה. לא ראיתי הרבה, הייתי מאוד קטן בגודל, אבל אני כן זוכר את הדקה הראשונה שאלון מזרחי נגח באיציק זוהר והורחק.

זיכרון חזק שלי, כמו רבים מבני דורי שנכנסו פה עם החולצה האדומה לצרה ואין יציאה, הוא מעונת 98/97, שזכורה לעד כ"עונת השרוכים". תם עידן האפרוריות של סיני וההסתדרות. הכל הרגיש חדש, הכל היה יותר אדום עם "כתר" פלסטיק ומויישיק תאומים וכמובן שלום תקוה.

מאותו רגע, הלכתי לכל משחק, בית וחוץ, במשך שנים. לעיתים הייתי גם על הדשא כנער כדורים כ"צ'ופר" ממחלקת הנוער (ולמי שלא יודע, הנה עובדה על נערי כדורים, לפחות אלו של הניינטיז: הם הראשונים שמגיעים למגרש בשמש הקופחת של הצהריים, מתפצלים לפי הוראות ועוברים ביציעים לאסוף זבל שהצטבר מהמשחק של שבוע שעבר. כשהקהל מתחיל להיכנס, הם יורדים למטה ומחכים בדריכות ליד הקווים שיעוף כדור מעל השלט. החלום היה ששביט אלימלך יסמן לך "לאט, לאט, רגוע" ולא להחזיר מהר את הכדור. אח"כ מחכים לשידור החוזר בטלוויזיה ומנסים לאתר את עצמנו שם בקטן).

הייתה לי זהות אדירה תמיד עם האנדרדוג, וההצלחה של הפועל הייתה הזויה ומרגשת. ככל שהאנדרדוגיות נעלמה והפועל החלה להתבסס כמועדון חזק, קצת הלכה לי גאוות היחידה שהרגשתי. לאט לאט התחלתי לאבד עניין. אבל אני אדום. מעולם לא הייתה פה שאלה.

מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה? 

אני חייב לדבר במונחים של מקסימום עד אמצע שנות ה-2000… טל בנין היה מבחינתי סמל, לכל דבר, פשוט בחרתי בו ונשארתי נאמן. רציתי להיות הוא. מקצוען, עדין וחזק. הייתי גונב ממנו גינונים שהביא מאיטליה. בחימום במשחקים של שמשון, כשכולם התחילו להוציא כדורים ולעשות שכונה, הייתי הולך ליד הקרן ועושה סטארטים על 10 מטר עם עצמי ומנסה להיות לבד רגע ולהתפקס, כי ככה טל היה עושה בחימום של הנבחרת, בדיוק מתחת לשער  4 בר"ג שם הייתי יושב ומסתכל עליו.

tal-banin-89dc274a-8976-44d3-9334-d2ea16acc38-resize-750.jpeg

"הייתי גונב ממנו גינונים שהביא מאיטליה"

לצערי, נולדתי ימני ברגל הייתי קצת יותר גבוה מטל בנין והספרה 7 לא ישבה לי טוב על הגב… לכן הייתי חייב לאמץ דמות שיותר מתאימה לסגנון המשחק שלי, וכך נכנס לחיי רוי קין האגדי. התחלתי לעשות גלאח בראש וללבוש את הספרה 16 שהסתדרה עלי בול, לעמוד באמצע ולפרק את עושי המשחק של היריבות בגוף זקוף, ואם זיהיתי שטח מת באזור ה-25 מטר, הייתי מוודא שיש סגירה ונכנס למסדרון שנוצר כדי להפגיז לשער כדורים שחוזרים מהבלם.

 מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?

הטוב הוא הפועל נגד צ'לסי בבלומפילד… אלוהים שיעזור. לא ייאמן. הווינריות של יוסי אבוקסיס, שטס אחרי הפנדל של גרשון בדקה ה-89 כדי להוציא את הכדור מהרשת, משך את כולם בחולצות חזרה לאמצע, ואז לקח כדור על ה-30 ושם לקלצ'נקו על הראש את ה-0:2 בדקה ה-95. זה מאוד מאוד מרגש אותי. דקות מדהימות בחיים. אח"כ נסעתי עם בעלה של אחותי, אמיר שור, לראות את סיום הקמפיין האירופאי במילאנו. מרגש בפני עצמו…

 

המשחק הרע היה ללא ספק השפלת ה-0:5 של הנבחרת מול דנמרק בפלייאוף. משהו היה שם לא נכון הרי מהתחלה, שלמה שינה מערך ועלה עם עמיר תורג'מן לבד בחוד, ובשריקת הפתיחה מי שהוציא איתו את הכדור מנקודת האמצע היה טל בנין, קשר אחורי! באותו רגע קלטתי שיש רווחים מטורפים. טל עצמו רץ בין שטחים מטורפים כדי לסגור את האלכסון והמערך היה ביזיון. זה היה משפיל ומעיק.

 מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?

רגע השיא עם הפועל מבחינתי היה במילאנו. אמנם הפסדנו, אבל פוצצנו את היציעים בסן סירו. הלב התרחב רק מלראות בלייב את העמודים המעוגלים המפורסמים של הסן סירו ולקלוט שאנחנו לגיטימיים. רבע גמר אופ"א. שמעון גרשון רדף אחרי אינזאגי, בסדר, היה מה שהיה. היה הכי מרגש.

רגע השפל הוא דווקא מהעולם שלי ככדורגלן בשמשון ת"א. רדפנו כל העונה אחרי הכח רמת גן ראש בראש, שבוע לקראת משחק העונה שיקבע את העלייה לליגה הראשונה בנערים ג'. התארגנו לקראת משחק החוץ נגד בית"ר חולון, קבוצת תחתית אומללה. המאמן שלנו דאז, זאביק גונטרסקי, החליט לשנות מערך ולעלות עם 3 חלוצים, לתת להם בראש ולהגדיל הפרש שערים.

הגענו למגרש בוץ עם צמחייה פראית שגדלה בכל מיני מקומות, אם אני לא טועה היה עץ על נקודת הקרן. הרגשתי כמו טל בנין במשחק של הנבחרת מול דנמרק. ניסיתי לסגור שטחים אדירים, היה ברדק, השוער שלהם הוציא לי וולה לחיבורים מכדור שחזר מקרן. לא הצלחנו לעשות כלום. נשברנו. הפסדנו 1:0 שלא אשכח. כנראה המשחק שהרג את העונה המאושרת בחיי.

השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?

כפי שציינתי, די הפסקתי לעקוב אז זה לא יהיה רציני מספיק מצידי… מכיוון שהלב שלי נותר אי שם בנערות, אז הייתי שמח לראות את דאבור רופניק חוזר להפועל. אמנם הוא איבד את מקומו בזמנו לדניס אונישנקו שהיה מהיר יותר, אבל מהקצת שיוצא לי לראות, הכדורגל המקומי הלך ונעשה מאוד איטי מאז תחילת שנות ה-2000, אז אני יכול לראות את דאבור משתלב כיום, עם הקרחת והספרה 8 על הגב, מזיז כדורים מצד לצד ונותן את הלב.

את מי הכי כיף לנצח? למה?

שאלת מיליון הדולר. בית"ר או מכבי?

אמנם מכבי מסמלים מבחינתי מין זחיחות חסרת הומור ויצירתיות, ויש לי בגדול כל סיבה לתעב אותם, אבל תמיד היו חיוורים מדי בכדי לייצר גועל מוחלט מבחינתי… זה מועדון שתמיד התקשיתי להגדיר, מעבר למחויבות הבסיסית כ"שונא" בגלל היריבות העירונית עם הפועל.

בוא נגיד שבמשחקים של מכבי מול בית"ר, תמיד העדפתי את מכבי, תוך כדי שלא ידעתי איך להתייחס לסיטואציה.

