פוליטיקה

ליבי בקופ ואנוכי בדרום לונדון

לא חסרות כתבות שיסבירו לכם על איך סאדיק חאן הפך מבן למהגרים מפקיסטן לראש עיריית לונדון. אבל לונדון היא בעיקר עיר של כדורגל (14 קבוצות שמשחקות בליגות מקצועניות) אז איך יכול להיות שילד שגדל בדרום העיר הפך להיות אוהד של ליברפול?  

 

"קוראים לי סאדיק חאן ואני ראש העיר של לונדון!". אלה המילים הראשונות שחאן אמר היום (07.05.16) כשעלה על הפודיום לשאת את נאום הניצחון שלו בבחירות לראשות עיריית לונדון. חאן, ממוצא פקיסטאני, מחליף את בוריס ג'ונסון מהמפלגה השמרנית. הניצחון שלו מביא לסיומן שמונה שנות שלטון של המפלגה השמרנית בעיר. אה כן והוא גם מוסלמי. אז כולם כבר הספיקו לקרוא על סיפור הסינדרלה המבריק שלו: בן למהגרים שגר בדיור ציבורי הפך לאיש שמנהל את אחת הערים החשובות בעולם. אבל מה לגבי כדורגל?

חאן גדל עם שמונת האחים שלו בדירה באזור ארלספילד (דרום לונדון) מה שבאופן טבעי היה אמור לגרום לו לאהוד את אחת משלושת הקבוצות הבאות: צ'לסי, פולהאם או וימבלדון.

"חווית הכדורגל הראשונה שלי הייתה כששני אחים שלי הלכו לראות את צ'לסי בסטמפורד ברידג'. בזמן המשחק הם עברו הטרדות גזעניות ב-Shed (יציע האוהדים השרופים), לאחר מכן הם גורשו מהאצטדיון על ידי חבורה של חברי החזית הלאומית (מפלגת ימין קיצונית בבריטניה) שהיו עם נעלי דוקטור מרטינס ומעילים צבאיים."

התקרית הגזענית שהאחים שלו ספגו הייתה כנראה אחת מאבני הדרך שהובילו אותו להפוך לעורך דין ומשפטן שעסק בעיקר בנושאי זכויות האדם וזכויות האזרח, ואף כיהן כיושב ראש ארגון "ליברטי" לזכויות אדם.Sadiq-Khan

"אני בעצמי הלכתי לפלו ליין (האצטדיון הישן של וימבלדון) לראות משחק של וימבלדון נגד ספרס וספגתי הטרדות גזעניות על ידי אוהדי וימבלדון, הקבוצה שאני אהדתי. האוהדים חשבו שאני אוהד של ספרס וחלקם קראו לי "ייד" (כינוי גנאי ליהודים). לא לבשתי חולצה עם צבע של אחת הקבוצות. מישהו כמוני לא ילבש חולצה בגלל שהוא בקלות יכול לחטוף מכות. במקרה הזה אני עברתי את ההתעללות דווקא בגלל שלא לבשתי חולצה עם הצבע של וימבלדון."

אצטדיוני הכדורגל אכזבו אותו פעם אחר פעם וכבן למשפחת מהגרים, הם לא נתנו לחאן את תחושת השייכות שחיפש. הקללות וההטרדות דחפו אותו ללמוד אגרוף כדי להגן על עצמו מפני אותם אנשים.

ההטרדות שחאן והאחים שלו עברו במגרשים בלונדון הובילו אותו לאהוד קבוצה שנמצאת 341 קילומטרים ממנו, "בזמנו לא היה בטוח למישהו שנראה כמוני להיכנס לטריבונות, אז בשנות השמונים צפיתי בכדורגל בטלוויזיה. בגלל שבאותה תקופה ליברפול שיחקה כל כך טוב וניצחה הרבה נהייתי אוהד שלה."

בשורה התחתונה הקבוצות הלונדוניות בסביבתו דחקו אותו החוצה והוא נשאר בבית לפנטז מול ליברפול האדירה של שנות ה-80.

חאן במדי נבחרת חברי פרלמנט

ראש העיר החדש של לונדון מאמין בכוחם של האוהדים למגר את הגזענות, "כאוהדי כדורגל בואו נצביע על הגזענים באצטדיונים. אני לא רוצה לשים אף אחד במצב שבו הוא ייפגע, אבל אם אתם מפחדים לדבר ישירות עם הגזענים אתם יכולים לספר לסדרנים או לדווח על זה למועדון בסוף המשחק."

"בן מיעוטים לא מעוניין לשמוע את מילת ה-Y (ייד- כינוי גנאי ליהודים), מילת ה-N (ניגר) או את מילת ה-P (פאקי – מילת גנאי לאנשים שמוצאם האתני הוא מדרום אסיה, בעיקר מפקיסטן). יש לזה כל כך הרבה השלכות פסיכולוגיות. זה לגמרי לא מתקבל על הדעת שבשנת 2015 במגרשי כדורגל במדינה אתה עדיין יכול לשמוע על גזענות. אני קורא לאחרים לשים את עצמם בנעליהם של אלה העוברים התעללות, חישבו איך הם מרגישים".

חאן מודע לשינוי הגדול שהכדורגל האנגלי עבר משנות ה-80 ועם זאת יש לו ביקורת בנושא אחר, "לקחתי את הבת שלי בשנה שעברה למשחק בין צ'לסי וליברפול בסטמפורד ברידג'. הפסדנו אבל היה משחק מהנה. הרגשתי בטוח יותר מאי פעם והיא לא חוותה מה שהאחים שלי חוו שם או מה שאני חוויתי בפלו ליין. הרבה יותר בטוח להגיע למשחקים היום. זה לא כזה זול כמו שזה אמור להיות, יש כרטיסים מאוד יקרים למשחקים, אבל זה ללא ספק בטוח יותר."

בראיון בו הוא נשאל על כדורגל ואיך הפך להיות אוהד של ליברפול הוא ענה: "יש מונח: 'צד אחר התהילה' (Glory Hunter)". אפשר להגיד שהיום הצייד הסתיים.

חאן על ליברפול וכדורגל

 

מקורות:

http://en.wikipedia.org/wiki/Sadiq_Khan
http://www.theguardian.com/politics/video/2016/may/07/my-name-is-sadiq-khan-and-im-the-mayor-of-london-video
http://www.mirror.co.uk/news/uk-news/mp-says-its-time-call-6775580
http://youtu.be/9B40F8A40bM

 

אשת הברזל והכדורגל האנגלי

כדורגל לא עניין יותר מדי את מרגרט תאצ'ר. היא העדיפה להתעסק בכלכלה הבריטית ובמדיניות חוץ. פתאום, באמצע שנות ה80 כאשר החוליגניזם והאסונות פקדו את האצטדיונים, הכדורגל הפך לנושא החם שאיתו ראשת הממשלה הייתה צריכה להתמודד.

