כדורסל

שחקן חיזוק – המוסיקאי צביקה פורש, Raw Men Empire

בשחקן חיזוק אני אציג שאלון עם 12 שאלות קבועות לאמנים/מוסיקאים/סופרים ישראלים על האהדה לקבוצת הכדורגל שלהם. הפעם צביקה פורש, סולן וחבר להקת The Raw Men Empire מספר על הקשר בין ברצלונה לשיקגו בולס, ומזכיר נשכחות משנות ה90.

1. מה אתה עושה בימים אלה ?

"מוסיקאי ודיג'י, חבר בThe Raw Men Empire. אנחנו עובדים על אלבום ראשון שיהיה מורכב מהקלטות חדשות של האי.פים הקודמים."

2. מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס ?

" ללא ספק ברצלונה."

3. איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה ?

"האמת שזה ממש התחיל במקרה. אני מתקלט בימי שבת בMate בתל אביב וזה בדרך כלל היום שברצלונה משחקת. כל פעם שהייתי מתקלט המשחק היה משודר ובמשך שנה-שנתיים ראיתי את המשחקים שלהם ונפל לי האסימון שזו קבוצה ענקית ומדהימה. "

4. רגע השיא שלך עם הקבוצה ?

"אני חושב שעונת 2010-2011 שהקבוצה זכתה באליפות הליגה, ליגת האלופות, וגם גביע. זה היה מדהים."

5. מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה) ? למה ?

" תן לי לחשוב על זה… (הרהור של דקה) זה יהיה או שחקן מברצלונה או מNBA.  אני אלך על אייזיאה תומאס ששיחק בדטרויט פיסטונס. הוא היה רכז שלהם כשהם לקחו שתי אליפויות ברצף בעונת 1989, 1990. היו לו יכולות מדהימות של רכז. יכלתי לבחור את מייקל ג'ורדן אבל זה קצת נדוש. היה בתומאס משהו רגוע, צנוע והוא ידע לייצר משחק מדהים, כמו ג'ורדון שהיה בו משהו צנוע אבל בכל זאת הוא היה שחקן גדול שלא נפל לשערוריות.

השילוב הזה של צניעות ויכולות עושה את זה אצל אוהד. עוד דוגמא לשילוב הזה, זה מסי שהוא שחקן מעולה אבל עדיין שומר על צניעות. ובניגוד מוחלט אליו יש את רונאלדו שאחת הסיבות שאני לא יכול לאהוד את ריאל זה היהירות שיש בשחקן הזה ובמועדון בכלל. אבל זה עניין של טעם יש כאלה שאוהבים את זה."

6. רגע השפל שלך עם הקבוצה ?

"שברצלונה העונה לא התרוממה עד הסוף. אני אוסיף לזה את הפועל תל אביב בגדול איפשהו בשנות ה90. היא הייתה קבוצה עם פוטנציאל מדהיםואחת החזקות בליגה. אבל אחרי כמה שנים טובות היו להם כמה שנים נוראיות."

7. השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם ?

"האמת שאת סרחיו ראמוס, לגמריי. אם הוא היה עובר מריאל לברצלונה הייתי שמח. הוא הוכיח ביורו כמה הוא שחקן גדול."

8. את מי הכי כיף לנצח ? למה ?

"ריאל מדריד. בגלל האטיטיוד של השחקנים שלה"

9. אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית ?

"כשהייתי צעיר הייתי יותר כדורסל אז אם הייתי שחקן מקצועי הייתי רוצה לשחק בNBA זה בתפקיד סמול פורוורד 2,3. גם לחדור פנימה ,גם לקלוע מבחוץ ולפעמיים לרכז."

10. האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך ? מה הם?

"לא"

11. מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך ?

"זה או שהרבה אנשים אוהדים את ברצלונה או שכולם שונאים אותה בגלל שהיא כזאת מצליחה ואז אתה שומע ביקורת עליה כל הזמן. ברצלונה זה כמו שיקגו בולס של ג'ורדן או שאתה אוהב או שאתה שונא."

12. השלם את המשפט: השופט….

"צריך להביא את אמא שלו בתחילת כל משחק, כדי שתצהיר בפני הקהל את מקצועה האמיתי."

The Raw Men Empire פורצת את גבולות הז'אנר האקוסטי ובחודש האחרון הוציא שני סינגלים חדשים: Orange Land, שעל המאסטרינג שלו מופקד ריצ'ארד מוריס (שעבד עם Iron&Wine, נורה ג'ונס ואחרים) שהוסיף דיסטורשן כדי ללכלך את הסאונד האקוסטי המוכר שלהם , No One Here שנשאר בגבולות הז'נאר האקוסטי.