את בית"ר ירושלים מבחינתי, לא צריך אפילו לנסות להגדיר ולא בא לי לחשוב עליהם. זה מדבר בעד עצמו. לנצח את בית"ר, ובמיוחד בטדי, זה תמיד משהו מיוחד במיוחד.

אני כן רוצה להרים פה לבית"ר נורדיה (ולחברי המוסיקאי שי נובלמן). הם עושים משהו מגניב, מיוחד ובטח לא קל, ומקיימים קבוצת אוהדים מעורבת שמייצגת את הערכים שלהם, ומרגישים שהיא מכבדת את המסורת שעליה גדלו כבני אדם, במשפחות אוהדות בית"ר.

מגיל צעיר הבנתי שכדורגלן זה מקצוע, ולא אשייך את השחקנים עצמם אל הבוז לקבוצה זו או אחרת. מעולם לא שנאתי את האינדיבידואל, בין אם זה שמוליק לוי ואוחנה שהם סמלים של בית"ר, או שמעון גרשון שעבר לשם וחבריי ראו בו כבוגד. לכדורגלן יש מעט שנים להרוויח כסף, מהחלום שלו, שהשקיע והזיע בו יותר שעות מרוב מי שאני מכיר ועבר כל כך הרבה השפלות, ובטח בארץ. אנשים באים לעבוד, יאללה, למי אכפת… הרי תמיד יבוא ילד אחר במקומם וייכנס לנעליים שלהם. זה הכדורגל בעצם.

בגמר הגביע מול בית"ר בשנת 1999, אחרי הארכה וניצחון להפועל בפנדלים ותואר ראשון עבורנו ילדי דור המדבר של בלומפילד בניינטיז, יצאנו באופוריה החוצה משער 1 ברמת גן ומתחת לגשר שעליו הלכנו מאושרים בדיוק יצא מחדרי ההלבשה ביחד עם חבריו יוסי אבוקסיס, אז עדיין בצהוב, בדרך לחתונתו שכזכור נערכה באותו הערב. הוא היה לבוש בחליפת חתן ונראה מותש ונרגש. כשהם התחילו להיכנס לרכב ולנסוע לחתונה, אוהד הפועל שעמד קרוב אלי ירק עליו מוחטה שפגעה בדיוק בחליפה. אני זוכר שבתור נער זה מאוד ערער אותי ולפתע הרגשתי מבוכה קשה ועצב כלפי אותו שחקן, כשרק רבע שעה קודם לכן קיללתי אותו ואת ארוסתו שמרית ביחד עם כולם. זה רגע שאני זוכר היטב.

אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?

קשר אחורי. חזק, אחראי, טקטי, כזה של 4 שערים בעונה, אבל קבוע בהרכב. תמיד הייתי קשר אחורי, כשחקן קולנוע וכשחקן כדורגל. מקבוצת הילדים של הפועל ת"א שאימן תומר קשטן ועד לסיום הקריירה בקבוצת הנוער של בית"ר שמשון ת"א אותה אימן ג'ורג' בורבה, חלוץ העבר המיתולוגי שאפילו נכלל בסגל נבחרת ישראל במונדיאל ההיסטורי שלנו ב-1970.

כשג'ורג' העניק לי את פרס השחקן המצטיין בעונה, בברביקיו השנתי על הדשא, כשכולם לובשים את מיטב המותגים שהוריהם רכשו להם (לי קופר ודיזל), תוך כדי שבירך אותי אמר "הוא מטריף אותי זה. כל פעם שאני בא לצעוק עליו, הוא כבר מרים אלי את היד בתנועה של "טעות שלי, תירגע! אבל אני מאמין שייצא שחקן".

קיצר, שחקן יצאתי, אבל לא כפי שהתכוון הבורבה…

תוך כדי שנות הכדורגל הסתרתי מהם חלק שכנראה היה חזק ממני, ולא היה להם מושג שבעוד שחצי ממני משחק דמות בחיים, מולם, של קשר אחורי קשוח בקבוצה עצמה, באותו הזמן, החצי השני שבי כבר היה מצטלם לסרטים בטייפ קאסט של נער "רגיש ואובדני". התפדחתי לספר שאני חותך מהקבוצה לחודש צילומים עבור תפקיד בסרטו של ניר ברגמן "כנפיים שבורות", ולכן טענתי שאני עושה הפסקה כדי להתרכז בלימודים (כשאף אחד לא שם לב לעובדה המאוד פעוטה שעזבתי את בית הספר עוד בגיל 15). לאחר מכן כבר שקעתי עמוק לתוך "חיידק המשחק", אבל לא זה שעל המגרש. אז לחזור אחורה כבר לא יכולתי, והיתר היסטוריה כמו שאומרים.

האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?

נכונה הקלישאה על אוהדי הפועל, שגם כשהם רואים שידור חוזר למשחק שבו ניצחו אז הם עדיין מפחדים להפסיד. אני בעיקר מצפה לגרוע ביותר, ומשם יש רק להיות מופתע לטובה.

מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?

השורש המוחדר בנו כילדים, אוהדי הפועל, הוא שאנחנו לוזרים, חכמולוגים ומתנשאים. יעני רכים כאלה לעומת שאר הקבוצות הגדולות. אני לא בטוח שזה תקף להיום, או אי פעם היה נכון. אבל זו מין סטיגמה מפדחת כזו שאתה נושא איתך תמיד, בעולם שהוא מגה מצ'ואיסטי. קצת כמו הקלישאה על להיות שחקן קולנוע, תסריטאי, מוסיקאי או שלל מה שבחרתי להתעסק בו.

מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?

משה סיני. שלום תקווה. יוסי אבוקסיס. ערן זהבי. סבסטיאן סימרוטיץ'.

 לסיום, השלם את המשפט: השופט….

שופט! אלוהים איזה דיכאון של חצי מקצוע בחרת…

ניתאי גבירץ (35), נמצא בזוגיות של עשור עם טליה ואבא ליולי בת ה-5. בנם של העיתונאית ומייסדת עמותת "אליפלט" יעל גבירץ, והמוסיקאי והאמן ראובן גבירץ (להקת "חלב ודבש"), שחקן קולנוע וטלוויזיה, כותב סיפורים ותסריטים, מנגן, שר לפעמים, מקריין ועושה מוסיקה לסרטים. "אל תשכחי אותי", הוא התסריט הראשון שכתב וגם התפקיד הראשי הקולנועי הראשון בו משחק. הסרט זכה בפרס הגדול בפסטיבל טורינו, שם גם זכה בפרס השחקן הטוב ביותר. "היה מרגש לטעום ולו לשנייה בחיי, קצת מההצלחה ותשומת הלב שמרגישה מאוד שונה באירופה, ולחלוק תמונות בעיתונים הגדולים באיטליה יחד עם כוכבי יובנטוס."

 

 

שחקן חיזוק – אבישי צברי, "האחים צברי"

"בית"ר ירושלים היא קבוצה לא יציבה מבחינה רגשית, יש לה מעין מאניה דיפרסיה". אבישי צברי, מלהקת הפאנק "האחים צברי" מספר על תקופת השפל והשיא של המועדון, איזה שחקן ישראלי עובד קשה ולא קופץ מעל הפופיק, מה הוא מחפש ביוטיוב כשאף אחד לא רואה ועל קבוצה ישראלית אחת מיקום מקביל.

48310394_364976234254045_5070594645415690240_n

מה אתה עושה בימים אלה?

אני סטודנט לעיצוב תעשייתי בחולון שנה ד' ובין לבין עושה הופעות עם האחים.

מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?

בית"ר ירושלים.

איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?

האמת שבתכלס אני אוהד כורסא מושבע. הלכתי למשחק אחד בחיים. זה דיי בינוני מצידי אבל אני אוהד בינוני. אני חושב שהאוהדים הבינוניים הם ה-אוהדים.

התחלתי לאהוד אותם ביסודי ובתחילת התיכון כבר הייתי דיי משוגע על בית"ר, זה היה מאבא שלי. זה היה בתקופה של תמאש שאנדור.