תאצ'ר עם שחקני נבחרת אגליה: קווין קיגן, טרי מקדרמוט, פיל תומפסון ואמלין יוז (לחצו על התמונה כדי לראות וידאו מהאירוע)

ב8.4.2013 בזמן שבממלכה הבריטית הורידו את הדגל לחצי התורן לכבוד פטירתה של ראשת הממשלה, מרגרט תאצ'ר, באולד טראפורד שוחק הדרבי של מנצ'סטר (1:2 לסיטי). המשחק החל כמו עוד התמודדות בליגה האנגלית מאז שנות ה90: ללא הוקרה לתאצ'ר ובלי התפרעויות. שני אלמנטים המסמלים את החותם שהשאירה ראשת הממשלה המנוחה בקרב אוהדי הכדורגל.

ב1979 הרכיבה מרגרט תאצ'ר מהמפלגה השמרנית בבריטניה את ממשלתה הראשונה. פועלה המוכר ביותר היה בתחום הכלכלה הבריטית והוא זה שהקנה לה יריבים רבים בממלכה. מאנשי מעמד הפועלים בליברפול, דרך הפאנקיסטים בלונדון ועד אנשי מעמד הביניים של ברמינגהאם. תאצ'ר האמינה בכלכלה ליברלית ובתקופה שבה החלה את תפקידה, בריטניה הייתה בשפל כלכלי והיה צורך ברפורמות רחבות אשר נעשו בהתאם להשקפת עולמה הכלכלי. בכהונתה הראשונה היא העלתה את שיעורי הריבית הממשלתית כדי לרסן את האינפלציה, את המיסוי העקיף ואת המע"מ. כתוצאה מכך עלתה האינפלציה, עסקים מתחום הייצור נפגעו, ושיעור האבטלה עבר במהרה את קו שני מיליון האנשים. בכך הוכפל השיעור של מיליון המובטלים שהיו בתחילת כהונתה.

את כהונתה השנייה היא המשיכה במדיניות כלכלית ליברלית שכונתה תאצ'ריזם. תאצ'ר הפחיתה את מעורבות המדינה בכלכלה: הפריטה חברות ממשלתיות, הפחיתה את כוחם של ועדי העובדים ואת מס ההכנסה. הקרב המשמעותי ביותר של תאצ'ר היה כנגד תעשיית המכרות המולאמת, שהייתה נתונה בהפסדים כבדים. בעקבות הרפורמה, פתחו הכורים בשביתה שנמשכה כשנה. תאצ'ר לא נכנעה, והכורים חזרו לעבודה. בהמשך, היא הפריטה חברות ציבוריות נוספות ובהן חברת התעופה "בריטיש איירווייז" וחברת הפלדה "בריטיש סטיל". רוב הציבור הבריטי לא אהב את המדיניות שבה בחרה תאצ'ר ללכת וברחבי בריטניה החלו הפגנות נגדה. רוב המפגינים היו אוהדי כדורגל בריטים שמבחינה סוציו אקונומית השתייכו לשכבות הנמוכות שנפגעו ישירות מהכלכלה שתאצ'ר הנהיגה. לא רק המדיניות הכלכלית הפריעה לאוהדי הכדורגל הבריטים, אלא גם מצב הכדורגל הבריטי.

סיקור חדשותי של הפגנות הכורים בדרום יורקשייר

עוד לפני כניסתה של תאצ'ר לתפקיד סבלה הליגה האנגלית מתופעת חוליגניות כדורגל (שמאוחר יותר נתנה השראה לתת תרבות חדשה, קז'ואל). במרץ 1985 כתוצאה ממהומות שעוררו אוהדי מילוואל במשחק חוץ מול לוטון בהם נפצעו 81 אנשים, החליטה תאצ'ר על הקמת קבינט שיילחם בתופעת החולגניזם. אירוע רדף אירוע והפעם היייתה זו דליקה באצטדיון ברדפורד במשחק בין קבוצת ברדפורד סיטי ללינקולן סיטי במאי 1985. האש פרצה כאשר אחד הצופים זרק סיגריה שנפלה אל מתחת ליציעים לתוך ערימת פסולת שהצטברה במשך השנים. האש התפשטה במהירות וכאשר הקהל ניסה להימלט ביציאות האחוריות, הוא מצא את הדלתות נעולות. היציע נשרף כולו ובדליקה נספו 56 אנשים.

תאצ'ר מבקרת באצטדיון ברדפורד השרוף

שלושה שבועות לאחר מכן 39 אוהדי יובנטוס נמחצו למוות במהלך גמר גביע אירופה בין יובנטוס וליברפול באצטדיון הייזל שבבלגיה, תקרית שקיבלה את השם 'אסון אצטדיון הייזל'. האסון התרחש כאשר אוהדים של ליברפול פרצו רצועת הפרדה בין היציע שלהם לבין יציע מעורב. האוהדים האנגלים החלו להשליך פחיות ובקבוקים לעבר האוהדים האיטלקים וביציע החלה מהומה. האוהדים שניסו להמלט, נלכדו בין גדרות הברזל שתחמו את היציע כאשר השוטרים סירבו לפתוח את השערים לכיוון הדשא ולהקל על הלחץ של הבורחים.  ראשי אופ"א דנו בסוגיה והחליטו להרחיק את הקבוצות האנגליות ל-5 שנים ממפעלי האגודה, הרחקה שמנעה את המשך פריחת הכדורגל האנגלי במפעל האירופאי היוקרתי. ב-8 השנים שלפני האסון, 7 פעמים זכתה קבוצה אנגליה בגביע אירופה, מתוכן 4 פעמים זכתה ליברפול. בשנים שלאחר התקרית אף קבוצה אנגלית לא הצליחה להגיע לגמר גביע אירופה, והראשונה שעשתה זאת הייתה מנצ'סטר יונייטד רק לאחר 14 שנים עם ניצחון 1-2 על באיירן מינכן בגמר 1999.

