שחקן חיזוק

שחקן חיזוק – ניתאי גבירץ, "אל תשכחי אותי"

"רגע השיא עם הפועל מבחינתי היה במילאנו. אמנם הפסדנו, אבל פוצצנו את היציעים בסן סירו. הלב התרחב רק מלראות בלייב את העמודים המעוגלים המפורסמים של הסן סירו ולקלוט שאנחנו לגיטימיים". ניתאי גבירץ המגלם את אחד משני התפקידים הראשיים בסרט "אל תשכחי אותי",  מספר על האהדה להפועל ת"א, מגלה מי הקבוצה הכי מלהיבה שאי פעם הייתה בישראל, כלפי איזה שחקן ישראלי יש לו אובססיה, מה ערער אותו אחרי הזכייה בגביע ב-1999 ואת מי יותר כיף לנצח, מכבי או בית"ר.

מה אתה עושה בימים אלה?

בימים אלו ממש עלה לאקרנים הסרט "אל תשכחי אותי", בו אני משחק ואחראי גם על כתיבת התסריט. הסרט מספר על מפגש מקרי בין שתי דמויות מאוד שונות, שמוצאות הבנה, נחמה ואולי גם אהבה האחד בשניה.

אני משחק את ניל, מוסיקאי קלאסי, חצי הולנדי וחצי ישראלי, וכמובן אוהד אייאקס "סופר יודן!" אמסטרדם, שהתמוטט נפשית בזמן לימודי מוסיקה בהולנד וחזר לארץ כדי להשתקם. כשניל פוגש את תום (מון שביט), בחורה צעירה שמאושפזת במחלקה להפרעות אכילה, הוא עוזר לה לברוח מהמחלקה, והשניים יוצאים להרפתקאה לילית שבה הם חושפים אחד כלפי השניה את החלומות והתשוקות שקיימות בהם, מול חברה נורמטיבית (לכאורה) שמתעקשת להגדיר אותם, ולנסות כל הזמן להפריד בין ה"מתפקד" וה"חולה".

11באנר אתר - אל שתכחי אותי.jpg

הסרט נוצר בעבודה משותפת עם הבמאי והמנג'ר הכריזמטי רם נהרי ("אהבה זה כואב", אמא'לה", "ככה זה"), הנוטה לצאת מתחומי האזור הטכני, להתפרץ לתוך המגרש באיבוד עשתונות חינני, לחמם את כל הספסל מהדקה החמישית ולזרוק נעליים לכל עבר במחצית, אך כולנו נילחם בשבילו עד המוות, ובשיתוף פעולה מלא עם השחקנית והחלוצה הראשית שלצדי, מון שביט, היודעת להריח שערים מכל מצב ובכל סצנה, ולרוץ לאוהדים מאחורי השער ולשאול אותם בחיוך הכובש שלה, "איך זה מרגיש לכם כשאתם מסיימים שק של גרעינים בעשר דקות? סתם, כאילו, באמת, תנסו לתאר לי לשנייה איך הגוף שלכם מרגיש, יש לכם מין ריח אחר באף?". האוהדים מצידם שרים לה כבר מהחימום, "מון שביטטטט, אל תשכחי אותיייי".

מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?

הפועל ת"א… לשמחתי… לצערי… ולשמחתי. ולצערי….

איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?

הפועל זה מהמשפחה, בעיקר מצד משפחת אמא שלי. סבא שלי, שמואל "פיסקה" פירסטנברג, חי את כל חייו בין הקיבוץ ובין העיר הגדולה, מייסד "צוותא" ומפיק שיתופי פעולה ושיח פוליטי דרך אמנות, כתיבה ויצירה.

סבא פיסקה מעולם לא היה מאוד בעניין של כדורגל, אבל היה בעניין של זהות ומסורת חברתית, כך שהיה ברור שאנחנו אדומים. בתחילת שנות ה-90 הפועל הייתה פח. מכבי חיפה של גיורא שפיגל לעומתה, הייתה הקבוצה הכי מלהיבה שתהיה כנראה בישראל אי פעם. למדתי להפריד בין אהדה לשחקנים עצמם לבין מועדון.

הזהות עם הפועל תמיד הייתה, זה היה משהו של ערכים ומשפחה. מצד שני, הייתי מעריץ שרוף מוחלט של ראובן עטר, ברקו, אפילו קנדאורוב. אח"כ גיליתי גם את טל בנין וזה נהפך לאובססיה.

המשחק הראשון בחיי כאוהד היה באצטדיון ר"ג, עונת 94/93, משחק העונה בין מכבי חיפה למכבי ת"א. בן זוגה של אמי דאז, לקח אותי ואת בנו (לשער 11 של חיפה כמובן) כדי לראות בלייב את הקבוצה שהייתי רואה בטלוויזיה. לא ראיתי הרבה, הייתי מאוד קטן בגודל, אבל אני כן זוכר את הדקה הראשונה שאלון מזרחי נגח באיציק זוהר והורחק.

זיכרון חזק שלי, כמו רבים מבני דורי שנכנסו פה עם החולצה האדומה לצרה ואין יציאה, הוא מעונת 98/97, שזכורה לעד כ"עונת השרוכים". תם עידן האפרוריות של סיני וההסתדרות. הכל הרגיש חדש, הכל היה יותר אדום עם "כתר" פלסטיק ומויישיק תאומים וכמובן שלום תקוה.

מאותו רגע, הלכתי לכל משחק, בית וחוץ, במשך שנים. לעיתים הייתי גם על הדשא כנער כדורים כ"צ'ופר" ממחלקת הנוער (ולמי שלא יודע, הנה עובדה על נערי כדורים, לפחות אלו של הניינטיז: הם הראשונים שמגיעים למגרש בשמש הקופחת של הצהריים, מתפצלים לפי הוראות ועוברים ביציעים לאסוף זבל שהצטבר מהמשחק של שבוע שעבר. כשהקהל מתחיל להיכנס, הם יורדים למטה ומחכים בדריכות ליד הקווים שיעוף כדור מעל השלט. החלום היה ששביט אלימלך יסמן לך "לאט, לאט, רגוע" ולא להחזיר מהר את הכדור. אח"כ מחכים לשידור החוזר בטלוויזיה ומנסים לאתר את עצמנו שם בקטן).