שלוש השנים מאז שהוקמה TRME, הוציאה הלהקה שני אי.פי:"The Rise and the Fall"  ו "Elodie", עלתה על הבמה מעל ל 150 פעמים. כל הופעה שלTRME  מעניינת ומאתגרת, משלהבת שוב ושוב. בזמן הזה יצאו לשני סיבובי הופעות באירופה, התקבלו לפסטיבלים הנחשבים ביותר בארה"ב – CMJ ו SXSW, חיממו את ג'פרי לואיס בהופעתו המדוברת בארץ והרקידו מעל במות האינדי נגב ופסטיבל יערות מנשה אלפי אנשים.

ביום שישי הקרוב הלהקה תחגוג יום הולדת שלוש במועדון האזור בתל אביב- Facebook Event

The Raw Men Empire – Orange Land

The Raw Men Empire – No One Here (But Me)

מודעות פרסומת

עולמו של ויין

באמצע שנות ה2000 כשהראפ היה בתרדמת קלה, הגיע ליל ויין והצליח להעיר אותה. הראפר מניו אורלינס עשה מוסיקה עם באסים גבוהים, התנסה ברוק ועכשיו הוא מקווה שמיאמי היט יזכו באליפות הNBA.

עולם הראפ האמריקאי נחלק בשנים האחרונות בין שני מוסיקאים מכרזיים: בצד אחד זה קנייה ווסט עם הנרקיסיזם הבלתי נשלט שלו ובצד השני אולי הפחות מוכר בישראל, ליל ויין.

ליל ויין (אתם יכולים לקרוא לו גם דווין מייקל קרטר הבן) נולד בניו אורלינס ב1982. בגיל 14 הוא הצטרף לקבוצת הראפ Hot Boys שנתנו לו טעימה מעולם המוסיקה. כשהיה בן 17 הוציא את אלבום הסולו שלו שנמכר ב2 מיליון עותקים, אלא ששני הבאים לא הצליחו כמותו. בתחילת שנות האלפיים ויין המציא את עצמו מחדש – אדם קטנטן, שכל גופו מקועקע, ומגדל ראסטות ענקיות. עם טקסטים ייחודיים, שנעים בין המגוחך למטופש לבין הברקות פופ הוא הוציא את האלבום Tha Carter כשהחזיר אותו למסלול ההצלחה. השיא שלו הגיע אחרי שני אלבומים, באלבום שנקרא Tha Carter 3 שיצא ב2008 ומכר 3 מיליון עותקים בארה"ב. באותה תקופה ז'אנר ההיפ הופ היה בתרדמת קלה, וויין הגיע ונתן לה זריקת מרץ עם ראפ דרומי שמאופיין בבאסים חזקים.

Lil' Wayne – A Milli (מתוך  Tha Carter 3)

ב2010 הוציא את האלבום Rebirth- מין פרוקיט רוק של ויין. האלבום הוא ניסוי מעניין שיכול להעיד על התעוזה שיש לו. ווין סיפר שכנער העריץ את נירוונה, והחליט ליצור את אלבום הרוק שלו. התוצאה דיי משעשעת – בחלקים מהשירים הקול של ויין לא יושב טוב על הביטים, והשפעות הרוק באלבום הן לרוב לייט-מטאל. לי זה היה נשמע כמו פארודיה על להקות הרוק האמריקניות. האלבום הבא שלו, I Am Not a Human Being, יצר כותרות רק בגלל שבאותה תקופה (סוף 2010)  שויין נכנס לכלא בגין אחזקת נשק.

Lil Wayne – Drop The World (מתוך Rebirth)

ליל ויין חובב כדורסל ואפילו רשם טורים למגזין המודפס של ESPN. אז את מי הוא אוהד לעזאזאל ? ניסיתי לחפש את התשובה ברחבי האינטרנט ובסופו של דבר עלו 3 אופציות:

  1. ניו אורלינס הורנטס – בגלל שזו העיר בה נולד.
  2. לוס אנג'לס לייקרס – בגלל שיר שנקרא "קובי בריאנט".
  3. מיאמי היט – בגלל ההתבטאויות שלו על הקבוצה בתקשורת.

הלכתי על אופציה מס' 3, בגלל ההתבטאויות שלו ובגלל שבכל זאת מיאמי עלו לגמר.