 תאצ'ר תמכה בעונש ומסרה בתגובה כי האחראים למהומות "גרמו בושה וחוסר כבוד למדינה ולכדורגל שלהם. אנחנו צריכים לנקות את המשחק מחוליגניזם אצלנו בבית, ואז אולי נהיה מסוגלים לשחק בחו"ל שוב". במטרה לצמצם את תופעת החולגניזם תאצ'ר החלה בקמפיין ציבורי בו היא אמרה שיש לתת עונשים קשים יותר לאותם בריונים כדי שיהוו גורם מרתיע לאחרים. האסון בהייזל הוביל להגברת האבטחה במגרשים, איסור על מכירת אלכוהול במשחקים ותחושה של סלידה מהאסון הובילו לירידה חדה באלימות אך עדיין הכדורגל האנגלי היה נגוע בחוליגניזם מדי פעם.

סיקור חדשותי של אסון הייזל (ארה"ב)

תקרית הכדורגל המרכזית שהתרחשה תחת תקופת כהונתה של תאצ'ר הייתה אסון הילסבורו. באסון נהרגו 96 מאוהדי ליברפול במשחק חצי גמר הגביע ב-1989 בין ליברפול ונוטינגהם פורסט, לאחר שנדחפו ונמחצו באצטדיון. תאצ'ר ספק התעלמה מהעובדות שמטילות את האשמה על המשטרה, ספק לא ידעה עליהם והאשימה את אוהדי הכדורגל באסון. בכך היא לקחה חלק בסיפור הקונספירציה המטיל את האחריות למקרה על אוהדי ליברפול. מזכיר העיתונות של תאצ'ר אמר כי יום לאחר האסון ביקרה תאצ'ר באצטדיון ובו נאמר לה על ידי המשטרה שאוהדים שיכורים של ליברפולמחוץ למגרש יצרו את הלחץ שנוצר בתוך היציעים אך חובבי כדורגל אחרים טענו שתאצ'ר הייתה אחת מאנשי המפתח בקונספירציה. האינטרס שיכל להוביל אותה להאשמה הזאת היה הרצון שלה להלחם בחוליגניזם. היא ציפתה שלאחר האסון תעלה ביקורת ציבורית כלפיי אוהדי כדורגל חוליגנים. היו כאלה שטענו שהתמיכה של תאצ'ר בשוטרים הייתה מעין תגמול למשטרת דרום יורקשייר. זאת הייתה הדרך שלה להודות להם על מאבקם בהתפרעויות שחוללו הכורים בזמן ששבתו. עמידתה לצד המשטרה הכעיסה מחדש את אוהדי הכדורגל וחיזקה את חוסר הפופולאריות המתמשך שלה בקרב חלקים של הציבור.

קריקטורה המתארת את מעורבותה של תאצ'ר באסון הילסבורו

בספטמבר 2012 וועדת בדיקה עצמאית של האסון מטעם הממשלה הגישה את מסקנותיה בהן היא ניקתה את האוהדים מכל אחריות לאסון וחשפה את מסע הטיוח של המשטרה שכלל סילוף 164 עדויות והעלמת ראיות. באותו היום גם אוהדי ליברפול (המעטים) שעוד איכשהו חיבבו את תאצ'ר סימנו אותה כאויבת מספר אחת שלהם.

אוהדי ליברפול לא מבכים על מותה של תאצ'ר

שר הספורט שלה, קולין מויניהאן, ניסה לצאת ברפורמה עוד לפני אסון הילסבורו. מויניהאן, בתמיכת תאצ'ר, רצה שאוהדי הכדורגל יישאו תעודות זיהוי מיוחדות שרק איתכם יוכלו האוהדים להכנס לאצטדיונים. החוק אמר שכל מי שמנסה להכנס לאצטדיון ללא הכרטיס נידון למאסר של חודש או קנס. הרעיון לא יצא לפעול בסופו של דבר לאחר שהוא ספג ביקורת מדו"ח טיילור שיצא ב1990 בעקבות אסון הילסבורו – "זה כמו להשתמש בפטיש כדי לפצח אגוז". הדו"ח קבע כי הסיבה הרשמית לאסון הייתה כשל בשליטת המשטרה על האירוע. אחת המסקנות החשובות ביותר של הדו"ח הוא הפרקטיקה שהציע לגביי הסדר והפיקוח באצטדיונים. במקום להגביר אותה על ידי הוספת עוד שוטרים הוא הציע הכלה חברתית של האוהדים – חווית המשחק מוכרחה להשתנות לטובתם של האוהדים/אורחים. הוא ציין כי האצטדיונים אינם עומדים בציפיות המודרניות: "השירותים הציבוריים פרימיטיביים, לא מתוחזקים ולא נמצאים בכמות מספקת. עובדה זו מורידה באופן אוטומטי סטנדרטים של התנהגות אצל האוהדים". הדו"ח המליץ על הפיכת האצטדיונים הגדולים לכל-מושביים, כלומר לכל צופה עם כרטיס מוקצב מושב מסוים, בניגוד לאצטדיונים בהם קיימים מקומות המחייבים את הצופה לעמוד. הדו"ח קבע כי מקומות עמידה אינם מסוכנים מטבעם, אך הממשלה בראשות תאצ'ר החליטה לא לאשר מקומות עמידה כלל ואישרה הקמת מתקנים חדשים. בכך תאצ'ר תמכה בדעת רוב חובבי הכדורגל שאמרו שחלק מהאסונות שהתרחשו בכדורגל האנגלי היו בגלל מתקנים ישנים ולא ראויים. (הדו"ח הכיל גם המלצות נוספות בנושאי אלכוהול באצטדיונים, מחסומי לחץ, גדרות, שערים מסתובבים, מחירי כרטיסים ועוד.)

תאצ'ר מבקרת בהילסבורו יום לאחר האסון

אסון הילסבורו הוביל למספר שינויים בכדורגל הבריטי ששיפרו אותו, אך רובם לא נעשו ביוזמת תאצ'ר: כניסת טלוויזיה במעגל סגור, שיטור עצמי על ידי האוהדים, הופעתם של פאנזינים (מגזינים של האוהדים) שחיזקו את הקהילתיות של אוהדי הקבוצות, יצירת ארגוני אוהדים והקמת מנהלת הליגה – הפרמיירלייג.

אז מה בעצם הייתה המורשת של תאצ'ר לכדורגל האנגלי? בקהילת הכדורגל באנגליה נראה שהדעות חלוקות. כשמנסים לעשות את השקלול המלא צריך לקחת בחשבון מספר דברים: התקופה שבה היא כיהנה בתפקיד הייתה אולי התקופה הקשה ביותר בהיסטוריית הכדורגל הבריטי, העובדה שהיא הלכה כנגד המעמדות העובדים שהם המרכיב הגדול ביותר של אוהדי הכדורגל, תפקידה באסון הילסבורו והעובדה שהיא אומנם לא הציבה את שיפור תדמית הכדורגל כמטרה עליונה אבל היא גם לא התעלמה מהחוליגניזם ומהמתקנים הרעועים.