הייתה לי זהות אדירה תמיד עם האנדרדוג, וההצלחה של הפועל הייתה הזויה ומרגשת. ככל שהאנדרדוגיות נעלמה והפועל החלה להתבסס כמועדון חזק, קצת הלכה לי גאוות היחידה שהרגשתי. לאט לאט התחלתי לאבד עניין. אבל אני אדום. מעולם לא הייתה פה שאלה.

מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה? 

אני חייב לדבר במונחים של מקסימום עד אמצע שנות ה-2000… טל בנין היה מבחינתי סמל, לכל דבר, פשוט בחרתי בו ונשארתי נאמן. רציתי להיות הוא. מקצוען, עדין וחזק. הייתי גונב ממנו גינונים שהביא מאיטליה. בחימום במשחקים של שמשון, כשכולם התחילו להוציא כדורים ולעשות שכונה, הייתי הולך ליד הקרן ועושה סטארטים על 10 מטר עם עצמי ומנסה להיות לבד רגע ולהתפקס, כי ככה טל היה עושה בחימום של הנבחרת, בדיוק מתחת לשער  4 בר"ג שם הייתי יושב ומסתכל עליו.

tal-banin-89dc274a-8976-44d3-9334-d2ea16acc38-resize-750.jpeg

"הייתי גונב ממנו גינונים שהביא מאיטליה"

לצערי, נולדתי ימני ברגל הייתי קצת יותר גבוה מטל בנין והספרה 7 לא ישבה לי טוב על הגב… לכן הייתי חייב לאמץ דמות שיותר מתאימה לסגנון המשחק שלי, וכך נכנס לחיי רוי קין האגדי. התחלתי לעשות גלאח בראש וללבוש את הספרה 16 שהסתדרה עלי בול, לעמוד באמצע ולפרק את עושי המשחק של היריבות בגוף זקוף, ואם זיהיתי שטח מת באזור ה-25 מטר, הייתי מוודא שיש סגירה ונכנס למסדרון שנוצר כדי להפגיז לשער כדורים שחוזרים מהבלם.

 מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?

הטוב הוא הפועל נגד צ'לסי בבלומפילד… אלוהים שיעזור. לא ייאמן. הווינריות של יוסי אבוקסיס, שטס אחרי הפנדל של גרשון בדקה ה-89 כדי להוציא את הכדור מהרשת, משך את כולם בחולצות חזרה לאמצע, ואז לקח כדור על ה-30 ושם לקלצ'נקו על הראש את ה-0:2 בדקה ה-95. זה מאוד מאוד מרגש אותי. דקות מדהימות בחיים. אח"כ נסעתי עם בעלה של אחותי, אמיר שור, לראות את סיום הקמפיין האירופאי במילאנו. מרגש בפני עצמו…

 

המשחק הרע היה ללא ספק השפלת ה-0:5 של הנבחרת מול דנמרק בפלייאוף. משהו היה שם לא נכון הרי מהתחלה, שלמה שינה מערך ועלה עם עמיר תורג'מן לבד בחוד, ובשריקת הפתיחה מי שהוציא איתו את הכדור מנקודת האמצע היה טל בנין, קשר אחורי! באותו רגע קלטתי שיש רווחים מטורפים. טל עצמו רץ בין שטחים מטורפים כדי לסגור את האלכסון והמערך היה ביזיון. זה היה משפיל ומעיק.

 מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?

רגע השיא עם הפועל מבחינתי היה במילאנו. אמנם הפסדנו, אבל פוצצנו את היציעים בסן סירו. הלב התרחב רק מלראות בלייב את העמודים המעוגלים המפורסמים של הסן סירו ולקלוט שאנחנו לגיטימיים. רבע גמר אופ"א. שמעון גרשון רדף אחרי אינזאגי, בסדר, היה מה שהיה. היה הכי מרגש.

רגע השפל הוא דווקא מהעולם שלי ככדורגלן בשמשון ת"א. רדפנו כל העונה אחרי הכח רמת גן ראש בראש, שבוע לקראת משחק העונה שיקבע את העלייה לליגה הראשונה בנערים ג'. התארגנו לקראת משחק החוץ נגד בית"ר חולון, קבוצת תחתית אומללה. המאמן שלנו דאז, זאביק גונטרסקי, החליט לשנות מערך ולעלות עם 3 חלוצים, לתת להם בראש ולהגדיל הפרש שערים.

הגענו למגרש בוץ עם צמחייה פראית שגדלה בכל מיני מקומות, אם אני לא טועה היה עץ על נקודת הקרן. הרגשתי כמו טל בנין במשחק של הנבחרת מול דנמרק. ניסיתי לסגור שטחים אדירים, היה ברדק, השוער שלהם הוציא לי וולה לחיבורים מכדור שחזר מקרן. לא הצלחנו לעשות כלום. נשברנו. הפסדנו 1:0 שלא אשכח. כנראה המשחק שהרג את העונה המאושרת בחיי.

השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?

כפי שציינתי, די הפסקתי לעקוב אז זה לא יהיה רציני מספיק מצידי… מכיוון שהלב שלי נותר אי שם בנערות, אז הייתי שמח לראות את דאבור רופניק חוזר להפועל. אמנם הוא איבד את מקומו בזמנו לדניס אונישנקו שהיה מהיר יותר, אבל מהקצת שיוצא לי לראות, הכדורגל המקומי הלך ונעשה מאוד איטי מאז תחילת שנות ה-2000, אז אני יכול לראות את דאבור משתלב כיום, עם הקרחת והספרה 8 על הגב, מזיז כדורים מצד לצד ונותן את הלב.

את מי הכי כיף לנצח? למה?

שאלת מיליון הדולר. בית"ר או מכבי?

אמנם מכבי מסמלים מבחינתי מין זחיחות חסרת הומור ויצירתיות, ויש לי בגדול כל סיבה לתעב אותם, אבל תמיד היו חיוורים מדי בכדי לייצר גועל מוחלט מבחינתי… זה מועדון שתמיד התקשיתי להגדיר, מעבר למחויבות הבסיסית כ"שונא" בגלל היריבות העירונית עם הפועל.

בוא נגיד שבמשחקים של מכבי מול בית"ר, תמיד העדפתי את מכבי, תוך כדי שלא ידעתי איך להתייחס לסיטואציה.

את בית"ר ירושלים מבחינתי, לא צריך אפילו לנסות להגדיר ולא בא לי לחשוב עליהם. זה מדבר בעד עצמו. לנצח את בית"ר, ובמיוחד בטדי, זה תמיד משהו מיוחד במיוחד.

