אואזיס

הדרבי האחר של מנצ'סטר

מורינו מול גווארדיולה, אדום מול כחול, זלאטן מול אגוארו אלו הצדדים שילחמו בדרבי של מנצ'סטר בשבת. אבל כדורגל הוא הרבה יותר מ-90 דקות בשבוע, כדורגל הוא תרבות שלמה. זה סיפור על מנצ'סטר, סטייל, כדורגל והמוזיקה שצמחה בשני צידי העיר. 

באחד הימים בשנות ה-50 האי הבריטי קם לבוקר אחר. צעירים ממעמד הביניים מאסו בקונפורמיסטיות של הוריהם, והחליטו לצאת כנגד התרבות הבריטית האפורה. המרד כלל בתוכו האזנה למוסיקת ג'אז, סגנון לבוש מהודר יותר, חיי נהנתנות ולאט לאט החלה תת תרבות המוד לצבור תאוצה.

ג'ורג בסט – סמל אופנה

בשנות ה-60 תת תרבות החדשה שהגיעה לכל רחבי הממלכה הרגישה שהיא צריכה פנים. באותם שנים במנצ'סטר החל לצמוח שחקן כדורגל מזן אחר, כזה שחוץ מפריצה באגף ומסירה מדוייקת אהב את החיים הטובים. קראו לו ג'ורג בסט, או "בסט" בקיצור. בסט שהיה לכוכב במנצ'סטר יונייטד והביא לה שתי אליפויות וגביע אירופה, הפך לספורט- סלב הראשון, עם שערורייות בעיתונים והסטייל שהביא איתו. המודס מצאו בבסט את כל מה שחיפשו והפכו אותו לאחד האייקונים שלהם. בשנות ה-80 הקשר בין המוסיקה שצמחה מתוך העיר לקבוצות ששיחקו בתחומה היה כבר ברור ובלתי ניתן להפרדה.

שני עשורים אחרי החיבור בין בסט למודס יגיעו ממנצ'סטר שתי להקות, אחת מהצד הכחול ואחת מהצד האדום. סטון רוזס ואואזיס, שכל אחת מהן הביאה איתה בשורה חדשה של תת תרבות, הפכו להיות לקהל של הקבוצה שלהם מה שבסט היה למודס.

הצד האדום

איאן בראון וג'ון סקוויר, שני חברים מחטיבת ביניים ממוצעת במנצ'סטר ואוהדי היונייטד החליטו בשנת 1985 להקים את להקת "סטון רוזס". העיר מנצ'סטר שהרבה שנים הייתה נחשבת לעיר תעשייה אפורה, התחילה בשנות ה-80 להפוך לעיר הכי תוססת באנגליה עם חיי לילה מלאים באסיד ואקסטזי. בדיוק בשלב הזה הופכים הסטון רוזס להיות לקולה של התקופה, וב-1989 הם מוציאים את האלבום הראשון שלהם (The Stone Roses).

האלבום כולו משלב ביטים של מוסיקת האוס עם ריפים של גיטרה ותיפוף קופצני, מה שהשתלב מצוין עם סצינת הלילה של העיר ומועדון שלא השמיע את הרוזס פשוט התכחש למציאות. והמציאות הייתה הז'אנר החדש שהביא איתה בראון ולהקתו – המאדצ'סטר, מוסיקה קצת פסיכאדלית אבל רקידה שהגבירה את החוויה של הסמים שזרמו כמו מים בעיר.

את אהבתו של איאן בראון לכדורגל היה אפשר לזהות בקלות לפי הלבוש. הסטייל של ג'קטי האדידס, וחולצות הפרד פרי שהיה נוהג להסתובב איתם התחיל בכלל בתור תת תרבות הנקראת קז'ואל ושהגיעה דווקא מאוהדי ליברפול בשנות ה-70.  אוהדי המרסיסייד שעקבו אחרי קבוצתם ברחבי אירופה לשלבי הנוק אאוט של הגביע הביאו איתם לאנגליה בגדי ספורט ממותגים צרפתיים או איטלקיים כמו לקוסט שעוד לא נראו ברחבי הממלכה. עם הגיעם לגבולות האי הבריטי החליטו אוהדי ליברפול לעזוב את הבגדים עם הצבעים המזוהים של הקבוצה וללבוש את בגדי הקז'ואל שהביאו איתם מאירופה כך שיהיה להם יותר קל להתחמק מהמשטרה שחיפשה את החוליגנים. הבשורה הגיעה במהרה לשאר אוהדי הקבוצות שחיפשו את הדרך הקלה ביותר לא למשוך תשומת לב מהמשטרה, אבל לקראת סוף שנות ה-70 הסגנון החל לדעוך. לאחר עשור הגיע הפרסום של הסטון רוזס, ואיאן בראון שהיה אוהד כדורגל מושבע החזיר לחיים את אופנת הקז'ואל.

סצינה מהסרט Awaydays, המספר על חיי הקז'ואלס.