התקשורת הבריטית הייתה חלוקה ביום פטירתה לגביי נושא אי ההוקרה של תאצ'ר בדרבי של מנצ'סטר. אלה שתמכו בדקת הדומייה לזכרה טענו שהיא הייתה ראשת הממשלה עם הישגים נרחבים ובהם מיגור החוליגניזם. אלה שהיו נגד אמרו שלא צריך לערב פוליטיקה בכדורגל בנוסף לטענה שתאצ'ר שנאה את המשחק ואת אוהדיו. בכל אופן, ברחבי אנגליה רבים מהציבור הבריטי יצאו לרחובות לחגוג את מותה של אשת הברזל ובינהם, כמובן, אוהדי ליברפול כמו שהבטיחו בשיר שלהם ביציעים:When Maggie Thatcher Dies.

חגיגות מותה של תאצ'ר בבריקסטון

When Maggie Thatcher Dies

אני אוהב אותך בית"ר

אנשי ציבור על בית"ר בינהם ביבי עם הצתה מאוחרת, מה המינימום שאפשר לעשות בשביל שינוי ועוד: מתי הושוו שחקני בית"ר לנאצים ומסתבר שלבית"ר יש קבוצה שלמה של ערבים (ולא, הכוונה היא לא לאוהדים שלה).

*למען הסדר הטוב, הכותב אינו אוהד של בית"ר ירושלים.

אז אם חשבנו שעניין הצ'צ'נים של בית"ר יירגע מעצמו והמקסימום שנראה זה 30 אוהדים צועקים באימון בבית וגן "מוחמד מת" ו"גאיידמק מת" (קריסטל מת?), טעינו בגדול. מה לא נאמר, נרשם וצוטט בזמן הזה. אני אגיד לכם מה: דבר ראשון הצהרה מהאוהד הכי בעל השפעה שלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו.רק אתמול הוא נזכר – אתמול, אחרי ששרפו את משרד המועדון, אתמול, אחרי ששבוע שלם שחקני בית"ר ספגו קללות באימון, אתמול, שבועיים אחרי הכרזה הגזענית ביותר שנראתה באצטדיוני הכדורגל בישראל, אתמול, אחרי שלוש שנים (בערך) של טרור מארגון לה פמילה מול בית"ר. בהצהרה שהוציא נאמר: "זוהי התנהגות מבישה ואסור לנו להשלים עם גזענות שכזו. העם היהודי שסבל מחרמות ונידוי צריך לשמש אור לגויים".

הדבר השני הוא שלא נרשם סיקור מקצועי מצד עיתונות הספורט לגבי ג'בריל קאדייב וזאור סאדייב. אני בספק כמה מחבריי אוהדי הכדורגל מסוגלים להבדיל בין השניים ולהגיד לי באיזה עמדה הם משחקים. התקשורת מציגה את שניהם כמקשחה אחת כאילו מדובר בקריוס ובקטוס. שני מוסלמים עם שמות משפחה מוזרים שמגיעים לקבוצה עם קהל גזעני שמקלל אותם ולעזאזל עם איך הם התחילו את הקריירה , איפה הם משחקים ואם הכישורים שלהם מספיק טובים לליגה הישראלית. בנושא הזה אני אציין לטובה את ענבל מנור מוואלה ספורט שרשם סקירה מקצועית על השניים 4 ימים לפני האימון הראשון שלהם בבית"ר.

הגשש החיוור – לשרוף את המועדון (מתוך שירים שערים וטכנאים)

מי שמחפש גם לשנות את המצב ולא רק לצעוק על הטלוויזיה מוזמן לאירוע "ירושלים סובלנית לעד" של עמותת תג מאיר. אירוע תמיכה ברוב הדומם והשפוי של אוהדי בית"ר ירושלים בעד הסובלנות ונגד הגזענות. באירוע ידברו בין היתר: זוהיר בהלול, עבאס סואן ואברהם בורג. יום ראשון, 10.2, 18:30 מול היציע הצפון מזרחי של איצטדיון טדי.

עכשיו שכבר באמת הכל נאמר, אפשר לפנות לדברים אחרים שבכל זאת קשורים לבית"ר ואפילו לראש הממשלה. בית"ר ירושלים תמיד הייתה ידועה כקבוצה האהודה ביותר של אנשי מפלגות הימין והליכוד בראשן. בשבועיים האחרונים ליקטתי חומרים שונים על אותם אישי ציבור והאהדה שלהם לבית"ר ירושלים (מצאתם משהו שלא נמצא כאן? אתם מוזמנים לשלוח אליי).

לפני הממצאים, קצת היסטוריה פיקנטית על אגודת הספורט של בית"ר שיצאה מתוך תנועת בית"ר. קבוצות בית"ר הראשונות בכדורגל היו מת"א, רמלה ובנימינה. האגודה התרכזה תחילה במקצועות הכדורגל והאיגרוף ורק לאחר מכן הרחיבה את פעילותיה לכדורסל, טניס, כדורעף וטניס שולחן. כחצי שנה לפני המכבייה השנייה (1935) קיבלה בית"ר הזמנה רשמית להשתתף במשחקים, אך סמוך לאירוע הודיעו המארגנים לבית"ר שבגלל צבע החולצות של אנשי בית"ר (חולצות חומות, בדומה לצבא של הנאצים בגרמניה) הוחלט שלא יוכלו להשתתף באירוע פתיחת המכבייה. בשנת 1966 קבוצה ערבית הצטרפה למרכז בית"ר. קבוצת "אל עמל" נצרת, המורכבת רובה ככולה מערבים קתולים. מבדיקה מהירה מסתבר שהיא עדיין קיימת ומשחקת בליגה ג' (מקום 11, אחד לפני הפועל זרזיר). כל הנתונים האלה מגיעים מאתר האינטרנט של מרכז בית"ר.

והממצאים לפניכם:

בנימין נתניהו – ראש הממשלה

צוות התוכנית "הצינור" מצא לפני שנה תמונות מחזור של בנימין נתניהו מארה"ב המוצאות למכירה באינטרנט. באחת התמונות רואים את ראש הממשלה משחק כדורגל.

בחגיגות האליפות של עונת 1997/1998 בנימין נתניהו הגיע למרפסת בכיכר ספרא, ירושלים, וסיפק לאלפי האוהדים את שתי המילים: "יאללה בית"ר".