אני כן רוצה להרים פה לבית"ר נורדיה (ולחברי המוסיקאי שי נובלמן). הם עושים משהו מגניב, מיוחד ובטח לא קל, ומקיימים קבוצת אוהדים מעורבת שמייצגת את הערכים שלהם, ומרגישים שהיא מכבדת את המסורת שעליה גדלו כבני אדם, במשפחות אוהדות בית"ר.

מגיל צעיר הבנתי שכדורגלן זה מקצוע, ולא אשייך את השחקנים עצמם אל הבוז לקבוצה זו או אחרת. מעולם לא שנאתי את האינדיבידואל, בין אם זה שמוליק לוי ואוחנה שהם סמלים של בית"ר, או שמעון גרשון שעבר לשם וחבריי ראו בו כבוגד. לכדורגלן יש מעט שנים להרוויח כסף, מהחלום שלו, שהשקיע והזיע בו יותר שעות מרוב מי שאני מכיר ועבר כל כך הרבה השפלות, ובטח בארץ. אנשים באים לעבוד, יאללה, למי אכפת… הרי תמיד יבוא ילד אחר במקומם וייכנס לנעליים שלהם. זה הכדורגל בעצם.

בגמר הגביע מול בית"ר בשנת 1999, אחרי הארכה וניצחון להפועל בפנדלים ותואר ראשון עבורנו ילדי דור המדבר של בלומפילד בניינטיז, יצאנו באופוריה החוצה משער 1 ברמת גן ומתחת לגשר שעליו הלכנו מאושרים בדיוק יצא מחדרי ההלבשה ביחד עם חבריו יוסי אבוקסיס, אז עדיין בצהוב, בדרך לחתונתו שכזכור נערכה באותו הערב. הוא היה לבוש בחליפת חתן ונראה מותש ונרגש. כשהם התחילו להיכנס לרכב ולנסוע לחתונה, אוהד הפועל שעמד קרוב אלי ירק עליו מוחטה שפגעה בדיוק בחליפה. אני זוכר שבתור נער זה מאוד ערער אותי ולפתע הרגשתי מבוכה קשה ועצב כלפי אותו שחקן, כשרק רבע שעה קודם לכן קיללתי אותו ואת ארוסתו שמרית ביחד עם כולם. זה רגע שאני זוכר היטב.

אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?

קשר אחורי. חזק, אחראי, טקטי, כזה של 4 שערים בעונה, אבל קבוע בהרכב. תמיד הייתי קשר אחורי, כשחקן קולנוע וכשחקן כדורגל. מקבוצת הילדים של הפועל ת"א שאימן תומר קשטן ועד לסיום הקריירה בקבוצת הנוער של בית"ר שמשון ת"א אותה אימן ג'ורג' בורבה, חלוץ העבר המיתולוגי שאפילו נכלל בסגל נבחרת ישראל במונדיאל ההיסטורי שלנו ב-1970.

כשג'ורג' העניק לי את פרס השחקן המצטיין בעונה, בברביקיו השנתי על הדשא, כשכולם לובשים את מיטב המותגים שהוריהם רכשו להם (לי קופר ודיזל), תוך כדי שבירך אותי אמר "הוא מטריף אותי זה. כל פעם שאני בא לצעוק עליו, הוא כבר מרים אלי את היד בתנועה של "טעות שלי, תירגע! אבל אני מאמין שייצא שחקן".

קיצר, שחקן יצאתי, אבל לא כפי שהתכוון הבורבה…

תוך כדי שנות הכדורגל הסתרתי מהם חלק שכנראה היה חזק ממני, ולא היה להם מושג שבעוד שחצי ממני משחק דמות בחיים, מולם, של קשר אחורי קשוח בקבוצה עצמה, באותו הזמן, החצי השני שבי כבר היה מצטלם לסרטים בטייפ קאסט של נער "רגיש ואובדני". התפדחתי לספר שאני חותך מהקבוצה לחודש צילומים עבור תפקיד בסרטו של ניר ברגמן "כנפיים שבורות", ולכן טענתי שאני עושה הפסקה כדי להתרכז בלימודים (כשאף אחד לא שם לב לעובדה המאוד פעוטה שעזבתי את בית הספר עוד בגיל 15). לאחר מכן כבר שקעתי עמוק לתוך "חיידק המשחק", אבל לא זה שעל המגרש. אז לחזור אחורה כבר לא יכולתי, והיתר היסטוריה כמו שאומרים.

האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?

נכונה הקלישאה על אוהדי הפועל, שגם כשהם רואים שידור חוזר למשחק שבו ניצחו אז הם עדיין מפחדים להפסיד. אני בעיקר מצפה לגרוע ביותר, ומשם יש רק להיות מופתע לטובה.

מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?

השורש המוחדר בנו כילדים, אוהדי הפועל, הוא שאנחנו לוזרים, חכמולוגים ומתנשאים. יעני רכים כאלה לעומת שאר הקבוצות הגדולות. אני לא בטוח שזה תקף להיום, או אי פעם היה נכון. אבל זו מין סטיגמה מפדחת כזו שאתה נושא איתך תמיד, בעולם שהוא מגה מצ'ואיסטי. קצת כמו הקלישאה על להיות שחקן קולנוע, תסריטאי, מוסיקאי או שלל מה שבחרתי להתעסק בו.

מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?

משה סיני. שלום תקווה. יוסי אבוקסיס. ערן זהבי. סבסטיאן סימרוטיץ'.

 לסיום, השלם את המשפט: השופט….

שופט! אלוהים איזה דיכאון של חצי מקצוע בחרת…

ניתאי גבירץ (35), נמצא בזוגיות של עשור עם טליה ואבא ליולי בת ה-5. בנם של העיתונאית ומייסדת עמותת "אליפלט" יעל גבירץ, והמוסיקאי והאמן ראובן גבירץ (להקת "חלב ודבש"), שחקן קולנוע וטלוויזיה, כותב סיפורים ותסריטים, מנגן, שר לפעמים, מקריין ועושה מוסיקה לסרטים. "אל תשכחי אותי", הוא התסריט הראשון שכתב וגם התפקיד הראשי הקולנועי הראשון בו משחק. הסרט זכה בפרס הגדול בפסטיבל טורינו, שם גם זכה בפרס השחקן הטוב ביותר. "היה מרגש לטעום ולו לשנייה בחיי, קצת מההצלחה ותשומת הלב שמרגישה מאוד שונה באירופה, ולחלוק תמונות בעיתונים הגדולים באיטליה יחד עם כוכבי יובנטוס."