המשחק הראשון והיחידי שהלכתי אליו היה בכיתה ח', ביחד גלעד שמואלי חבר מהכיתה, והפסדנו אני זוכר. 3:1 משהו כזה. משחק ליגה בטדי.

איך האהדה שלך לקבוצה משתלבת עם זה שאתם קצת צוחקים על אוהדי בית"ר בשירים שלכם?

אני חושב שלצחוק על עצמך זה דבר טוב שגורם לאנשים להתחבר לקונספט של השירים. חוץ מהכדורגל, השירים מהיציע הם אשכרה השראה ללחנים, ותורמים לבניית הפאזל של של הקריקטוריה של נווה יהושע, השכונה שגדלנו בה ברמת גן.

מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה? 

תומר חמד. הוא נראה לי דוגמה לשחקן שעובד קשה ומגיע רחוק. ולא קופץ מעל הפופיק.

 מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?

אז בוא אני אגיד לך. המשחק הכי טוב שהייתי בו היה עם גלעד שמואלי בכיתה ח' נגד מכבי, והמשחק הכי רע שהייתי בו גם היה בכיתה ח' עם גלעד שמואלי והיינו נגד מכבי והפסדנו. אני זוכר שקיבלנו כמה גולים טובים ואנחנו שמנו גול אחד. אני זוכר את העוצמה של הקהל שהייתה מדהימה. עד היום אני מוצא את עצמי מחפש ביוטיוב את הקהל של בית"ר כי לדעתי לאף קבוצה אין קהל עם כאלה אנרגיות.

 מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?

רגע השפל היה בתקופת הצ'צ'ניים. הדחקתי את העניין שאני אוהד בית"ר בכלל. כל התקופה שהגזענות בקבוצה הייתה בשיאה. היו גם אשכרה כמה שנים שלא אמרתי שאני אוהד בית"ר בגלל ההכללות שהיו על כל אוהדי בית"ר.

ואחרי כל האירועים האלה כשבית"ר נורדיה הוקמה התחברתי למסר שלהם לאללה. אני רואה לפעמים בשידורים ישירים בפייסבוק משחקים שלהם, ועוקב אחרי המצב שלהם בטבלה, מבחינתי זו אותה קבוצה בדיוק כמו בית"ר ירושלים, רק ביקום מקביל, בליגה אחרת, שכונתית יותר, וכמו שזה נראה, עם אוהדים סוכר.

ורגע השיא היה דווקא בעונה שעברה שהיינו ממש לוהטים. שמנו איזה 8 גולים כל משחק, היה ממש תענוג לראות את הפרש השערים בכל משחק. אפשר להגיד שגם תקופת גאיידמק הייתה תקופת שיא, כשהיה לנו סגל מטורף.

השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?

אני אהיה ריאלי ואגיד איתי שכטר. אני חושב שהוא היה עוזר עם השערים ונראה לי שהוא היה עוזר לנו גם בחדר הלבשה.

את מי הכי כיף לנצח? למה?

מה אני עכשיו אגיד לך הפועל? איזה בנאדם אני אצא אם אני אגיד לך הפועל או בני סכנין? אתה מבין? זה יצא תמיד גזעני או משהו כזה. אני אהיה קצת פוליטיקאי ואגיד דווקא שאת כל מי שלפנינו בטבלה. נראה לי הכל סטיגמות על גבי סטיגמות. אני לא שומר טינה יותר מדי.

אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?

הייתי שחקן נשמה. ביסודי הייתי שמן, אז הייתי בלם. בלם טוב. הייתי פשוט עומד ועושה את העבודה.

האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?

לא. לא משהו שהוא מעבר לבקבוק בירה שיהיה איתי.

מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?

נראה לי שהסטיגמות שיש על הקבוצה. בית"ר ירושלים היא קבוצה לא יציבה מבחינה רגשית, יש לה מעין מאניה דיפרסיה. פעם אחת היא יכולה להיות הקבוצה הכי מדהימה שיש, וגולים וטירוף ומצד שני כמו העונה, היא יכולה לטבוע פתאום בבום. בגלל דבר הכי מפגר שיש.

הבעלים החדש עושה רושם טוב. נראה שהוא מנסה להתחבר לקהל קודם. ראו שהוא בא בטוב. הוא ניסה להרים את הקהל.

מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?

דבר ראשון: תמאש שאנדור.

אחריו ניר סביליה, קלאודימיר פריירה, איתי שכטר, ואחד שפל רענן דרעי.

 לסיום, השלם את המשפט: השופט….

אלון יפת.

אבישי צברי (28) שנולד וגדל בשכונת נווה יהושע ברמת גן, הקים בשנת 2013 את להקת פאנק ישראלית "האחים צברי" ביחד עם אחיו יוני. האחים הוציאו עד היום שלוש יצירות, שכל אחת מהן באורך בין 4-8 דקות. כל יצירה היא מעין אופרת פאנק שמספרת סיפור קצר שחלקו מבוסס על ילדותם ברמת גן. אופרת הפאנק-רוק הראשונה שלהם – 'ואלס עם מלשין' (2013) – סיפור קורע לב על ארבעה חברים וההרפתקה שלהם באילת. לאחים צברי עוד 2 אופרות – 'בשינוי אדרת' (2014) ולאחרונה הוציאו את 'על תמאש ועל העוקץ' (2018 – המשך ישיר ל'ואלס עם מלשין'). היצירה האחרונה הפכה אותם לתופעה בסצינת המוזיקה הישראלית, כשכל הופעה היא sold out. אם לא הספקתם לקנות כרטיסים להופעה שלהם בוונדרבר, חיפה (13.12) ובאוזןבר, תל אביב (31.12), תוכלו לראות אותם ב-12 בינואר כשהם יגיעו לחלוץ בבאר שבע.

 

 

 

נגן מחליף – דקל קינן, סינסינטי

"אני לא חזק בנגינה. אם הייתי חבר להקה בטח הייתי מנגן על משהו מאוד שולי, אולי המשולש הזה. משהו ממש בקטנה". דקל קינן מספר על ההופעה הראשונה שבה היה, עם איזה מוזיקאי סקוטי היה רוצה לשבת על בירה, חושף את שיר החופה שלו ושל אישתו ומפתיע עם השיר האחרון שהתנגן אצלו ברכב. בנגן מחליף אני אציג שאלון קבוע לספורטאים שונים על המוזיקה שהם אוהבים. 

dekel_caffe

עם קפה שחור חזק

באיזו קבוצה אתה משחק בימים אלה ומה ההישג הכי גדול שלך בקריירה?

סינינסטי בארה"ב, אני קפטן הקבוצה. זכינו באליפות לפני שבועיים. ההישג הכי גדול בקריירה זה קצת קשה. אני אתן לך כמה: לייצג את נבחרת ישראל, לשחק בפרמייר ליג ולקחת אליפות וגביע עם מכבי חיפה. 

מה הז'אנר המוזיקלי האהוב עליך ואיך נחשפת אליו לראשונה?

אני חובב מוזיקה ישראלית אבל אם נהיה יותר ספציפים אז מאיר אריאל, אהוד בנאי ומשינה. אם אני הולך ממש אחורה אז שלישיית גשר הירקון והדודואים. נחשפתי למוזיקה הזאת בבית מגיל צעיר ומהקיבוץ והתחברתי. מצד שני אני גם מאוד אוהב מוזיקת מחאה.

האם אתה זוכר את ההופעה הראשונה שהלכת אליה? של מי ומתי?

זה היה בפסטיבל בחוף אכזיב, הלכתי עם אבא שלי להופעה של טיפקס בגיל 8-9. הם היו אז בשיאם ומאז ועד היום אני עדיין מחבב אותם. אני זוכר מההופעה ההיא שמאוד אהבתי את השיר "יש לי חברה"

מי היא הלהקה המועדפת עליך? למה?