בשנה שעברה כשקרית שמונה זכתה באליפות, זימן נתניהו את שחקניה ללשכתו. בין הצילומים  נראה נתניהו מחליף מסירות בנגיחה (בהצלחה) עם קפטן קרית שמונה, סלאח חסארמה. ערבי ומוסלמי.

אביגדור ליברמן – שר החוץ (לשעבר?)

ב2011 אביגדור ליברמן התראיין לתוכנית הערב של 103fm בתור אוהד הקבוצה על דן אדלר ואדם לוין, מי שהצהירו שירכשו את בית"ר ולבסוף נטשו. כנשאל על שחקן ערבי אמר: "אני ממש חושב שקריטריון היחידי לשחקן כדורגל צריך להיות היכולת שלו על המגרש, כל השאר לא רלוונטי". ובנוסף פירגן למכבי חיפה ואמר שהיא היחידה עם ניהול רציני בארץ.

ב21.1.2012 בית"ר ירושלים ניצחה בתוצאה 0:2 את הפועל ת"א בבלומפילד. יום למחרת נערכו הבחירות לכנסת ה-19 וליברמן כמו אוהד אמיתי סיפק רק את הציטוט הבא לתקשורת באותו היום: "אתמול בית"ר ירושלים ניצחה ניצחון היסטורי בבלומפילד, בתל אביב. היום יהיה גם לנו ניצחון היסטורי".

ב21.11.11 נצפה ליברמן ביציע המזרחי בטדי מול מכבי חיפה. במשחק אגב, בית"ר הושפלה 1:4.

אהוד אולרמט – ראש הממשלה ה-12

ב2010 לפני פתיחת העונה התראיין אולמרט. בין היתר נשאל על דעתו בנוגע לשחקן ערבי בבית"ר: "ראשית אשמח מאד לראות שחקן ערבי בעל שיעור קומה מצטרף לבית"ר. פעם הקהל של בית"ר היה נוהם אם שחקן כהה עור מהקבוצה היריבה נגע בכדור. מאז שיחקו בבית"ר הרבה שחקנים כהי עור כשלדעתי, טוטו תמוז למשל, הוא בית"רי לכל דבר. אם זה לא מוצא חן בעיני כמה מהאוהדים הפרועים של בית"ר, שיתביישו להם. אני תומך לחלוטין בעמדה של קורנפיין נגד האוהדים האלימים שהם חלק זעיר. הרוב המכריע של אוהדי בית"ר הם אנשים נהדרים ואוהדים מצוינים".

שנתיים אחרי הראיון רכש אולמרט מנייה בעמותת האוהדים ולפני יותר משבוע כתב טור לידיעות אחרונות בו דיבר על אהדתו לבית"ר והתבטא נגד הכרזה הגזענית שהונפה ביציע המזרחי: "במשך עשרות שנים אני אוהד את קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. כמי שנולד ב"שוני", שהיה בעברו בסיס סודי של האצ"ל, וכמי שהתחנך בתנועת הנוער של בית"ר, היה ברור כי בית"ר ירושלים תהיה קבוצת הכדורגל המועדפת שלי."

" זו הייתה הירידה לדרגה התחתונה ביותר של תמיכה בקבוצה. כלל לא חשוב אם מניפי הכרזות ידעו מה המשמעויות הרחבות יותר של הביטוי "בית"ר טהורה" והקשר לביטויים הנוראים שבהם השתמשו שונאי ישראל והאנטישמים למיניהם. עצם השימוש בביטוי הזה משקף שנאה, בוז ודחייה, חוסר סובלנות וקנאות מהסוג החשוך והבזוי ביותר."

 "בסוף זה העניין של כולנו. או שאנחנו מסלקים את חבורת הגזענים הזו מהמגרש שלנו ומנתקים אותה מהקבוצה, או שכולנו כמוהם. עד אז אני לא אבוא למגרש. למעלה מ־40 שנה שאני מלווה את הקבוצה הזו באהבה והתרגשות. אני אוהד ספורט וכדורגל במיוחד, והביקור במשחקים היה תמיד חלק מסדר היום האישי שלי וגרם לי סיפוק רב. פשוט נמאס לי להיות מזוהה עם גסות הרוח החשוכה של אנשים אלה שאינם, שלא היו ושלא יהיו שייכים למה שבית"ר צריכה לסמל בספורט ובחברה הישראלית."

זה הוא יום הבוחר

בחירות 2013 בדרך אלינו ובין המצעים המדיניים, החברתיים והכלכליים מסתתרים גם מצעים בנושא ספורט ותרבות. Offside Stories החליט לעשות סדר ולהציג את מצעי המפלגות בנושאים האלה. 

בערך שנתיים שהבלוג Offside Stories פעיל, בשנתיים האלה ראיינתי מוסיקאים, אמנים וסופרים על הקבוצה האהודה שלהם ומהצד השני דיברתי על קבוצות ספורט. ב22.1.2013 מדינת ישראל הולכת לבחירות לכנסת התשעה עשר ואותם אנשים עליהם ואיתם דיברתי יכולים לשנות את מדיניות המדינה כלפיהם. בבלוג שעוסק כאמור בקשר שבין תרבות וספורט נראה לי טבעי לעשות השוואה רוחבית בין כל המפלגות בנושאים אלה.

אלה ללא ספק נושאים נישתיים, שלא עמדו (וככל הנראה גם לא יעמדו) על סדר היום של הממשלה, אבל ראוי שהבוחרים חובבי הספורט או אנשי התרבות ידעו מה המפלגות מציעות בנושאים שהם דרך חיים בשבילם. לא כל מפלגה רשמה במצע שלה על הנושאים הללו (ויש מפלגות שעוד אין להם מצע), אז החלטתי לפנות אליהם. היו כאלה שענו לי וכאלה שלא. אלה המפלגות שהתייחסו לנושא או במצע שלהם או אחרי שפניתי אליהם: דעם, חדש, מרצ, ארץ חדשה, העבודה, קדימה, יש עתיד ועלה ירוק-הרשימה הליברלית. לחיצה על סמל המפלגה יוביל אתכם למצע המלא שלה. ברגע שמפלגות נוספות יחזרו אליי לגביי המצעים שלהם אני אעדכן את הפוסט, אז תעקבו אחרי הפוסט ותשארו מעודכנים.

שתי שורות על תקציב המדינה בכל הנוגע לתרבות וספורט: תקציב המדינה למשרד המדע התרבות והספורט בשנת 2012 עמד על 1,020,201,000 ש"ח נטו שהם פחות מאחוז מתקציב המדינה שעמד על 379,176,119,000 ש"ח נטו. יש לציין שסכום הקצאה זה מהווה עלייה מהשנים שעברו והגדולה ביותר שניתנה בעשור האחרון.