 

 

שחקן חיזוק – אבישי צברי, "האחים צברי"

"בית"ר ירושלים היא קבוצה לא יציבה מבחינה רגשית, יש לה מעין מאניה דיפרסיה". אבישי צברי, מלהקת הפאנק "האחים צברי" מספר על תקופת השפל והשיא של המועדון, איזה שחקן ישראלי עובד קשה ולא קופץ מעל הפופיק, מה הוא מחפש ביוטיוב כשאף אחד לא רואה ועל קבוצה ישראלית אחת מיקום מקביל.

48310394_364976234254045_5070594645415690240_n

מה אתה עושה בימים אלה?

אני סטודנט לעיצוב תעשייתי בחולון שנה ד' ובין לבין עושה הופעות עם האחים.

מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?

בית"ר ירושלים.

איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?

האמת שבתכלס אני אוהד כורסא מושבע. הלכתי למשחק אחד בחיים. זה דיי בינוני מצידי אבל אני אוהד בינוני. אני חושב שהאוהדים הבינוניים הם ה-אוהדים.

התחלתי לאהוד אותם ביסודי ובתחילת התיכון כבר הייתי דיי משוגע על בית"ר, זה היה מאבא שלי. זה היה בתקופה של תמאש שאנדור.

המשחק הראשון והיחידי שהלכתי אליו היה בכיתה ח', ביחד גלעד שמואלי חבר מהכיתה, והפסדנו אני זוכר. 3:1 משהו כזה. משחק ליגה בטדי.

איך האהדה שלך לקבוצה משתלבת עם זה שאתם קצת צוחקים על אוהדי בית"ר בשירים שלכם?

אני חושב שלצחוק על עצמך זה דבר טוב שגורם לאנשים להתחבר לקונספט של השירים. חוץ מהכדורגל, השירים מהיציע הם אשכרה השראה ללחנים, ותורמים לבניית הפאזל של של הקריקטוריה של נווה יהושע, השכונה שגדלנו בה ברמת גן.

מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה? 

תומר חמד. הוא נראה לי דוגמה לשחקן שעובד קשה ומגיע רחוק. ולא קופץ מעל הפופיק.

 מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?

אז בוא אני אגיד לך. המשחק הכי טוב שהייתי בו היה עם גלעד שמואלי בכיתה ח' נגד מכבי, והמשחק הכי רע שהייתי בו גם היה בכיתה ח' עם גלעד שמואלי והיינו נגד מכבי והפסדנו. אני זוכר שקיבלנו כמה גולים טובים ואנחנו שמנו גול אחד. אני זוכר את העוצמה של הקהל שהייתה מדהימה. עד היום אני מוצא את עצמי מחפש ביוטיוב את הקהל של בית"ר כי לדעתי לאף קבוצה אין קהל עם כאלה אנרגיות.

 מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?

רגע השפל היה בתקופת הצ'צ'ניים. הדחקתי את העניין שאני אוהד בית"ר בכלל. כל התקופה שהגזענות בקבוצה הייתה בשיאה. היו גם אשכרה כמה שנים שלא אמרתי שאני אוהד בית"ר בגלל ההכללות שהיו על כל אוהדי בית"ר.

ואחרי כל האירועים האלה כשבית"ר נורדיה הוקמה התחברתי למסר שלהם לאללה. אני רואה לפעמים בשידורים ישירים בפייסבוק משחקים שלהם, ועוקב אחרי המצב שלהם בטבלה, מבחינתי זו אותה קבוצה בדיוק כמו בית"ר ירושלים, רק ביקום מקביל, בליגה אחרת, שכונתית יותר, וכמו שזה נראה, עם אוהדים סוכר.

ורגע השיא היה דווקא בעונה שעברה שהיינו ממש לוהטים. שמנו איזה 8 גולים כל משחק, היה ממש תענוג לראות את הפרש השערים בכל משחק. אפשר להגיד שגם תקופת גאיידמק הייתה תקופת שיא, כשהיה לנו סגל מטורף.

השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?

אני אהיה ריאלי ואגיד איתי שכטר. אני חושב שהוא היה עוזר עם השערים ונראה לי שהוא היה עוזר לנו גם בחדר הלבשה.

את מי הכי כיף לנצח? למה?

מה אני עכשיו אגיד לך הפועל? איזה בנאדם אני אצא אם אני אגיד לך הפועל או בני סכנין? אתה מבין? זה יצא תמיד גזעני או משהו כזה. אני אהיה קצת פוליטיקאי ואגיד דווקא שאת כל מי שלפנינו בטבלה. נראה לי הכל סטיגמות על גבי סטיגמות. אני לא שומר טינה יותר מדי.

אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?

הייתי שחקן נשמה. ביסודי הייתי שמן, אז הייתי בלם. בלם טוב. הייתי פשוט עומד ועושה את העבודה.

האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?

לא. לא משהו שהוא מעבר לבקבוק בירה שיהיה איתי.

מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?

נראה לי שהסטיגמות שיש על הקבוצה. בית"ר ירושלים היא קבוצה לא יציבה מבחינה רגשית, יש לה מעין מאניה דיפרסיה. פעם אחת היא יכולה להיות הקבוצה הכי מדהימה שיש, וגולים וטירוף ומצד שני כמו העונה, היא יכולה לטבוע פתאום בבום. בגלל דבר הכי מפגר שיש.

הבעלים החדש עושה רושם טוב. נראה שהוא מנסה להתחבר לקהל קודם. ראו שהוא בא בטוב. הוא ניסה להרים את הקהל.

מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?

דבר ראשון: תמאש שאנדור.

אחריו ניר סביליה, קלאודימיר פריירה, איתי שכטר, ואחד שפל רענן דרעי.

 לסיום, השלם את המשפט: השופט….

אלון יפת.