אני מאוד אוהב את הביטלס, מאיר אריאל, משינה ואריק איינשטיין. גדלתי עליהם ונחשפתי אליהם בבית, ולאט לאט המוזיקה שלהם עניינה אותי יותר יותר. הביטלס האמת גיליתי בגיל יותר מאוחר. הייתי אפילו במוזיאון שלהם בליברפול.

מה התנגן אצלך ברכב בנסיעה האחרונה שלך?

קדאווה של ערוץ הכיבוד ובלה בליסמה של הדג נחש. שיר חזק מאוד עם המון משמעות. אני מאוד אוהב את ערוץ הכיבוד אגב.

מה הייתה ההופעה הכי טובה שהיית בה וההופעה שהכי היית רוצה להיות בה?

ההופעה הכי טובה שהייתי בה הייתה של חמי רודנר, באיזה פאב חשוך וקטן בחיפה ביחד עם אישתי בתחילת דרכנו. הוא עשה את כל השירים של איפה הילד ואני מאוד אוהב אותם. אני לא זוכר את שם הפאב. אני מעריך שנהנתי בגלל השירים ובגלל שהייתי עם אישתי. 

זה אולי קצת בנאלי אבל הייתי רוצה להיות בהופעה של קווין.

עם איזה מוזיקאי היית רוצה לשבת על בירה ולמה?

אז קודם כל אני חושב על רוד סטיוארט. הוא נראה לי אחד שנחמד איתו, הוא בטח יודע לשתות טוב, והוא אוהב כדורגל . אותו דבר לגבי אלטון ג'ון הוא קצת ז'אנר אחר אבל הייתי בכל זאת שמח לשתות איתו בירה.

בגזרת הישראלים אז אולי בני אמדורסקי. הייתי מדבר איתו על המוזיקה שלו.

עטיפה של איזה אלבום חקוקה לך בזכרון?

מאיר אריאל – שירי חג ומועד ונופל. זאת העטיפה שהכי זכורה לי. גדלתי בקיבוץ וזה מה שזכור לי בראש.

R-1415485-1218024562.jpeg

 אם היית חבר בלהקה על איזה כלי היית מנגן?

אני לא חזק בנגינה. אם הייתי חבר להקה בטח הייתי מנגן על משהו מאוד שולי, אולי המשולש הזה. משהו ממש בקטנה.

איזה שיר נותן לך הכי הרבה מוטיבציה והיית רוצה לעלות איתו על המגרש?

יוצא לאור – אהוד בנאי.

מה הפסקול (כלומר אלבום) האולטימטיבי לסופי שבוע?

תלוי במוד של הסופשבוע, אוסף שירי אריק איינשטיין או אוסף שירים ישראלים.

מה הם חמשת השירים הכי טובים בכל הזמנים לדעתך (לא בסדר מסוים)?

1. שלישיית גשר הירקון – לילה בחוף אכזיב
2. אריק איינשטיין – פגישה לאין קץ
3. אריק איינשטיין – ואלה שמות
4. מאיר אריאל – לא יכול להוריד ממך את העיניים.  זה השיר שאני ואישתי נכנסו איתו לחופה.
5. Pink Floyd – Another Brick in the Wall

ולסיום, השלם את המשפט: סקס, סמים ו…

כדורגל.

דקל קינן משחק בעמדת הבלם בקבוצת סינסינטי מליגת ה-USL האמריקנית. קינן נולד וגדל בקיבוץ ראש הנקרה. בגיל 8 החל לשחק בהפועל מטה אשר, ולאחר ארבע שנים עבר למחלקת הנוער של מכבי חיפה, שם הצטיין. הוא שיחק במכבי חיפה (בה היה גם קפטן הקבוצה), בלקפול, קארדיף סיטי, קריסטל פאלאס ובריסטול סיטי ובמהלך הקריירה זכה ב-2 אליפויות, גביע מדינה וגביע הטוטו. כמו כן לזכותו 27 הופעות במדי נבחרת ישראל.

החמישייה של דקל קינן:

יש מונדיאל אחר

המונדיאל נתפס כחגיגה המעלה על נס את הלאומיות ואת המדינות השונות, אבל בעולמנו כיום ישנן יותר ויותר קבוצות אתניות/פוליטיות/דתיות ששואפות לממש את הזכות להגדרה עצמית או לפחות לייצוג עצמי במונדיאל. האם הקבוצות האלה יכולות להכנס תחת המטרייה של פיפ"א ולהשתתף בגביע העולם? ואם לא, מה האלטרנטיבה? התשובות בפנים.

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם והוא רוצה להיות במונדיאל. אז מה בעצם השלבים של אותו עם כדי להגיע למונדיאל? כמו שרובכם כבר יודעים או כבר הבנתם בחודש האחרון המונדיאל הוא טורניר הכדורגל החשוב ביותר בעולם, שבו מתמודדות 32 מתוך כלל הנבחרות הלאומיות לגברים החברות בפיפ"א, הגוף הבינלאומי המנהל את תחרויות הכדורגל הרשמיות. שנתיים לפני הטורניר מתנהל שלב המוקדמות המשמש לקביעת 31 הנבחרות שיעפילו לטורניר ביחד עם הנבחרת המייצגת את המדינה המארחת. אז הנה, מצאנו את המפתח. העם שלנו בנה התאחדות כדורגל ואפילו הרכיב נבחרת שבואו נקרא לה "נבחרת החומוס" ועכשיו רק צריך להיות חבר בפיפ"א ולהתמודד במוקדמות הטורניר.

רק שפה נוצרת בעיה ראשונה, תקנון פיפ"א קובע שני תנאים שלא בהכרח תלויים בהתאחדות נבחרת החומוס בכדי שיוכלו להיות חברים בו: כל ארגון שמנהל ומפקח את הכדורגל במדינה המוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית יכול להגיש הצעה להיות חבר בפיפ"א, בנוסף על הארגון להיות חבר בהתאחדות הכדורגל היבשתית: אסיה: AFC, אפריקה: CAF, צפון ומרכז אמריקה: CONCACAF, דרום אמריקה: CONMEBOL, אוקיאניה: OFC ואירופה: UEFA.

מסקירה של 3 תקנונים (אירופה, אסיה ואפריקה) עולה שתנאי הסף כדי להחשב בהם חברים משתנה: הכרה באו"ם, אישור של הועד המנהל של הקונפדרציה או אישור של קונגרס פיפ"א. קוסבו שהיא מדינה מוכרת לא הצליחה להכנס לאופ"א בגלל לובי של סרביה וגיבלרטר, טריטוריה בריטית, הצליחה להכנס לאופ"א רק בשנה שעברה. זאת אחרי איומים מצידה של ההתאחדות הספרדית על משיכת הקבוצות הספרדיות מליגת האלופות (גם ברצלונה וריאל מדריד). הניסיונות הספרדים לא עבדו וגילברטר הצטרפה לאופ"א עם תקוות להצטרף בעתיד לפיפ"א. נראה שגם אם "חבל החומוס" מוכר באו"ם כמדינה זה לא אומר שהיא בהכרח תתקבל להתאחדות היבשתית, לפיפ"א ומשם למוקדמות המונדיאל. אי הכרה בינלאומית לא מעניקה להן אפילו את האפשרות לנסות להיות במוקדמות של הטורניר היוקרתי של פיפ"א.

gib

התאחדות גיבלרטר – נכנסו לאופ"א

המסלול הזה שהציב פיפ"א הופך לבעייתי כשבעולם שבו אנו חיים כיום יותר ויותר ישויות לא זוכות להכרה בינלאומית ולא מצליחות לממש את הזכות להגדרה עצמית. דוגמאות לכך הן כורדיסטאן העיראקית (צפון עיראק) או הרפובליקה התורכית של צפון קפריסין. מה נשאר לישויות האלה לעשות? איך שחקני נבחרת החומוס יזכו להניף גביע? הפתרון הוא פשוט: הנבחרות לא מוותרות על הזכות לשחק בטורניר כדורגל בינלאומי והן מתארגנות בהתאחדויות בינלאומיות המהוות אלטרנטיבה לפיפ"א ובגדול נקראות Non-FIFA.