התפלגות תקציב משרד המדע, התרבות והספורט שנת 2012

התפלגות תקציב משרד המדע, התרבות והספורט שנת 2012

*השורות שמוצגות כאן לא רשומות במצע של המפלגה. קיבלתי את המידע לאחר שפניתי אל המפלגה עצמה.

דעם מבקשת שינוי רדיקאלי במדינת ישראל ובמרכזו הסיסמא – צדק אחד לכולם. מכאן נגזר שהמשאבים הכלכליים והאנושיים יופנו לכל תחומי המחייה הקיימים לרבות – תרבות וספורט. את מה שהמדינה מפנה כעת לתקציב בטחון נפנה לתעסוקה, רווחה ותרבות. תפקידו של תקציב הביטחון לשמר צדק אחד לעשירים ומיני צדקים מופחתים עד לא קיימים לפלסטינים, ערבים בישראל, רוסים, אתיופים, מעמד בינוני ועוד. דעם קמה כדי לשנות את סדר היום בישראל.בנוסף – דעם פועלת כיום במישור של תרבות וזכויות של מוסיקאים דרך הקמת ועדי עובדים למרצי האמנות לרבות מוסיקאים. כך עשינו במוסררה, חזותי ובמנשר ובקרוב במוסדות נוספים. יוצרים אלו היו חסרי תלושים, בשעה שעבדו כעשרים שנה על מנת לפרנס את עצמם בדוחק. שינינו את זה במוסדות אלו, ונשנה גם את אופן התיגמול לאמנים ואת האפשרות שלהם לצור בכישרון תוך כדי בטחון תעסוקתי.

ספורט

פיתוח הספורט העממי והרחבת התמיכה בספורט ההישגי, תוך השוואת התמיכה בספורט נשים לזו הניתנת לספורט גברים; הפחתה משמעותית בתשלום עבור פעילות במתנ"סים.

תרבות

– הגדלה משמעותית של התקציבים הממשלתיים למוסדות התרבות.

– העלאת תקציב התרבות לאחוז אחד מתקציב המדינה.

– חיזוק וקידום מעמדו של היוצר והרחבת התמיכה ביצירה הישראלית המקורית בשפות השונות.

– עידוד הפקות מקור בתיאטרון ובקולנוע; ביצוע חוק הקולנוע.

– עידוד התאגדות אנשי קולנוע וטלוויזיה, במטרה להבטיח להם תנאים סוציאליים וקידום חקיקה שתגן על זכויותיהם.

– ערוץ 1, כערוץ ממלכתי, יטפח תרבות דיון והפקות מקור באיכות גבוהה, תוך ייצוג הולם של כל מגוון התרבויות הקיים בישראל והפסקת ההתעלמות מהציבור הערבי.

– הגדלת התקציבים לספריות הציבוריות.

ספורט

יש להבטיח עידוד פעילות גופנית בקרב כל שכבות האוכלוסייה באמצעות הסברה וחינוך, פיתוח תכניות לפעילות גופנית במרכזים הקהילתיים, הרחבת הקמתם של מרכזים לנופש פעיל והתאמתם לאנשים עם מוגבלות.

– עידוד הספורט ההישגי והייצוגי תוך השקעת משאבים לאומיים לטיפוח פעולות ומפעלי ספורט.

– מאבק בתופעות האלימות והגזענות בספורט ברוח החוק אשר נחקק ביוזמת מרצ, והטמעת עקרונות ההגינות הספורטיבית וטיפוח הסבלנות והסובלנות באמצעות הסברה וחינוך.

–  חקיקת אמות מידה שוויוניות להקצאת כספי המועצה להסדר ההימורים בספורט, תוך התחשבות במספר הפעילים בענף, ברמת ההישגים, במיקום הגיאוגרפי וביכולת לגיוס מקורות מימון אלטרנטיביים, והדגשת ספורט נשים וספורט נכים.

תרבות

על המדינה מוטלת האחריות לפיתוח התרבות ולעידוד יצירה מקורית, חופשית ובלתי תלויה בממסד.

– הקמת מועצה ציבורית עליונה לתמיכה באמנים ובעשייה האמנותית בכל הארץ, אשר תתן ביטוי למורשת התרבותית של העדות השונות ותעודד יצירה.

– חקיקת חוק שיבטיח תגמול הוגן לסופרים ויגן על המו"לים ועל חנויות הספרים הקטנות מפני השתלטות כוחות השוק הפוגעים בהיצע הספרים המוצג לציבור ובאיכותם.

– חקיקת חוק זכויות יוצרים חדש שיעניק ליוצרים הגנה על קניינם הרוחני וקבלת תמלוגים הולמים. החוק יבטל את האפשרות להפקיע מידי היוצרים את הזכויות ביצירה שהוזמנה, ויגן על זכותם להתארגן ולנהל מו"מ קיבוצי, בדומה להתארגנות עובדים.

– הגברת הסיוע הציבורי למוסדות ויוצרים בתחום התרבות והאמנות, לרבות קבוצות לא ממוסדות, ומניעת הפגיעה בתקצוב לתעשיית הקולנוע בהתאם לחוק הקולנוע.

– חקיקת חוק חדש לרשות השידור, אשר יקנה משאבים שיאפשרו את המשך תפקודה של הרשות ויצור הפרדה בינה לבין המערכת הפוליטית.

– הגנה בחוק על הטלוויזיה החינוכית והגדרת מטרותיה. על מטרות אלו להיות בעלות אופי חינוכי, בדומה לתחנות ציבוריות דומות בעולם המערבי.

– מתן שוויון מלא בהקצאה ליצירה הערבית והדרוזית והקצאת מקום ראוי ליצירה בשפה הערבית.

– הקמת ערוץ טלוויזיה מסחרי בערבית.

– הרחבת החינוך האמנותי והמוסיקלי בכל בתי הספר החל מהגיל הרך, ועידוד הפצת התרבות כל השכבות והגילאים באמצעות מפעלי "אמנות לעם" ו"סל תרבות".

– תמיכה מוגדלת בספריות הציבוריות, בהמשך לחוק הספריות הציבוריות אשר נחקק ביוזמת מרצ.

– הקמת הוצאה לאור המיועדת לפרסום מחקרים על התרבות הישראלית.

– הרחבת הפעולה לקליטתם המקצועית והתרבותית של אמנים עולים.

– העמקת הקשרים התרבותיים עם מדינות העולם, בדגש מיוחד על ארצות הים התיכון.