אבישי צברי (28) שנולד וגדל בשכונת נווה יהושע ברמת גן, הקים בשנת 2013 את להקת פאנק ישראלית "האחים צברי" ביחד עם אחיו יוני. האחים הוציאו עד היום שלוש יצירות, שכל אחת מהן באורך בין 4-8 דקות. כל יצירה היא מעין אופרת פאנק שמספרת סיפור קצר שחלקו מבוסס על ילדותם ברמת גן. אופרת הפאנק-רוק הראשונה שלהם – 'ואלס עם מלשין' (2013) – סיפור קורע לב על ארבעה חברים וההרפתקה שלהם באילת. לאחים צברי עוד 2 אופרות – 'בשינוי אדרת' (2014) ולאחרונה הוציאו את 'על תמאש ועל העוקץ' (2018 – המשך ישיר ל'ואלס עם מלשין'). היצירה האחרונה הפכה אותם לתופעה בסצינת המוזיקה הישראלית, כשכל הופעה היא sold out. אם לא הספקתם לקנות כרטיסים להופעה שלהם בוונדרבר, חיפה (13.12) ובאוזןבר, תל אביב (31.12), תוכלו לראות אותם ב-12 בינואר כשהם יגיעו לחלוץ בבאר שבע.

 

 

 

שחקן חיזוק – נוני גפן, "הכל שבור ורוקד"

"באותה תקופה אני חושב שכולם אהדו את מכבי חיפה וסתם כי הייתי דווקא אז הלכתי עם הפועל". נוני גפן, יוצר הסרט "הכל שבור ורוקד, מספר על חוויות ממשחק האליפות מול בית"ר ("רק לא לקבל מכות מאוהדי בית"ר"), הבלם האהוב של הפועל חיפה שאתם בטח לא זוכרים ("גבוה ואיטי להחריד") ולמה הוא נאלץ להסתובב עם צעיף של הפועל ב"ש? בשחקן חיזוק אני אציג אראיין אמנים, מוסיקאים וסופרים על האהדה לקבוצה שלהם.

16406740_10154405198648995_2817389743659813367_n

נוני גפן (ימין)

מה אתה עושה בימים אלה?

עובד על יציאת הסרט החדש שלי שעכשיו באקרנים "הכל שבור ורוקד".

מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?

הפועל חיפה וארסנל.

 נראה שהתמונה פה דורשת הסבר. אתה מופיע בה בכלל עם צעיף של פיורנטינה לצד צעיף הפועל ב"ש.

זה בפסטיבל קולנוע בטורינו. הבחור משמאל, אחד המנהלים של הפסטיבל, בחר את הסרט שלי והוא שרוף של פיורנטינה. הוא ביקש שאביא לו צעיף של הקבוצה שאני אוהד כדי שנחליף. אבל איבדתי את שלי, ואין לקנות בשום מקום צעיף של הפועל חיפה! אתה לא מאמין! כלום! בסוף הבאתי לו של הפועל באר שבע.

איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?

האהבה להפועל חיפה התחילה כששיחקתי בנערים ג' של המועדון. באותה תקופה אני חושב שכולם אהדו את מכבי חיפה וסתם כי הייתי דווקא אז הלכתי עם הפועל, ואני גם אוהב את הצבע האדום. המשחק הראשון היה בליגה השנייה נגד מכבי יבנה. כתב ספורט שעבד עם אבא שלי הביא לי שני כרטיסים. בסגל של הפועל חיפה היה את הבלם רפי פור שהיה גבוה ואיטי להחריד. לא יודע למה אבל פשוט נדלקתי והייתי מבסוט עליו. לא נראה לי שיש עוד מישהו שזוכר את השם הזה בארץ. הפועל אגב ניצחו שתיים אפס.

האהבה לארסנל התחילה גם בתקופת נערים ג'. שיחקתי כקשר אחורי אז גילמתי את עצמי כשקשרים האחוריים שעברו בארסנל: עמונאל פטי ופטריק ויירה. איכשהו יצא שגם הם גם צבע אדום. באותה תקופה, בשנות ה-90, הם שיחקו מדהים, כמו ברצלונה לפני ברצלונה.

מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה? 

זידאן, משהו בזה שהוא איטי כמו צב אבל זז בכזאת אלגנטיות. ושילוב של ערסיות וביישנות. היום מין הסתם מסי ורונאלדו. העדפה קטנה למסי אבל לא באמת רלוונטית. הם באמת ספוורטאים מפלנטה אחרת.

 מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?

הטוב ביותר: הפועל חיפה נגד בית"ר בעונת האליפות. ג'ובאני רוסו מקפיץ בדקה ה-95 מעל קורנפיין.

הרע ביותר: כמעט כל משחק של הפועל. אולי זה היה במכתש הפועל ר"ג נגד הפועל חיפה. אפס אפס המשחק הכי משמים שהיה אי פעם בכדורגל.

 מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?

השיא – האליפות בלי ספק. לא אשכח את המשחק נגד בית"ר, ה-2:1. זה היה רגע שכאילו ידענו שניקח את האליפות. הייתה אופוריה משוגעת במגרש. האצטדיון היה דיי מלא. אני זוכר שכולם יצאו מהמגרש בלי החולצות האדומות, עם חולצות שחורות ופנים שבוזות, כדי לא לקבל מכות מאוהדי בית"ר, וברגע שעלינו לאוטובוס התחלנו לחגוג.

השפל – כשרובי שפירא התאבד. זאת היה סופה של תקופה. אחריה התחילו להחליף מאמנים ולמרות שהיו שחקנים טובים שהיו חתומים בכל זאת ירדנו ליגה. לא היה שום מערך ארגוני, הכל קרס, ולא נשארו אוהדים. מאז הפועל חיפה לא התאוששה.

השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?

ברור שהייתי רוצה את ערן זהבי. הוא ווינר על. אבל משהו יותר ריאלי הייתי שמח לאיזה גרזן בקישור סטייל גל אלברמן.

את מי הכי כיף לנצח? למה?

מכבי חיפה. דרבי. אין שאלה בכלל.

אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?

קשר אחורי. הייתי בגיל 14 קשר אחורי.

האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?

לא ממש. רק לגזור ציפורניים. להפוך את הציפיות ולעלות ולרדת במדרגות של הבית 3 פעמים במשך 3 דקות בדיוק.

מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?

שאין לה דרך מהנוער עד למעלה. הייתי רוצה שכל הקבוצות ישחקו באותה שיטה.

מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?

דודו אוואט, ג'ובאני רוסו, רן בן שמעון, נג'ואן גרייב, טל בנין.

 לסיום, השלם את המשפט: השופט….

תמיד מניאק.