 קיץ 2010 ולברון ג'ימס מודיע שהוא עובר למיאמי היט. ליל ויין מגיב על הידיעה באתר הרשמי שלו ורושם:  "אוי לברון ! המעבר שלך למיאמי מבשר לנו שבקרוב מאוד נחזור לראות שוב את הכדורסל הטוב והישן שאהבנו. זה מזכיר לי את הימים של ג'אבר, ג'ונסון ווורת'י נגד בירד, פאריש ומקהייל. עכשיו יש לנו את וויד, בוש ולברון מול בראיינט, גאסול וביינום

אני מאמין שהמיאמי הזאת תתפוצץ על כל יריבה. כל דבר מלבד אליפות מהקבוצה הזאת יהיה לא מקובל על אף אחד."

ליל ויין גם ידע לחזות ששיקגו בולס השנה יכולים להגיע רחוק: "צריך להזהר גם מהבולס. קבוצה עם בוזר ורוז שיכולים לזרוח ביחד. בעונה שעברה הבולס היו מקום ראשון בכדורים חוזרים והשנה אני מאמין שהם יעשו את זה שוב."

בנובמבר 2010 אחרי שויין השתחרר מהכלא, הוא חגג את החופש שלו בניו אורלינס במשחק בין ההורנטס להיט, אבל לא הכל הלך כמו הוא תכנן.

ויין שישב בשורה הראשונה ציפה שהכוכבים של מיאמי יתייחסו אליו באמצע המשחק מה שהם לא עשו. "הניגרים האלה לא התייחסו אליי בכלל. לא הסתכלו לכיוון שלי. שמתי הרבה כסף על הכרטיסים המזדיינים האלה, לפחות תבואו תגידו שלום. מזדיינים". כן זה מה שהוא אמר למגזין הרולינג סטונס. מה שהסתבר שהוא כנראה התעצבן בגלל שבאותו ערב שחקני ההורנטס באו ודיברו איתו עוד לפני המשחק.

למי שרוצה סוף טוב לסיפור אז יש. בפברואר האחרון שני לברון ג'יימס וליל ויין נפגשו במשחק של היט נגד הפייסרס והשלימו בינהם. לסדרת גמר המזרח מול הבולס הוא הגיע כמעט לכל המשחקים שאת האחרון הוא לא פספס והגיע דווקא עם כובע של הלייקרס.

נמשיך לעקוב ולראות מה יהיה איתו ועם מיאמי אם הקבוצה תזכה באליפות.

ליל ויין במשחק של מיאמי היט

השחקן השישי של הניקס

לכל סלב בארה"ב יש את קבוצת ספורט המחמד שלו. כזאת שהוא מגיע למשחקים שלה כדי לקדם איזה סרט או אלבום חדש ורק מוחא כפיים בסיום. ספייק לי לעומת זאת עוף מוזר, הוא מגיע כמעט לכל משחק בית של הקבוצה, יושב על הפרקט וצועק על השחקנים. תשאלו אפילו את רג'י מילר.

 

סדרות גמר המזרח ב1994 ו1995 היו בין הסדרות הבלתי נשכחות והמתוקשרות ביותר שידעה ליגת האנ.בי.אי. בסדרות היו מעורבים רג'י מילר, שחקנה של אינדיאנה פייסרס, הניו יורק ניקס וגם הבמאי האמריקאי ספייק לי.

לי שנולד בשם שלטון ג'קסון לי, גדל בברוקלין לאבא נגן ג'אז, אמא מורה וקבוצת הכדורסל ניו יורק ניקס אותה הוא מלווה בקביעות מגיל קטן. ז'קלין האמא, עודדה את ילדיה להתעניין באמנות ובספרות האפרו אמריקאית כשהיא גם לקחה את ילדיה לגלריות, הצגות ומוזיאונים.האמא גם הייתה זו שהדביקה ללי את הכינוי "ספייק" (קשוח) בגלל שהיה קשוח יחסית לגודל גופו הקטן.

את תקופת התיכון והקולג' לי העביר במוסדות ציבוריים שבהן רוב האוכלוסייה היא אפרו אמריקנית, ולא מילא את רצונה של האמא שהוא ילמד בתיכון הפרטי (עם רוב אוכלוסייה לבנה) שבה היא מלמדת. את לימודי הקולנוע הוא סיים בהצטיינות באוניברסיטת ניו יורק כשזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפרסי האקדמיה לסטודנטים. כמי שגדל על התרבות האפרו אמריקאית הסרטים של לי התמקדו בעיקר בחיי היום יום של האזורים השחורים של ניו יורק, בפערים החברתיים בארה"ב. הסרט "עשה את הדבר הנכון" (1989) המדבר על חיי המהגרים והאפרו אמריקנים בברוקלין, היה היצירה שנתן ללי את ההכרה הרחבה.