* זאת התגובה מרני בלייר (מקום 2 במפלגת ארץחדשה) על נושא של תרבות וספורט. את התגובה קיבלתי אחרי שהרגשתי לא מסופק מהחלק שנוגע בתרבות במצע של המפלגה (את המדובר אפשר לראות בלחיצה על הלוגו של המפלגה) וביקשתי קצת להרחיב על הנושא.

תרבות היא לא בידור, תרבות היא גולת הכותרת, היא ההמנון והדגל, היא המטרה אליה צריכה לשאוף חברה נאורה. מדינה המשקיעה את עוצמתה הכלכלית בתרבות, קובעת את יתדה בהיסטוריה ויוצרת לעצמה ארכאולוגיה בה תוכל להתגאות מאות שנים אחרי.

תרבות זה ספורט, ספרות, שירה, מוזיקה, תאטרון, מחול, קולנוע, אמנות פלסטית, אדריכלות, עיצוב, אופנה ועיתונות. על בסיס תרבותי ניתן לבנות מערכת חינוך בעלת אג'נדה וכיוון. על בסיס תרבותי ניתן לשאוף לחברה משכילה, רווית תוכן וידע. חברה המבוססת על בסיס תרבותי, היא זו שמציבה לעצמה מטרה להתרחק מן הבורות.

ישראל חברה ב-OECD, קהילת מדינות המערב המתקדמות כחמש שנים. כדי להיות מדינה חברה בקהילה זו יש תנאי כניסה, כשאחד מהם הוא הקצאת אחוז אחד מתקציב המדינה לתקציב התרבות. ישראל אינה עומדת בסף קבלה זה. אני לא יודע אם אזרח יכול לתבוע את מדינתו על כך שהיא לא עומדת במחויבות שלה להקצות אחוז אחד מתקציבה לתרבות, אבל מישהו צריך לקום ולזעוק את הזעקה.

כיום, עולם התרבות הישראלי הוא גטו. אנשי התרבות בישראל חיים באי ודאות כלכלית הזויה, פרנסתם דלה ותקציביהם דלים. בדקו כמה משתכר רקדן בבת שבע, מוזיקאי בפילהרמונית של ראשון לציון או שחקנית בתאטרון לא רפרטוארי. בדקו מדוע נער בן 18, טניסאי בנבחרת ישראל, צריך לממן את עצמו כשהוא מדורג במקום 500 בעולם.

בדקו איפה האמנים שבגרו וחיים על ביטוח לאומי בתנאים קשים, כיצד מסיימים סופרים ומשוררים שהפכו לאייקונים בין לאומיים את חייהם, כשהם מבוישים ומושפלים.

אנשי התרבות בעולם זוכים ליחס של כבוד, במדינות נאורות שם ברור הערך של אזרחים שוחרי דמיון, הדמיון הוא נכס לאומי עבורם, הם מבינים ש״המדמיינים״ הם אלה שרואים קדימה, זה תפקידם, חובתה של כל מדינה לטפח את אנשי הדמיון שלה ולהקל על חיי היום יום האי ודאיים שלהם.

אנשי התרבות רובם ככולם הם עצמאים קטנים, אנשי חשבוניות, יחס המדינה אליהם כ״עוסקים מורשים״ לכל דבר מסתיר את האבטלה הסמויה הקיימת בקרב קהילה זו, והאבטלה היא לפעמים לחודשים ארוכים עד הפרויקט הבא. המדינה חייבת לחוקק את ״חוק האמן״ – חוק שיגן על כל אדם שאמנות ותרבות היא הווייתו, בדיווח לרשויות המס, בתנאי פנסיה, בתשלומי אבטלה לעצמאים קטנים, מדינה שאינה מכירה באמניה, יצרני התרבות שלה, מאבדת את זכותה כמדינה.

ספורט

מאמינה כי הספורט מטפח את חוסנו הגופני והנפשי של האדם את חיוניותו, תורם במידה משמעותית לבריאות הציבור ומהווה מכשיר חיוני להקניית ערך שיתוף הפעולה החברתי לילדים ולנוער.

– תפעל לחיזוק התשתיות הציבוריות המאפשרות התנסות בתחומי הספורט השונים ולהכשרת ספורטאים בהם.

-תעודד את המגמה במסגרתה מצויות קבוצות ספורט בבעלות אוהדיהן.

– תפעל להקמת תשתיות ספורט מתאימות לבעלי מוגבלויות ולהכשרת אנשי מקצוע מתאימים לשם ליוויים.

תרבות

מפלגת העבודה מחויבת לקידום התרבות בישראל על שלל מופעיה. המפלגה מייחסת חשיבות עליונה לנגישותם של כלל אזרחי המדינה לתרבות הגבוהה, ולפיכך תחתור להגדלה ניכרת של הסבסוד הציבורי לתחומי התרבות השונים. מפלגת העבודה תפעל לשם הגדלת ההקצאה הציבורית לתרבות בהתאם להמלצת אונסקו.

– מתוך תפישה של היצירה התרבותית כפעילות ספונטנית וחופשית, תתמוך מפלגת העבודה בהקמתן של מערכות ליוצרים וגופי תרבות עצמאיים בכל תחומי התרבות, ובהגננה על חופש היצירה וחופש הביטוי מפני התערבות ההון והשלטון.

– תפעל על מנת לתמוך ולעודד יוצרים וגופי תרבות המקדמים תרבות קהילתית.

– תומכת בשידור הציבורי ובהפעלתו במסגרת ערוץ ציבורי עצמאי, ראוי ואיכותי.

– תפעל למען הבטחת תנאים סוציאליים ופנסיה ליוצרים. לשם כך תתמוך בהקמת קרן תמיכה ממשלתית לסופרים, משוררים, אמנים ויוצרים, וביצירת מערכת תמיכה מטעם המדינה עבור יוצרים, עסקים וגופים קטנים ועצמאיים בכל תחומי התרבות. בנוסף לכך תקדם המפלגה הכרה נאותה מטעם המדינה באיגודי היוצרים ובזכותם לניהול מו"מ על תנאי עבודתם.

ספורט

– הקצאת משאבים ראויים למשרד התרבות והספורט ולמשרד החינוך על מנת ליישם תכנית לאומית לשיפור הספורט בישראל, על כל רבדיו. באמצעות השקעות ממוקדות במשאבים ובתשתיות ביצירה של מנגנוני אימון והכשרה, הגדלה משמעותית של שעות חינוך גופני שבועיות במערכת החינוך, ושילוב הגברת החינוך לספורט עם תזונה נכונה ועידוד אורח חיים בריא.