איאן בראון הפך לאוהד היונייטד ב-29 למאי 1968 כשהם זכו בגביע אירופה" הוא סיפר שבדיוק יום לפני המשחק אחותו נולדה ולמחרת שהגיע לבקר בבית חולים הראו בטלוויזיה את שחקני מנצ'סטר יונייטד חוגגים ומאותו הרגע הוא  נהיה "חולה" יונייטד. החיים במשפחת בראון בתור אוהד היונייטד לא היו קלים "כל המשפחה שלי היו אוהדי סיטי, לימי הולדת וחגים הייתי מקבל כל הזמן דגלים וחולצות של הסיטי, אני כל הזמן אמרתי להם שנמאס לי מהדברים האלה ושאני אוהד של היונייטד ! הייתי הכבשה האדומה של המשפחה", אמר בראון בראיון פעם.

המשחק הראשון שאליו הגיע היה מול סאות'המפטון ב1971 כשהיה בן 8 המשחק הסתיים ב1:4 ליונייטד עם שלושער של אלן גולינג. ב11 של כל הזמנים בראון הרכיב את:  פיטר שמייכל, ריו פרדיננד, גארי נוויל, יאפ סטאם, נמניה וידיץ', כריסטיאנו רונאלדו, ריאן גיגס, פול סקולס, רוי קין, אריק קאנטונה, דניס לאו, ו…ג'ורג בסט שהיה לבראון לא רק שחקן מוערך אלא גם מודל לחיקוי.

אנשי היונייטד לא התעלמו מההערצה של בראון והחליטו לכבד אותו ואת הסטון רוזס בדרך מקורית שהציע גארי נוויל. השחקן שאהב את הרוזס חשב שמנצ'סטר יונייטד צריכה לאמץ את השיר שלהם,"This Is The One" , בתור שירה עלייה לדשא, הרעיון התקבל בברכה והמסורת שמנציחה את אהבה ההדדית בין המועדון ללהקה ממשיכה גם היום.

This Is The One  באולד טראפורד

Stone Roses – This Is The One

הצד הכחול

כמעט כל בן אדם שני בעולם מכיר את להקת אואזיס, אולי הוא לא שמע על הלהקה אבל את השירים שלהם שהפכו להימנונים כמו Wonderwall  ו  Don’t look back in anger הוא בטח מכיר.

את הלהקה (שהתפרקה בשנת 2009) הובילו שני אחים ממשפחת גלאגר, האחד ליאם (סולן) והשני נואל (גיטרה ראשית). הלהקה צמחה בשנות ה-90 מתוך מנצ'סטר שכבר מזמן התנתקה מהסמים וחזרה להיות עיר עייפה. לגלאגרים שגדלו בתוך גל המאדצ'סטר של העשור הקודם ובילו בהופעות של סטון רוזס, נמאס להגיד כמה טוב היה במנצ'סטר בתחילת שנות ה-80, אז הם החליטו להקים להקה שתעורר את הצעירים שבעיר.

נואל גלאגר על מה הוליד את אואזיס

  1. אואזיס פנו במוסיקה שלהם לשכבת הפועלים, ודיברו על הדברים הפשוטים שמרכיבים את האנשים במנצ'סטר כמו אלכוהול, סיגריות, וההנאות הקטנות. הצליל של הלהקה היה מורכב בעיקר מריפיים על גיטרות, קול מחוספס של הסולן וטקטסים פשוטים. באלבום הבכורה שלהם (Definitely Maybe) שיצא ב1994 ושבר שיאי מכירות בממלכה, החזירה אואזיס את מוסיקת גיטרות לכותרות כשעד אז הסגנון השולט היה פופ סינתיסייזר אופייני. כשכל סינגל שהוציאה הלהקה הפך להמנון תוך שבוע, והבריטים הצביעו ברגליים הייתה הרגשה שללא ספק יש כאן ניחוח של משהו חדש. לא עבר הרבה זמן וחברות התקליטים המתחרות רצו גם הן מכונת כסף כמו אואזיס, ולהקות חדשות עם טקסטים שמדברים לציבור האנגלי וגיטרות חשמליות החלו לצוץ בכל מקום. ז'אנר חדש נחת על בריטניה, הבריטפופ. כשאואזיס ובראשם האחים גלאגר מובילים את הז'אנר החדש, כל אחד רצה להראות כמו חבר הלהקה האבוד שלהם. הגלאגרים שהושפעו רבות מהסטון רוזס המשיכו את דרכו של בראון עם מראה הקז'ואל, והנה הוא שוב חוזר להיות הדבר החם באנגליה אחרי התלבושות הצבעוניות והמזעזעות של הלהקות מהאייטיז.

אואזיס באצטדיון מיין רואד 1996

הפעם הראשונה שהאחים גאלגר ראו את מנצ'סטר סיטי היה ב1971 מול ניוקאסל, כשאבא שלהם לקח אותם לאצטדיון מאיין רואד (האצטדיון הישן של הסיטי). האהבה של נואל לכדורגל היא הרבה יותר רחבה מרק אהבה לסיטי, וכשזה מגיע לכדורגל תמיד יהיה אפשר למצוא את נואל בתוכנית אירוח מביע את הדעות שלו על מהלכים שנעשו גם בקבוצות אחרות בשחצנות אופיינית. על הכסף הגדול שהגיע לסיטי בשנים האחרונות מהאמיריות אמר "תמיד הייתה לי הרגשה ש-40 שנה של נאמנות עיוורת בטוב וברע תשתלם איכשהו, זה כיף לדעת שכל פעם שאוהד של היונייטד ממלא דלק הוא בעצם מעביר את הכסף שלו לעוד רכישות בשביל הסיטי". את האהבה לכדורגל אפשר לראות גם בקליפים של הלהקה, שברובם יגיח כדור אפילו אם זה לשנייה אחת ואיתו הם מראים שגם להקות רוק יודעות מה זה דאבל פס.