בהמשך הקריירה שלו הוא יצר את הסרטים: "מלקולם אקס", "השעה ה-25" המספר על מהגר אירי שנשלח לכלא, "האיש שבפנים", ו"הנס בסיינט אנה" על חטיבת חיילים שחורים במלחמת העולם השנייה.

אין דבר כזה משחק בית של הניו יורק ניקס בלי ספייק לי. אבל לי הוא שונה לחלוטין משאר המפורסמים שמגיעים למשחקי הקבוצה שלהם, יושבים בוי אי פי ושולחים חיוכים למצלמות. לי מגיע למדיסון סקוור גארדון עם גופיית משחק, יושב בכסאות הכבוד על הפרקט, וכשיש סל הוא לא רק מוחא כפיים בנינוחות הוא צועק מאושר ומלכלך על השחקנים של היריבה – מה שעשה את הפלייאוף של 1994 ו1995.

הסיפור של הניקס עם הפייסרס מתחיל בפלייאוף של 1993 כששחקנה של הניקס, ג'ון סטארקס לא רצה ללחוץ את היד של רג'י מילר. מילר לא אהב את המהלך וניסה כל המשחק להוציא את סטארקס מפוקוס עם טראש טאק. בסוף זה הצליח לו וסטארקס יצא החוצה בעבירה טכנית.

שנה לאחר מכן נפגשו הקבוצות שוב בגמר המזרח. שתי הקבוצות הצליחו לשמור על הביתיות ב4 המשחקים הראשונים (פלייאוף הוא משחק של הטוב מ7), אבל בחמישי במדיסון סקוור גרדן הגיע אפקט הספייק לי לשיאו. ברבע האחרון שנפתח ביתרון 12 לניקס, ספייק לי הרגיש בטוח בניצחון של הקבוצה שלו והתחיל לפזר "ברכות" לרג'י מילר מתחילת הרבע. המהלך רק דירבן את מילר יותר והוא קלע ברבע האחרון 25 נקודות שהובילו את הקבוצה שלו לנצחון חוץ. באחד מרגעי המשחק מילר סימן לספייק לי שהוא חונק את הקבוצה שלו ברבע הזה.

יום למחרת העיתון ניו יורק דיילי ניוז יצא עם הכותרת "תודה רבה ספייק" ככותרת אירונית על זה שהוא דירבן את מילר. הסדרה דרך אגב הסתיימה עם ניצחון של הניקס 4:3.

רג'י מילר וסימן החניקה מ1994

בעונת 1995 המפגש בין הפייסרס לניקס בחצי גמר המזרח שוב ניפק כותרות. במשחק מספר 1, במדיסון סקוור גארדן. הניקס מובילים 99:105, 16.2 שניות לסיום. שוב, רג'י מילר מתעורר כשהוא שומע את ספייק לי ואת הקהל מלכלכים עליו, שתי שלשלות, ועוד שתי נקודות מהעונשין, הפכו לתצוגת הכדורסל הגדולה ביותר של שחקן בודד בטווח זמן כה קצר, בדרך לניצחון ענק של הפייסרס, שבסופו של דבר תנצח את הסדרה.

רג'י מילר מול הניקס ב1995

ספייק לי ממשיך גם היום לעקוב אחרי הקבוצה שלו מקרוב, "אני מאוד מרוצה ממה שקורה בקבוצה העונה ומהאווירה בגארדן שנותנת הרגשה כאילו אנחנו בלתי מנוצחים". על בחירת הגופיות שאיתם הוא מגיע למשחק אמר "הייתי הולך עם הגופייה של נייט רובינסון הרבה. כשאני לובש גופייה של שחקן הוא לא חייב להיות השחקן הכי טוב בקבוצה, כמו עם נייט. אני מזדהה עם הטירוף שהוא היה מביא לקבוצה, היה לו לב. אני עדיין חושב שזה היה טעות לוותר עליו".

בראשון הקרוב ה10.4 הפייסרס יארחו את הניקס למפגש שלישי העונה כשבשני המפגשים האחרונים כל קבוצה ניצחה בבית (92:98 לניקס, 93:106 לפייסרס).

מאז שנות ה- 90 המאבקים בין הניקס לפייסרס זה לא אותו הדבר כששתי הקבוצות התחילו לרדת מנכסיהן. ב2005 רג'י מילר פרש ואינדיאנה היום נחשבת לקבוצה ממוצעת שהשנה הצליחה להתשחל לפלייאוף והקבוצה מניו יורק מראה העונה סימנים שהיא חוזרת להיות בקדמת הבמה בליגה הטובה בעולם וגם אם לא, ספייק לי תמיד יהיה איתה שם על הפרקט.

ספייק לי מציק לכרמלו אנטוני כשהיה במדי דנבר