נוני גפן הוא במאי, תסריטאי ושחקן ישראלי. גפן ביים, כתב את התסריט ומשחק בתפקיד הראשי בסרט העצמאי "לא בתל אביב" שיצא בשנת 2012. ב-2017 יצא לאקרנים סרטו "הכל שבור ורוקד", בו שיחק בתפקיד הראשי לצד דודו טסה. הסרט עוקב אחרי דמות בשם נוני, חייל שחזר עם טראומה משירות בעזה וחושב שהוא למעשה בן דודו הקרוי אמנון – שנהרג בקרב. כאמנון הוא מתחיל מסע מוזיקלי לכיבוש במות העיר ולריפוי הנפש הפצועה, למרות שאין לו כישרון מוזיקלי בולט לעין. "הכל שבור ורוקד" מועמד ל-3 פרסי אופיר, מוצג החל מסוף השבוע הקרוב בבתי הקולנוע ובסינמטקים ברחבי הארץ.

שחקן חיזוק – גל פרמן, טיפקס

"העונה הקודמת היתה מעבר לייאוש: היא דמתה כמעט לפרידה מקרוב משפחה מזדקן שאיבד קשר עם המציאות." גל פרמן הבסיסט של טיפקס ("מתכונן להופעה הראשונה אי פעם בקיסריה") מספר איך ילד שגדל בנחל עוז התחיל לאהוד את מכבי נתניה, נזכר במשחקים הגדולים של היהלומים ומהלל את חלוץ המועדון. רק תנו לו יותר נצחונות על מכבי ת"א ומכבי חיפה. בשחקן חיזוק אני אציג שאלון קבוע לאמנים, מוסיקאים וסופרים על האהדה לקבוצה שלהם.

gal i
1. מה אתה עושה בימים אלה?

מתכונן להופעה הראשונה אי פעם בקיסריה, ב-8 בספטמבר, של הלהקה שלי, טיפקס.

2. מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?

מכבי נתניה.

3. איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?

הסיפור התחיל כל כך מזמן שהזיכרון הוא בשחור לבן. גדלתי בנחל עוז שבדרום, והקשר שלי לנתניה היה דרך סבא שרגא ז"ל, שגר באזור. היה אמנם אוהד של הפועל תל אביב, אבל לקח אותי למשחקי הכדורגל הראשונים שלי בקופסא. מאוחר יותר הוא היה רק מכניס אותי פנימה לאצטדיון, ובא לאסוף בסיום, או שולח אותי למשחקים עם השכן מומי מגבעת שפירא. המשחק הראשון שאני זוכר היה נגד בית"ר תל אביב, עם קיש רומנו האגדי.

4. מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה? 

עודד מכנס. חלמתי להיות כמותו, מכונת שערים אלגנטית, ודמותו ליוותה אותי ועדיין מלווה לאורך חיי. תמונה קבוצתית של מכבי נתניה בה הוא מופיע עיטרה את הזמנת החתונה שלי. פגשתי בו לראשונה כשהוזמנתי להשתתף (לחמש דקות!) במשחק ותיקים בקופסא. מאז הספקתי להתארח אצלו בבית וגם לקבל ממנו חולצה אורגינלית מימי התהילה שלו בקבוצה. נהגתי להופיע איתה, אבל היא כבר לא עולה עליי.

5. מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?Scan_Pic0002

הטוב ביותר: הייתי בהרבה משחקים גדולים. למשל, כחלק ממשימות בר המצווה בקיבוץ שלנו, התלוויתי לניסים קיוותי ששידר משחק של כפר סבא נגד נתניה, ולשופט יאיר טילינגר ששפט את נתניה נגד בני יהודה. זה היה בימי השיא שלנו בתחילת שנות ה-80. עוד משחק מהולל וזכור – משחק העלייה הראשונה שלנו חזרה לליגה הבכירה ב-99, שהיה מרגש במיוחד, באצטדיון בפ"ת מחזור סיום העונה. ישבתי יחד עם אחי ועם ניצן חורש (Cut Out Club), ושמענו סיפורי מורשת ביציע ישירות מאריה רדלר ז"ל שישב סמוך אלינו. רדלר הלך לעולמו ונקבר ביום בו אני כותב את השורות הללו.

הרע ביותר: למיטב זכרוני זו שישייה מהפועל פתח תקווה באורווה, בגשם שוטף.

6. מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?

השיא היו כמובן האליפויות שעוד זכיתי לחוות כנער בשנות ה-80, והשישיות בעונה שבה לא לקחנו אליפות (82). כמו כן העלייה הראשונה, לאחר שוטטות (תרתי משמע) ממושכת במחוזות הליגה הארצית.

השפל היה בעונה האחרונה, ללא ספק: חוסר ההצלחה הספורטיבי, הניהול הכושל והמושחת, והשיא, בתחילת הפגרה, עם סיפור המכירה המפוברקת. כל אלה הביאו את האמון והסבלנות של הקהל לקצה. העונה הקודמת היתה מעבר לייאוש: היא דמתה כמעט לפרידה מקרוב משפחה מזדקן שאיבד קשר עם המציאות.

7. השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?

חוץ מגל פרמן?

8. את מי הכי כיף לנצח? למה?

את מכבי תל אביב ומכבי חיפה. פשוט כי זה לא קורה מספיק, אני מניח.

9. אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?

שיחקתי מעט כבלם בנבחרת האמנים. הראש יודע ורוצה יותר ממה שהגוף מצליח…

10. האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?

אין לי אמנות טפלות, אבל אני תמיד משתדל לשבת ביציע בקרבת האחים האוהדים רועי וחיים קודמן. ואין לי ממש הסבר לזה, אבל אני חייב לבדוק נוכחות ולדעת שהם שם.

Scan_Pic0001

11. מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?

היא לא גדולה מדי ולא קטנה מדי, היא לא שנואה מדי ולא אהובה מספיק, היא לא רחוקה מדי ולא קרובה קרובה, אני יכול לא לבוא כמה שבא לי בלי להרגיש לא שייך ותמיד אמצא את מקומי. זה החסרון והיתרון כאחד.

12. מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?

עודד מכנס, דוד פיזנטי, דוד לביא, חיים בר וכג'סטה לחבר אני מכניס את קובי חסן.

13. לסיום, השלם את המשפט: השופט…

שגה.

גל פרמן, יליד קיבוץ נחל עוז, אב לטומי וליאם, בסיסט ומקים להקת טיפקס המשלבת השפעות ים תיכוניות ומוזיקת רוק. לצד העבודה בלהקה הוא עוסק כיועץ מוסיקלי לפרסומות. להקת טיפקס שפועלת כבר 24 שנות תופיע לראשונה בקיסריה ב-8.9.16. ניתן להזמין כרטיסים באתר וב-9080*.