נבחרות של מדינות שלא זוכות להכרה בינלאומית מצטרפות לעוד 4 סוגי ישויות של נבחרות כדורגל שלא שייכות לפיפ"א:

התאחדות מקומית – נבחרות שמייצגות התאחדות של אזור במדינות השייכות לפיפ"א. התאחדויות אלה מפקחות על הכדורגל המקומי באזורים שלהם והם חלק מהתאחדות לאומית גדולה יותר. דוגמה טובה לכך היא ג'רזי שהחברות בה הן גם חברות בהתאחדות הכדורגל האנגלית. ההתאחדויות האלה שולחת מדי פעם נבחרת שתייצג אותם בטורניר בינלאומיים שלא שייכים לפיפ"א.

פזורה – נבחרת המורכבת מפזורה אתנית. הפזורה יכולה להיות פליטים או קבוצה אתנית שחיה תחת שליטה של כמה מדינות, כמו הצוענים שמפוזרים ברחבי אירופה או הלאפים שחיים בנורבגיה, צפון שבדיה, פינלנד ורוסיה.

מדינות ריבוניות שאינן קשורות לפיפ"א– מיקרונזיה, קיריבטי, איי מרשל, מונקו, נאורו, פלאו, טובאלו, בריטניה והוותיקן אינן קשורות לפיפ"א. בריטניה מיוצגת בפיפ"א דרך ארבע המדינות המרכיבות אותה.

מיעוטים – נבחרות שמורכבות ממיעוטים אתניים במדינה מוכרת כמו המיעוט הכורדי החי בצפון עיראק.

ישויות אלה התאחדו בשנת 2003 תחת ארגון New Federations Board או בקיצור NF-Board שהורכב מנבחרות של מדינות שאינן מוכרות כמדינות ריבוניות ולכן כאמור לא זכאיות להשתייך לפיפ"א. ההתאחדות ארגנה בשנת 2006 ובמקביל למונדיאל של פיפ"א את טורניר הכדורגל הבינלאומי הראשון שלה הנקרא "ויוה" לחברות המרכיבות אותה. אולם, לקראת מונדיאל 2014 בברזיל החליטו ב-NF-Board שלא לערוך טורניר במקביל, דבר שהביא להפסקת פעילות הארגון. NF-Board הצליח לארגן חמישה טורנירי ויוה בכל ההיסטוריה שלו, כשהראשונה בטבלת הזכיות עומדת פדניה, חבל ארץ בצפון איטליה הרוצה להקים מדינה עצמאית, עם 3 זכיות, אחריה נבחרת לאפלנד (הנבחרת של הלאפים שהוזכרו מקודם) עם זכייה אחת וכורדיסטאן העיראקית עם זכייה אחת. כורדיסטאן העיראקית הייתה גם המארחת של טורניר האחרון של הארגון שנערך ב2012.

NF-Board

נבחרת כורדיסטאן העיראקית מניפה את גביע ויוה האחרון ב2012

הואקום שהשאיר NF-Board התמלא דיי מהר וכבר בשנת 2013 קם ארגון חדש בשם CONIFA Confederation of Independent Football Associations. הארגון חרט על דגלו להיות ארגון גג עולמי לכל קבוצות הכדורגל מחוץ לפיפ"א: "יש יותר מ-5500 קבוצות אתניות ברחבי העולם ומאות אזורים מבודדים מבחינה ספורטיבית שאין להם גישה לזירה הבינלאומית כדי לשחק כדורגל בינלאומי. CONIFA מזמינה את כל התאחדויות הכדורגל והקבוצות לשחק", כפי שנרשם באתר האינטרנט של הארגון.

logo

לוגו CONIFA עד 2017

skysports-conifa-logo-world_4323425

לוגו CONIFA הנוכחי

על רקע ההכנות הגרנדיוזיות למונדיאל 2014 של פיפ"א החליטו ב-CONIFA לארגן את טורניר הכדורגל הבינלאומי הראשון שלהם – "ConIFA World Football Cup". בזמן שסקולארי, יוגי לאב ואחרים הכינו את הסגלים שלהם נפגשו נבחרות CONIFA באוסטרסונד, שבדיה, לפתיחת הטורניר שנערך בתאריכים 1.6.-8.6, רגע לפני פתיחת המונדיאל המפואר של פיפ"א.

לטורניר ניגשו 12 נבחרות: נבחרת פדניה שכבר מחזיקה ב-3 גביעי ויווה ושאחריו הצעיר של מריו בלוטאלי נכלל בסגל שלה, נבחרת של פליטים מדארפור, כורדיסטאן העיראקית, דרום אוסטיה – חבל בצפון גאורגיה, נגורנו קרבאך – ישות במרכז אזרבייג'ן שהכריזה על עצמאות חד צדדית, האי מאן – אי בין אנגליה ואירלנד, אבחזיה – ישות מדינית שהתנתקה מגאורגיה והכריזה על עצמאות, מחוז ניס – ממוקמות בדרום מזרח צרפת בצמוד לעיר ניס הצרפתית, נבחרת אוקיטאניה שמייצגת אזור היסטורי-תרבותי הכולל חלקים של כמה מדינות: דרום צרפת, מונאקו וחלקים מאיטליה וספרד, נבחרת של הפזורה האשורית, נבחרת טאמיל אילם המייצגת חבל ארץ בצפון סרי לנקה הנלחמת לעצמאותה ונבחרת לאפלנד המארחת.

אחרי שלב בתים ונוקאאוט שבו דארפור ספגה תבוסות עם תוצאות מעולם הכדוריד כמו 0:20 מול פדניה או 0:19 מול דרום אוסטיה, נפגשו בגמר מחוז ניס מול האי מאן. אחרי 120 דקות של 0:0 נגשו שתי הנבחרות לדו קרב פנדלים כשלבסוף ניצחה הנבחרת של ניס בתוצאה 3:5. הטורניר שנשמע דיי שכונתי, אורגן בצורה מופתית, עם אתר אינטרנט דרכו ניתן היה לקנות כרטיסים ולצפות במשחקים. הניצחון של ניס הגיע עד לאוהדי הנבחרת (מסתבר שיש כאלה) שנשארו בבית וצפו ביחד בבעיטות ההכרעה:

מאות אוהדי ניס מחכים לנבחרת בשדה התעופה

הארגון המוצלח של הטורניר הצליח להביא ל-CONIFA חברים חדשים וכרגע הפדרציה מונה כ-47 התאחדויות. מאז אותו טורניר CONIFA הרימו עוד 2 טורנירי אליפויות אירופה ו-2 טורנירי אליפויות עולם שאת האחרון שבהם אירחה העיר בראווה, סומליה, כשבפועל המשחקים נערכו בלונדון. הטורניר העולמי האלטרנטיבי האחרון שנערך במהלך חודש יוני 2018 כלל 16 נבחרות והסתיים בהנפת גביע של הנבחרת שמייצגת את המיעוט ההונגרי בזקרפטיה לאחר קרב פנדלים מול נבחרת קפריסין הצפונית. אם גם אתם לא שמעתם על זרקפטיה עד כה, אז מדובר על מחוז אוקראיני שעבר במהלך ההיסטוריה בין אוסטרו-הונגריה, רומניה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, שוב הונגריה ואז ברית המועצות.

תקציר גמר CONIFA World Football Cup 2018

CONIFA מארגנים טורנירים בהם כולם יוצאים מנצחים, כל הנבחרות שסיימו את דרכן במפעל מקבלות גביע ומדליות. בסיומו של גמר 2014 רבים משחקני האי מאן עלו לקבל את מדליית הכסף שלהם עם חולצות של דארפור כאות של כבוד. זה לא רק בגלל שהשחקנים משתי הנבחרות חברים, אלא כי השחקנים מהאי עזרו לגייס את הכסף הנדרש כדי להטיס את נבחרת דארפור לשבדיה.