– הקמת אקדמיות לטיפוח כשרונות צעירים בענפי הספורט העיקריים.

– ימוסדו מנגנונים המעודדים ומתגמלים על מקצוענות והשקעה באימונים. ויינתנו תמריצים לעידוד פעילות ספורטיבית גם במוסדות להשכלה גבוהה.

– תקודם ותיושם תכנית להגינות, לסובלנות ולמניעת אלימות בספורט- בקרב ילדים ומבוגרים.

– תושק תכנית הלאומית לעידוד הספורט המקצועני שתכלול רפורמה מקיפה בפיקוח על איגודי הספורט והתאחדויות הספורט בישראל.

– יושקעו משאבים בשיפור תשתיות הספורט המקצועני בישראל תוך מתן דגש להפיכת מגרשי הספורט לידידותיים לקהל הכולל משפחות, צופים משני המינים, צעירים, מבוגרים, קשישים ונכים.

– יוגדרו מחדש תחומי חלוקת האחריות והסמכות בין השלטון המרכזי לבין ארגוני הספורט השונים.

תרבות

– תפעל לקידום ועידוד צריכת התרבות והאומנות במגזרים בהם צריכת התרבות נמוכה כמו גם לחיזוק ועידוד היצירה התרבותית בפריפריה החברתית והגיאוגרפית.

– תפעל לשימור נכסי התרבות של המדינה ועידוד ביקורים באתרי המורשת של מדינת ישראל.

– דגש מיוחד יינתן לקידום היצירה המקורית בשפה העברית, בספרות, בשירה ובזמר העברי,  בקרב צעירים ובכלל ולטיפוח ועידוד הרגלי קריאת ספרים וספרות יפה.

– תטפח את התרבות הערבית, הדרוזית והצ'רקסית,  כחלק בלתי נפרד של התרבות הישראלית הפועלת כחברה רב תרבותית.

– תשמר ותקדם את מקומה של ישראל כמוקד וכמרכז בינלאומי חשוב לתרבות ולאומנות ותקדם את מרכזי התרבות והפסטיבלים הבינלאומיים, כמוקדי משיכה לתיירות פנים וחוץ.

* אין למפלגה מצע בנושא תרבות.

ספורט

המפלגה קושרת בין ספורט לאלפים – הרחבת הפעילות הספורטיבית לכלל החברה באמצעות מערכת החינוך – ובין ספורט לאלופים, המתבטא בעידוד ספורטאים מצטיינים ובהישגיהם בארץ ובחו"ל.

המפלגה רואה בהצלחתם של ספורטאים מקצוענים ואולימפיים את קצה הפירמידה. קבוצות מקצועניות יסתמכו גם על זרים, כנהוג בכל העולם, אבל הצלחתם ובולטותם של ספורטאים מקומיים היא שתיצור מודלים לחיקוי עבור הנוער ותודעה ספורטיבית של ממש בקרב האוהדים. בענפי הספורט האולימפיים, ייבוא הצלחות באמצעות מתן אזרחות לספורטאים זרים, שאין להם קשר של ממש עם ישראל, הוא אמצעי פסול. תפעל לחיזוק ולהרחבת בסיס הפירמידה, על ידי הגדלת מספר הספורטאים הפעילים בישראל, להנחלה מסודרת ומקצועית של הספורט במערכת החינוך וליצירת תשתית לפעילותם של ספורטאים חובבים.

ספורט לאלפים

– יוגדל בהדרגה מספר שעות החינוך הגופני בבתי הספר משעתיים שבועיות לשש שעות.

– בשיתוף מפעל הפיס וה"טוטו" תורחב בנייתם של מתקני אתלטיקה, אולמות התעמלות ובריכות שחייה, שישרתו את בתי הספר ואת האוכלוסייה בכלל.

– יוחזרו מקצועות ספורטיביים שנעלמו (אתלטיקה, שחייה, כדורעף וכו').

–  תפעל למיסודן של נבחרות בבתי הספר ושל תפקיד המאמן בדומה לשיטה בארה"ב.

– יוקמו פרויקטים של התמחות ענפית לפי אזורים (לדוגמא בית ספר הסמוך לים יעודד הקמת תחרויות לענפי הספורט הימי)

– ינתנו תמריצים כספיים לרשויות מקומיות שיבנו תשתיות.

– רשות מקומית המממנת קבוצת ספורט ייצוגית תחויב לחלק לתלמידים, נוער ומעוטי יכולת הרשומים ברשות, כרטיסים למשחקיה של הקבוצה.

ספורט לאלופים

– תפעל להקמת רשות ספורט לאומית אשר בין תפקידיה יהיה פיקוח על משאבים לאיגודים.

– איגודי הספורט יחויבו לחתום על תקנון אתי.

– יוסדרו היחסים שבין אגודות הספורט השונות לאיגוד הענפי.

– ימוסד מעמדו של המאמן באגודה אשר יזכה לשכר הוגן ולתנאים סוציאליים.

– תוקדם מערכת לאיתור מחוננים בענפים השונים ובגיל המתאים.

– תורחב המלחמה בהימורי ספורט בלתי חוקיים ובשאר תופעות שחיתות בספורט.

*השורות שמוצגות כאן לא רשומות במצע של המפלגה. קיבלתי את המידע לאחר שפניתי אל המפלגה עצמה.

אנו, כרשימה ליברלית, מאמינים כי יש להפחית את המעורבות הפוליטית בספורט הישראלי, שכן היא פוגעת הן ברמתו המקצועית והן בערכו הבידורי לאוהדים. בהיבט המימוני – אנו מאמינים כי ככל שהדבר נוגע לקבוצות אוהדים, "זכויות מוסיקאים" וכד' – הצרכנים של צורת בידור זו הם שצריכים לשלם עבורה ולא כלל אזרחי ישראל באמצעות המסים, בין אם הם אוהדי ספורט ובין אם לאו. מעורבות פוליטית, תקציבית ושאינה תקציבית, בסופו של דבר פוגעת בספורט, הופכת אותו למושחת יותר וקשוב פחות לרצונות האוהדים (וקשוב יותר לרצונות ההסתדרות והפוליטיקאים). ידוע לי כי שותפים לעמדה זו גם דמויות אחרות מעולם הספורט כמו הפרשן אבי רצון, ושדרנית ערוץ הספורט טל היינריך אשר מתמודדת ברשימתנו במקום ה-10. אנו נתנגד לפיכך לנתינת כספים לאוהדי ספורט מהקופה הציבורית, עניין זה אינו מתפקידי המדינה לתפיסתנו.