שחקן חיזוק – טל יוגב, KIDS FLY

"אני לא יכול לדמיין את עצמי אוהד קבוצה "מושלמת" כמו מכבי, לי זה לא נראה כיף".טל יוגב מ-KIDS FLY מספר על האהדה להפועל חולון, על משחק החזיז במלחה, מה ה-DNA של הפועל חולון? ומתי צרח כמו ילדה בת 10?. רק שהחברים הירושלמים מהלהקה יסלחו לו שהוא שונא את הפועל ירושלים. בשחקן חיזוק אני אציג שאלון קבוע לאמנים, מוסיקאים וסופרים על האהדה לקבוצה שלהם.

 

1. מה אתה עושה בימים אלה?

כמה שיותר מוסיקה. כרגע הפרויקט הגדול בחיים שלי הוא הלהקה שלי, KIDS FLY, לה אני מרגיש שאני נותן את מירב תשומת הלב. אני עובד באולפני "המקלט" בתור טכנאי הקלטה ומיקס, ובגדול כל יום מגיע לאולפן מהבוקר עד הלילה לעבוד על שלל פרויקטים חדשים.

2. מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?

הפועל חולון.

3. איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?

כילד הייתי מתאמן בקבוצת בית הספר לכדורסל של הפועל חולון. הייתי שם שנתיים. כך נוצר הקשר לראשונה, אבל הוא לא היה מחייב מדי. בשנות ה-90, לפני הירידה המדכאת עד לליגה הארצית, הלכתי לכמה משחקים ביחד עם אחי ואבא שלי. זכורים לי שני משחקים מהתקופה ההיא, משחק שבו ירדנו למחצית בפיגור 11 נגד גבעת שמואל, ובסוף המשחק עשינו מהפך וניצחנו, ומשחק מעצבן שהפסדנו ב-6 הפרש בערך לראשון לציון של פיני גרשון (אז בצהוב כחול מכביסטי לחלוטין).

בשלב מאוחר יותר בחיים, כשהייתי כבר בכיתה י"ב, חולוניה עלתה ליגה ואחי הטריף אותי לבוא איתו לכל משחקי האימון. באותה עונה התאהבתי בקבוצה הכי חזק שאפשר, לא שזה היה קשה כי שיחקנו מדהים ולקחנו אליפות. מאז, יש לנו נוכחות משפחתית בכל משחק של חולוניה בכל מקום בארץ. וגם הסבל והקשיים הכלכליים שהגיעו בעונות אחרי לא מנעו מאיתנו להמשיך לבוא ולקרוע את הגרון. אחיות שלי אפילו יותר משוגעות ממני.

4. מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה? 

וואו. שאלה קשה. אני חושב שהשחקן שהכי נהנתי לראות משחק הוא פי ג'יי טאקר (היום בפיניקס סאנס בNBA). מבחינתי לכדורסל של חולוניה יש DNA מובהק והוא לקפוץ על כל כדור, לשחק הכי חזק ומהר שאפשר ולשבור את הסל עם דאנקים מהדהדים. מלבד העובדה שטאקר הוא ספורטאי למופת שהיה עובד הכי קשה שאפשר באימונים, הוא ענה על כל הקריטריונים ואפילו העמיד סטנדרט חדש של מה זה לשחק עבור המועדון הזה. עד היום הוא אולי השחקן הכי אהוב מהשנים האחרונות בקרב הקהל.

5. מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?

הטוב ביותר: משחק האליפות – המשחק הכי מטורף שהייתי בו. הייתי חסר אמונה לחלוטין (מה לעשות שלפני זה שתי קבוצות חוץ ממכבי לקחו אליפות והמשחק היה בבית שלהם) וכשמאליק דיקסון שם את הכדור ברשת לקח לי לפחות דקה לעכל שזה בכלל קרה. צרחתי כמו ילדה בת 10.

הרע ביותר: שנתיים אחר כך כבר היינו בעונה נוראית, סיימנו מקום אחרון כשאת העונה מלוות תצוגות כדורסל בזיוניות. היה לנו משחק נגד רמת גן שהיינו חייבים לנצח כדי לקבל שיבוץ קל יותר לפליאוף ולא לסיים מקום אחרון. הקהל היה באטרף, הייתה תפאורה מדהימה, אולם מפוצץ, משחק אחרון לפני סוף העונה הסדירה. וקיבלנו 30 בראש. זה המשחק הכי נורא שזכור לי.

6. מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?

רגע השיא היה כשלקחנו גביע. הייתי בטירונות, ניסיתי להוציא גימלים ולא הצלחתי. כולם כבר ישנו בחדרים ואני קיבלתי עדכונים בלייב מהמשפחה. כשהגיעה ההודעה על הזכייה השתגעתי בחדר והערתי את כולם.

רגע השפל הוא ללא ספק משחק החזיז במלחה. כל המשחק היינו ביציע עמידה מסריח מאחורי הסלים. הייתה התקפה שלנו ופתאום התפוצץ לי החזיז הזה מתחת לראש. הייתי בהלם לחלוטין ותוך שנייה יס"מניקים סגרו אותנו ביציע עד ארבע בבוקר בלי אפשרות ללכת להשתין אפילו. בכנות, חשבנו שזהו, הכל נגמר, מיקי דורסמן (הבעלים/מאמן דאז) עוזב ואנחנו נשאר חבולים בדרך הבטוחה למטה. ואז לקחנו אליפות.

7. השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?

קווין דוראנט.

8. את מי הכי כיף לנצח? למה?

הפועל ירושלים. חצי מהלהקה שלנו ירושלמית אז מצטער. יש לנו יריבות ארוכת שנים איתם. אני לא אוהב אותם בכלל. ספורט בלי יריבה מושבעת זה לא ספורט.

9. אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?

כנראה שהייתי נכנס בסוף רבע כדי לעשות קצת עבירות ולהרים את הקהל. קלע גדול אף פעם לא הייתי.

10. האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?

היו לי מלא. לא ללכת עם הג'ינס הזה, ללבוש את החולצה רק כשאני מגיע לאולם. פעם היה לי צעיף שבחגיגות אליפות נשפך עליו יין אדום. אחרי הפסד אחד כבר הבנתי שזה לא יקרה ביננו. אבל הכל שטויות. בעונות שהכי הקפדתי על הריטואלים הפסדנו הכי הרבה.

11. מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?

אין. אני אוהד את הקבוצה הזאת והקבוצה הזאת היא מה שהיא. החסרונות רק מרגשים אותי יותר. אני לא יכול לדמיין את עצמי אוהד קבוצה "מושלמת" כמו מכבי, לי זה לא נראה כיף. לפעמים יש בעיות כלכליות ובהסתכלות אחורה הבעיות האלה הולידו עונות מרגשות. החבילה הזאת שקוראים לה הפועל חולון היא לא מושלמת בעליל, אתה מתעצבן מלא, מקלל, אבל האושר שבלראות את אייזיק רוזפלט או שלומי הרוש חותכים את המגרש, דופקים דאנק או שלשה ואז מרימים את הקהל, שווה את כל החרא שבא עם זה.

12. מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?

שלומי הרוש, ג'רום דייסון, פיג'יי טאקר, אייזיק רוזפלט ובראיינט דאנסטון.

13. לסיום, השלם את המשפט: השופט….

חייב להבין שהוא לא מעניין אף אחד ולא באו לראות אותו משחק אותה גננת. תשפוט רבאק. ותשפוט טוב.

טל יוגב חבר בלהקת KIDS FLYפרויקט מוזיקה ישראלי המשלב אלמנטים של רוק עם מוזיקה אלקטרונית בשילוב של ז'אנרים נוספים ושירה באנגלית. הלהקה הוציאה לאחרונה את אלבום הבכורה בגרסה פיזית, bandcamp ובהאזנה חופשית ביוטיוב המלווה בקטעים ויזואליים שהכין אמנון רון מבית Yafo Creative. הלהקה תשיק את אלבום הבכורה ביום שבת ה-29.11 בפסאז', תל אביב. 

KIDS FLY – אלבום הבכורה

שחקן חיזוק – אורי מרק

"בעולם אני אוהב קבוצות שנעלמות ברגע שאני מתחיל לאהוד אותן". המוזיקאי אורי מרק מספר על איך התחיל הקשר שלו להפועל רמת גן? מי הוא "מסי לעניים"? ולאיזה שחקן הוא עוד זוכר חסד מקבוצת הנערים. נשאר רק לקוות שרמת גן לא תעלם. בשחקן חיזוק אני אציג שאלון קבוע לאמנים, מוסיקאים וסופרים על האהדה לקבוצה שלהם.

 

1. מה אתה עושה בימים אלה?

משקיע את רוב שעות הערות בעבודתי כסגן ראש מערכת החדשות ב"הארץ", ואת השעות הנותרות בפינוש התקליט שלי ובהכנות להופעה בקונטיינר ביפו ב-28.10.

2. מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?

בארץ אני אוהד הפועל רמת גן. בעולם אני אוהב קבוצות שנעלמות ברגע שאני מתחיל לאהוד אותן, כמו ספורטינג גיחון בספרד ופוג'יה (לא פרוג'יה!) באיטליה.

3. איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?

גדלתי במשפחה של אוהדי רמת גן גם מצד אבי וגם מצד אמי (אבא, סבא, דוד), אז זה היה הגורל שלי מגיל אפס. המשחק הראשון שזכור לי הוא משחק העלייה לליגה הלאומית ב-1989 – 0:2 על הפועל חדרה בחוץ, פריצה למגרש, היסטוריה.

4. מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה? 

מאוד אהבתי את שרון ברנשטיין בזמנו, שחקן שלא משופע בכישרון של מסי אבל שורף את הדשא וסוגר את המגרש באופן שמביא נקודות. אבל בסוף השחקן המועדף עליי הוא תמיר בן עמי, כי אין כמו שחקני בית. אני זוכר את תמיר חוזר ממשחקים של קבוצת הנערים ומזדרז לעלות ליציע מאחורי השער במכתש. אין כמו שחקן שאוהב באמת את הקבוצה.

5. מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?

הטוב – 2:2 מול הפועל כפר סבא במכתש. זה היה משחק בניחוח של פעם – עם השופט יוחנן צ'יבוטרו שהסתבכך במכירת משחקים, עם מכות ביציע ושער שוויון בתוספת הזמן. הרע – ההפסד 1:2 להפועל אשדוד במכתש שהוריד אותנו בתחילת שנות ה-90 לליגה א' צפון.

6. מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?

השיא: הזכייה הראשונה בגביע המדינה ב-2003.

עם צעיף מול בית ההסתדרות, מפגין נגד הריסת המכתש שכתוצאה מעסקת המכירה של המגרש.

עם צעיף מול בית ההסתדרות, מפגין נגד הריסת המכתש כתוצאה מעסקת המכירה של המגרש.

השפל: משחק חוץ מול הפועל איכסל, במגרש עם גדרות ללא יציעים, סטייל ליגה ב'.

7. השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?

אריק חנגלי, מסי לעניים.

8. את מי הכי כיף לנצח? למה?

את מכבי תל אביב. זה אפילו יותר חזק מדרבי בגלל הפרשי הרמות.

9. אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?

קשר או שוער.

10. האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?

לא כל כך. להקפיד לבוא בחולצה אדומה.

11. מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?

הרמה. לפעמים זה נהיה משעמם ובלתי נסבל.

12. מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?

פרנטשיק צ'יקה, מרקיניוס, שולי גילארדי, גוסטבו בוקולי ורונן חרזי.

13. לסיום, השלם את המשפט: השופט….

כדורגלן מתוסכל, מוטב לסלוח לו על הטעויות.

אורי מרק (30), מוזיקאי ועיתונאי ("הארץ"), הוציא בשנת 2008 את אלבום הבכורה שלו "לא לדבר על מין", ששיר הנושא מתוכו זכה להשמעות רבות ברדיו. ביוני האחרון מרק הוציא את השיר "כשאבוא", סינגל ראשון מתוך אלבומו החדש שצפוי לצאת בחודשים הקרובים. בחודש שעבר הוציא את הסינגל השני "סיגלית לנדאו" על שם אמנית המיצגים המפורסמת. בקליפ שביים חגי הירשפלד מופיעים מיצגים ועבודות מוכרים של לנדאו. אורי מרק יופיע ב-28.10.2014 בקונטיינר ביפו, הכניסה חופשית. 

אורי מרק – כשאבוא

אורי מרק – סיגלית לנדאו

אורי מרק – החטא (מתוך האלבום "לא לדבר על מין")