עם ישיבות דירקטוריון תכופות, הצטרפות של התאחדויות חדשות ופעילות שיווקית ברשתות החברתיות נראה ש-CONIFA כאן כדי להישאר. מבחינת הכדורגל, נראה שהגביע העולמי של CONIFA מחוויר מול זה של אחיו הגדול, העשיר והראוותן – פיפ"א, אבל ברמה האנושית ואולי אפילו התרבותית הוא מתגלה כפנינה אמיתית.

אז מי אמר שהוא רוצה להצטרף לנבחרת פזורת אוהבי החומוס?

מצגת זאת דורשת JavaScript.

שחקן חיזוק – נוני גפן, "הכל שבור ורוקד"

"באותה תקופה אני חושב שכולם אהדו את מכבי חיפה וסתם כי הייתי דווקא אז הלכתי עם הפועל". נוני גפן, יוצר הסרט "הכל שבור ורוקד, מספר על חוויות ממשחק האליפות מול בית"ר ("רק לא לקבל מכות מאוהדי בית"ר"), הבלם האהוב של הפועל חיפה שאתם בטח לא זוכרים ("גבוה ואיטי להחריד") ולמה הוא נאלץ להסתובב עם צעיף של הפועל ב"ש? בשחקן חיזוק אני אציג אראיין אמנים, מוסיקאים וסופרים על האהדה לקבוצה שלהם.

16406740_10154405198648995_2817389743659813367_n

נוני גפן (ימין)

מה אתה עושה בימים אלה?

עובד על יציאת הסרט החדש שלי שעכשיו באקרנים "הכל שבור ורוקד".

מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?

הפועל חיפה וארסנל.

 נראה שהתמונה פה דורשת הסבר. אתה מופיע בה בכלל עם צעיף של פיורנטינה לצד צעיף הפועל ב"ש.

זה בפסטיבל קולנוע בטורינו. הבחור משמאל, אחד המנהלים של הפסטיבל, בחר את הסרט שלי והוא שרוף של פיורנטינה. הוא ביקש שאביא לו צעיף של הקבוצה שאני אוהד כדי שנחליף. אבל איבדתי את שלי, ואין לקנות בשום מקום צעיף של הפועל חיפה! אתה לא מאמין! כלום! בסוף הבאתי לו של הפועל באר שבע.

איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?

האהבה להפועל חיפה התחילה כששיחקתי בנערים ג' של המועדון. באותה תקופה אני חושב שכולם אהדו את מכבי חיפה וסתם כי הייתי דווקא אז הלכתי עם הפועל, ואני גם אוהב את הצבע האדום. המשחק הראשון היה בליגה השנייה נגד מכבי יבנה. כתב ספורט שעבד עם אבא שלי הביא לי שני כרטיסים. בסגל של הפועל חיפה היה את הבלם רפי פור שהיה גבוה ואיטי להחריד. לא יודע למה אבל פשוט נדלקתי והייתי מבסוט עליו. לא נראה לי שיש עוד מישהו שזוכר את השם הזה בארץ. הפועל אגב ניצחו שתיים אפס.

האהבה לארסנל התחילה גם בתקופת נערים ג'. שיחקתי כקשר אחורי אז גילמתי את עצמי כשקשרים האחוריים שעברו בארסנל: עמונאל פטי ופטריק ויירה. איכשהו יצא שגם הם גם צבע אדום. באותה תקופה, בשנות ה-90, הם שיחקו מדהים, כמו ברצלונה לפני ברצלונה.

מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה? 

זידאן, משהו בזה שהוא איטי כמו צב אבל זז בכזאת אלגנטיות. ושילוב של ערסיות וביישנות. היום מין הסתם מסי ורונאלדו. העדפה קטנה למסי אבל לא באמת רלוונטית. הם באמת ספוורטאים מפלנטה אחרת.

 מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?

הטוב ביותר: הפועל חיפה נגד בית"ר בעונת האליפות. ג'ובאני רוסו מקפיץ בדקה ה-95 מעל קורנפיין.

הרע ביותר: כמעט כל משחק של הפועל. אולי זה היה במכתש הפועל ר"ג נגד הפועל חיפה. אפס אפס המשחק הכי משמים שהיה אי פעם בכדורגל.

 מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?

השיא – האליפות בלי ספק. לא אשכח את המשחק נגד בית"ר, ה-2:1. זה היה רגע שכאילו ידענו שניקח את האליפות. הייתה אופוריה משוגעת במגרש. האצטדיון היה דיי מלא. אני זוכר שכולם יצאו מהמגרש בלי החולצות האדומות, עם חולצות שחורות ופנים שבוזות, כדי לא לקבל מכות מאוהדי בית"ר, וברגע שעלינו לאוטובוס התחלנו לחגוג.

השפל – כשרובי שפירא התאבד. זאת היה סופה של תקופה. אחריה התחילו להחליף מאמנים ולמרות שהיו שחקנים טובים שהיו חתומים בכל זאת ירדנו ליגה. לא היה שום מערך ארגוני, הכל קרס, ולא נשארו אוהדים. מאז הפועל חיפה לא התאוששה.

השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?

ברור שהייתי רוצה את ערן זהבי. הוא ווינר על. אבל משהו יותר ריאלי הייתי שמח לאיזה גרזן בקישור סטייל גל אלברמן.

את מי הכי כיף לנצח? למה?

מכבי חיפה. דרבי. אין שאלה בכלל.

אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?

קשר אחורי. הייתי בגיל 14 קשר אחורי.

האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?

לא ממש. רק לגזור ציפורניים. להפוך את הציפיות ולעלות ולרדת במדרגות של הבית 3 פעמים במשך 3 דקות בדיוק.

מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?

שאין לה דרך מהנוער עד למעלה. הייתי רוצה שכל הקבוצות ישחקו באותה שיטה.

מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?

דודו אוואט, ג'ובאני רוסו, רן בן שמעון, נג'ואן גרייב, טל בנין.

 לסיום, השלם את המשפט: השופט….

תמיד מניאק.

נוני גפן הוא במאי, תסריטאי ושחקן ישראלי. גפן ביים, כתב את התסריט ומשחק בתפקיד הראשי בסרט העצמאי "לא בתל אביב" שיצא בשנת 2012. ב-2017 יצא לאקרנים סרטו "הכל שבור ורוקד", בו שיחק בתפקיד הראשי לצד דודו טסה. הסרט עוקב אחרי דמות בשם נוני, חייל שחזר עם טראומה משירות בעזה וחושב שהוא למעשה בן דודו הקרוי אמנון – שנהרג בקרב. כאמנון הוא מתחיל מסע מוזיקלי לכיבוש במות העיר ולריפוי הנפש הפצועה, למרות שאין לו כישרון מוזיקלי בולט לעין. "הכל שבור ורוקד" מועמד ל-3 פרסי אופיר, מוצג החל מסוף השבוע הקרוב בבתי הקולנוע ובסינמטקים ברחבי הארץ.

הדרבי האחר של גלאזגו

בגלאזגו הכל זה או שחור או לבן, כלומר או כחול או ירוק. ברגע שבחרת את הקבוצה שלך בדרבי העירוני, אתה נמחק על ידי אוהדי הקבוצה השנייה. ככה זה האולד פירם הוא לא רק על היוקרה של העיר, הוא קודם כל על אידיאולוגיה.

old-firm

By Jorge Lawerta

איך אתם אוהבים את הכדורגל שלכם? מהיר וחזק כמו באנגליה? איטי עם הגנות ברזל כמו האיטלקי? אולי הכדורגל הספרדי שנראה כאילו רוקדים בו עם הכדור? מה עם הגרמני וההולנדי שמזמן הפקירו את ההגנות ונחשבות לגן עדן לחלוצים ?

נשים רגע את הליגות היותר מסוקרות באירופה ונעבור לליגת העל הסקוטית, שמצד אחד מזכירה את האנגלית עם המשחק הפיזי שלה אבל מצד שני היא הרבה פחות טכנית. הליגה בה שחקנים רצים עם הראש קדימה לעבר השער ונעצרים רק עם דופקים להם מרפק ללסת.

המשחק בו כל האלמנטים של הכדורגל הסקוטי מופיעים בצורה הגולמית ביותר הוא הדרבי הטעון של גלאזגו, האולד פירם (Old Firm), שמפגיש בין סלטיק לריינג'רס. המונח אולד פירם הוא למעשה שם קולקטיבי למועדונים סלטיק וריינג'רס, כשמנגד ניצבים מועדוני הניו פירם – דנדי יונייטד ואברדין. מקור המונח אולד פירם נחשב כתעלומה. רוב האנשים מחזיקים בדעה האומרת שהשם הגיע מהיתרונות הפרסומיים במפגשים בין שתי הקבוצות שהיו מביאות קהל גדול לכל משחק.

הקהל והמסורת זה שם המשחק במפגשים בין שני המועדונים, היריבות היא לא רק ספורטיבית או מאבק על ההגמוניה העירונית, היא בעיקר עניין אידיאולוגי שלוקח אותנו עד למאה ה-16. היריבות בין סלטיק וריינג'רס היא קודם כל על רקע דתי: סלטיק שהוקמה על ידי כומר קתולי מזוהה עם האירים-קתולים, וריינג'רס מזוהה עם הפרוטסטנטים-אנגליקנים (לקריאה נוספת על הנצרות הפרוטסטנטית והקתולית). "כשהייתי ילד, הלכתי לבית ספר קתולי, ולא היה אף אוהד של ריינג'רס בכל בית הספר. היום זה הרבה יותר מעורבב, הבן שלי הולך לבית ספר קתולי ואולי 5 אחוז מהם אוהדי ריינג'רס." מעיד ניל מקגריבי, אוהד סלטיק ומפעיל אתר האוהדים Kerrydale Street.

בנוסף למתח הדתי בקרב אוהדי שתי הקבוצות, יש גם עניין פוליטי. אוהדי ריינג'רס מזוהים כשמרנים התומכים בעצמאותה של צפון אירלנד כחלק מהממלכה הבריטית (הפרוטסטנטית) ואילו אוהדי סלטיק כסוציאליסטים התומכים בהחזרתה לאירלנד (הקתולית). בשורה התחתונה זה אומר שכל אחד מהקהלים מניף את הדגלים המנוגדים (סלטיק של אירלנד וריינג'רס של הממלכה המאוחדת), משתמש בסמלים שונים לחלוטין, ובעל תרבות אחרת.

לא מפתיע שהאולד פירם ידוע כמשחק בו האמוציות רותחות. בגמר הגביע הסקוטי ב-1980 שהפגיש בין שני הצדדים האמוציות כבר גלשו. בסיום הגמר, שהסתיים בניצחון של סלטיק, ירדו אוהדי שתי הקבוצות לדשא והחלו מהומה שכללה זריקת בקבוקים ולבנים בנוסף לקרבות אוהדים שהשתמשו במוטות ברזל ועץ ככלי נשק.

 בזמן שלכל אחד ממועדוני העלית בליגה האנגלית אפשר למצוא לפחות 5 אמנים שאוהדים אותה ומביעים בה תמיכה בפומבי, לסלטיק ולריינג'רס יש מעט אמנים אוהדים מוצהרים. הסיבה היא דיי פשוטה, מעטים הם האמנים שירצו לתמוך בפומבי בקבוצה ספציפית אחת ולזכות באהדה של הקהל שלה, כשמנגד היא תקבל שנאת עולם והחרמות מאוהדי הקבוצה השנייה. ככה זה בגלאזגו, עיר ללא רחמים יש את הצד הכחול ויש את צד הירוק. אין אמצע. או שאתה איתנו, או שאתה איתם. זה המוטו של שני הצדדים. בדיוק מאותה סיבה גם הספונסרים של שתי הקבוצות היו זהות בשנים 1999-2013 (14 שנים!).

נואל גאלגר, בעל שורשים איריים שמשייכים אותו לצד הירוק של גלאזגו, ראה כבר דרבים סוערים בעברו והעיד על האולד פירם בצורה הכי פשוטה שיש, "הדרבי של מנצ'סטר הוא חוויה מצויינת, אבל שום משחק לא משתווה למפגש בין סלטיק לריינג'רס. אני יכול להגיד בוודאות שהאולד פירם הוא הרבה יותר טעון ומסקרן מהדרבי של מנצ'סטר".

לחובבי הסטטיסטיקה מאזן הדרבים עומד על 159 ניצחונות לריינג'רס, 147 ניצחונות לסלטיק ו-97 תוצאות תיקו.

הצד הכחול

בגלאזגו של שנות ה-50 נולדו שני אחים למשפחת יאנג. כמו כל אחד בסקוטלנד גם שני האחים מצאו מהר את הקבוצה האהובה עליהם בעיר והחלו לעקוב אחר הריינג'רס. בשנת 1963 החליטו ההורים שהמשפחה מהגרת לאוסטרליה הרחוקה, ומאז שני האחים עקבו אחרי הקבוצה שלהם מרחוק. השנים עברו והאחים, מאלקום ואנגוס יאנג כבשו את העולם עם להקת הרוק הכבד שהקימו,  AC/DC. את השם ללהקה הציע האחות, מרגרט שהוא קיצור של Alternating Current/Direct Current (זרם חילופין/זרם ישר),לאחר שראתה אותו על תווית של מכונת תפירה.

האחים אנגוס על הגיטרות עם חולצות נבחרת סקוטלנד

במאי 2010 ביקר מאלקום באייברוקס (אצטדיונה של ריינג'רס), כשלפני כן הפעם האחרונה שביקר שם היה בשנות ה-70. מאלקום נפגש באותו יום עם אלי מקויסט, עוזר המאמן, שמגדיר את עצמו כמעריץ שרוף של הלהקה והביא למאלקום חולצות עם השם שלו ושל אחיו. "זה כל כל כיף לחזור שוב לאייברוקס, להכנס דרך המנהרה ולעלות על הדשא זה פשוט מרגש. אני זוכר שאנגוס ואני באנו לכאן לראות דרבי מול סלטיק וכמובן שניצחנו 1-2", אמר מאלקום באותו היום.

מאלקום מקבל את הקבוצה של אחיו

תמיכה נוספת בקבוצה הכחולה מגיעה מסולן להקת, ביפי קליירו (Biffy Clyro), סיימון ניל. הלהקה הוקמה בסוף שנות ה-90 בפארבר ליד גלאזגו. בתחילת דרכה היא שילבה בין פאנק לרוק אלטרנטיבי ונשמעה כמו חיבור של פו פייטרס ווויזר. כיום הלהקה הורידה את רמות הרוק שלה והיא מנגנת רוק רך יותר ואלקטרוני יותר. בשנת 2000 הוציאו את האי.פי עם השם הבלתי נגמר Thekidswhopoptodaywillrocktomorrow (זה לא טעות, פשוט אין רווחים בשם), ולראשונה קיבלו חשיפה ארצית בבי.בי.סי סקוטלנד שפתחה להם את הדלת להקלטת האלבום הראשון. בשנת 2002 האלבום הראשון שהוציאה הלקה הכניסו אותה לפנקסים של מפיקי פסטיבלים הנחשבים באירופה, והם החלו להופיע ברחבי היבשת.

הפריצה למיין סטריים הגיעה בשנת 2006 עם האלבום הרביעי (Puzzle) והסינגל Saturday Superhouse שהגיע למקום 13 במצעד הסינגלים של אנגליה (מקום הכי גבוה של הלהקה בזמנו). עם הכניסה למיין סטריים הלהקה תחילה לחמם להקות בעלות שם עולמי כמו מיוז, לינקין פארק ובון ג'ובי. עד היום הלהקה הוציאה כ-7 אלבומים ובפברואר 2010 זכה הסינגל The Captain בפרס של מגזין NME לקליפ הטוב ביותר.הלהקה אפילו ביקרה בישראל ב-2017 לטובת מופע משותף עם אביב גפן.

את האהדה לריינג'רס, סיימון מגדיר כאהדה שעברה בירושה מההורים. גם כשהלהקה נמצאת בסיבוב הופעות ברחבי הגלובוס, סיימון נשאר מחובר לקבוצה דרך הלפטופ ובודק את התוצאות מידי שבוע.

סיימון ניל אחרי הזכייה בפרס של NME מודה שהוא אוהד ריינג'רס

הצד הירוק

לירוקים מגלאזגו יש שני ענקי מוסיקה עולמיים שעוקבים אחריהם מהיציע. הראשון הוא רוד סטיוארט והשני, ג'ים קאר הסולן של להקת סימפל מינד.

רוד סטיוארט החל את דרכו בסוף שנות ה-60 עם הצטרפותו להרכב של ג'ף בק, ולאחר מכן עם להקת הפנים. סמל ההיכר שלו כזמר הוא הקול הצרוד וייחודי שלו. בשנת 1969 פנה לקריירת סולו מצליחה הנמשכת עד היום. על פי בדיקה משוערת שערכה רשת הבי.בי.סי., סטיוראט מכר עד היום למעלה מרבע מיליארד אלבומים, עובדה ההופכת אותו לאחד מהזמרים הנמכרים ביותר בעולם.

בבית הקתולי של משפחת סטיוארט אהבו כדורגל, ומן הסתם הבחירה הטבעית שלו היייתה לעודד את הקבוצה מהצד הירוק של העיר. סטיוארט שניחן באתלטיות טבעית היה הכדורגלן המוצלח במשפחה ונבחר להיות הקפטן של קבוצת הכדורגל בתיכון בו למד. האהבה למשחק המשיכה אצל סטיוארט גם כשהפך לכוכב בינלאומי, וכשחשבון הבנק התחיל לתפוח הוא הרשה לעצמו לבנות מגרש אימונים פרטי בסקוטלנד. בעיני רבים השיר You're In My Heart של סטיוארט מתייחס לאהבה שלו לסלטיק, עם המילים:

"You're Celtic, United, but baby I've decided You're the best team I've ever seen".

רוד סטיוארט לפני האולד פירם ב-1988 מציג את המגרש הפרטי

רוד סטיוארט בוכה לאחר הניצחון 1:2 של סלטיק על ברצלונה בליגת האלופות (נובמבר 2012)

האוהד השני, הוא ג'ים קאר מסימפל מינד (Simple Minds). אולי השמות האלה לא נשמעים לכם מוכרים, אז נדבר מוסיקה. השיר הכי מפורסם שלהם הוא (Don’t You (Forget About Me מתוך הסרט "מועדון ארוחת הבוקר", שהפך לאחד הלהיטים הממכרים של שנות ה-80 המאוחרות.
הלהקה התחילה את דרכה בסוף שנות ה-70 כשניגנה מוסיקת פוסט פאנק, לקראת אמצע שנות ה-80 הפכה ללהקה יותר פופולרית אחרי שאימצה צליל פופי. בין אלבום לאלבום סימפל מינד לא מצאה את הסגנון שלה, והשינויים התכופים בהרכבה ובסגנונה המוסיקלי של הלהקה, מנעו ממנה ליהנות מההצלחה לאורך זמן, והיא נשארה בעיני רבים להקה של להיט אחד.

Simple Minds – Don't You (Forget About Me)

ג'ים קאר מאז ומתמיד אהד את סלטיק כמי שנולד בגלאזגו למשפחת מהגרים מאירלנד. האהדה של קאר לסלטיק עלתה לכותרות בשנת 1998 כשהמועדון חיפש משקיעים חדשים בעקבות כניסה לחובות של הבעלים הקודם, פרגוס מקאן. מקאן, כמו איש עסקים טוב, שבא בתקווה לעשות קופה על סלטיק, מצא שעסקי הכדורגל לא כל כך ריווחים והחליט למכור את 51 אחוזי ההחזקה שלו בקבוצה לכל מי שרק מוכן לקנות. קאר ששמע על המקרה ופחד שעוד איש עסקים חסר זיקה לקבוצה יגיע, החליט לנסות לרכוש חלק מהאחוזים של מקאן ביחד עם יו"ר העבר של הקבוצה, בריאן דמפסי. קאר אמר באותו הזמן: " דיברתי עם בריאן דמפסי על העתיד של סלטיק. זה ידוע שאני אוהב מאוד את המועדון הזה ואת האנשים שאוהדים אותה. אני שמח בתכנון מהלך שאני ודמפסי עובדים עליו כדי להחזיר את הבעלות של סלטיק לאוהדים שלה". בסופו של דבר המהלך לא יצא לפועל אבל מאז קאר נשאר הפך לגיבור של האוהדים, כשבאותו הרגע חשב רק על טובת הקבוצה.

ג'ים קאר מדבר על האולד פירם הראשון מזה 4 שנים בעקבות ירידות הליגה של ריינג'רס

celtic-away

חולצת הכדורגל הגרועה ביותר?

מקרה מעניין נוסף של קאר עם סלטיק היה בשנת 2009 כשצייץ בטוויטר את חולצת החוץ של הקבוצה ורשם עליה: "האם זו חולצת הכדורגל הגרועה ביותר? במחשבה שנייה, החולצה כל כך מצחיקה שהיריבה שלנו תהיה עסוקה בלצחוק כל הזמן ולא תוכל לעמוד מולנו".

ההנהלה מצידה הגיבה לעניין ואמרה שהיא מקווה שתלבושת הצהוב הזוהר והשחור ישחזרו את ההצלחה של הקבוצה מסוף שנות ה-90 שגם אז היא לבשה את אותם הצבעים.

קאר צפה ב-2012 בסלטיק מנצחת את ברצלונה 1:2 ביחד עם אביו ובנו, הראשון הוא מי שהנחיל אצלו את האובססיה לסלטיק והשני הוא מי שהוא הולך להעביר לו אותה. "זה היה המשחק האחרון שאבא שלי ראה, הוא היה קרוב לגיל 80. האמת שזה לא רע בתור המשחק האחרון, פרש בשיא."

 

אחרית הימים

לירוקים מגלאזגו יש שני ענקי מוסיקה עולמיים שעוקבים אחריהם מהיציע. הראשון הוא רוד סטיוארט והשני, ג'ים קאר הסולן של להקת סימפל מינד.

רוד סטיוארט בולט כזמר בעל קול צרוד וייחודי, אשר החל את דרכו בסוףשנות ה-60 עם הצטרפותו להרכב של ג'ף בק, ולאחר מכן עם להקת הפנים. בשנת 1969 פנה לקריירת סולו מצליחה הנמשכת עד היום. על פי בדיקה משוערתשערכה רשת הבי.בי.סי., מכר סטיוראט עד היום למעלה מרבע מיליארד אלבומים, עובדה ההופכת אותו לאחד מהזמרים הנמכרים ביותר בעולם.

בבית הקתולי של משפחת סטיוארט אהבו כדורגל, ומן הסתם הבחירה הטבעית שלו היייתה לעודד את הקבוצה מהצד הירוק של העיר. סטיוארט שניחן באתלטיות טבעית היה הכדורגלן המוצלח במשפחה ונבחר להיות הקפטן של קבוצת הכדורגל בתיכון בו למד. האהבה למשחק המשיכה אצל סטיוארט גם כשהפך לכוכב בינלאומי, וכשחשבון הבנק התחיל לתפוח הוא הרשה לעצמו לבנות מגרש אימונים פרטי בסקוטלנד. בעיני רבים השיר You're In My Heart של סטיוארט מתייחס לאהבה שלו לסלטיק, עם המילים:

"You're Celtic, United, but baby I've decided You're the best team I've ever seen".