Oasis – Shakermaker

השנאה של נואל למנצ'סטר יונייטד הגיע לשיאה ב2007 כשארוסתו של ווין רוני שלחה את הגיטרה שלו אל נואל במטרה שיחתום עליה לכבוד יום ההולדת שלו. נואל שנדהם לשמוע את הבקשה הזאת, החליט לצבוע את הגיטרה בצבע כחול שמיים (הצבע של סיטי), לרשום מילים מההמנון של סיטי ושלח את הגיטרה בחזרה לרוני, כשהוא חותם "מזל טוב בובספוג". נואל שללא ספק היה אהוב על האוהדים כבר לפני התקרית, הפך אחריה לאוהד מספר אחת שלה.

הגיטרה של ווין רוני אחרי "הטיפול" של נואל

אואזיס בשאלה נוקבת – ? Who The F**k Is Man United

רמי, בסיסט הסטון רוזס, אומר את מה שהוא חושב על ליאם גאלגר.

מודעות פרסומת

סמל חדש מוטיבים ישנים

מנצ'סטר סיטי החליטה אחרי 19 שנה שהגיע הזמן לשנות את סמל המועדון. אז איך בעצם סמל חדש נולד? קצת אינטרס כלכלי, קצת זהות מקומית, תיבול של נוסטלגיה וחצי כוס של קו עיצוב אחיד. 

13508911_10157193921755455_6993028435581108522_n

 

כולם מכירים את המנטרה הידועה ש-"סמל לא מחליפים", כן… אבל… מה אם המועדון עצמו החליט להחליף את הסמל? יש הרבה סיבות להחלפת סמל המועדון: כשמגיע בעל בית חדש והוא רוצה לתקוע יתד בקבוצה. ממש כמו בעת העתיקה כשמנהיגים היו כובשים מקום חדש, הם היו מחליפים את עיר הבירה או את חותם המלך, כדי לקבל לגיטימציה שלטונית מהעם. אחרים מחליפים סמל בגלל שהם רוצים להביא "ערכים" חדשים למועדון, יש שחושבים שמבחינה אסתטית הסמל הקיים נוראי וצריך להחליף אותו, ויש כאלה שפשוט רוצים להגדיל רווחים על ידי מכירת מרצ'נדייז שעליו מוטבע הסמל החדש. אחרי הכל, אף אוהד לא ירצה להרגיש שהוא "לא מעודכן" וללבוש חולצה מהעונה שעברה (במקרה הטוב) עם סמל ישן.

נראה ששתי הסיבות האחרונות הן שהובילו את מנצ'סטר סיטי לחשוף בדצמבר 2015 את הסמל חדש שלה שיתנוסס על מדי הסיטיזנס החל מעונת 16/17. הסמל החדש לא כל כך שונה מסמל המועדון בשנות ה-70,80 עד סוף ה-90 (רטרו, שזאת כמובן מגמה עולמית).

לפני שאעבור לסמל החדש של מנצ'סטר סיטי, אני רוצה לחזור אחורה, למקורות, לסמל של העיר מנצ'סטר שהוענק לה בשנת 1842 ולראות ממה הוא מורכב ולמה.

city of manchsetr

סמל העיר מנצ'סטר

מגן אדום עם פסים זהובים – היה הסמל של הלורדים ששלטו במנצ'סטר לפני שנת 1301. שלושת הפסים מסמלים את שלושת הנהרות בעיר.

ספינה שטה – מסמלת את המסחר הענף בעיר, היוזמה ואת תעלת מנצ'סטר.

אריה ואנטילופה- לקוחים מתוך הסמל של המלך הנרי ה-6. האריה מסמל אומץ וכוח, והאנטילופה (מדובר על חיה אגדתית ולא האנטילופה שאנו מכירים היום) מסמלת שלום, הרמוניה, אומץ רב ומשמעת.

שושנת לנקסטר האדומה על כתף האריה והאנטילופה – מדובר על סמל של בית משפחת לנקסטר (לא לניסטר ממשחקי הכס…) ששלטה באנגליה במאה ה-15. לאחר מכן היה הסמל הלא רשמי של דוכסות לנקסטר ששלטה על מחוז לנקשייר. העיר מנצ'סטר הייתה שייכת בעבר למחוז זה וכיום היא חלק ממחוז עצמאי הנקרא מנצ'סטר רבתי.

סיסמה CONCILIO ET LABORE – לקוחה מתוך ספר בן-סירא ופירושה "על ידי היוועצות ועבודה".

גלובוס עם דבורים – סמל לשקדנות.

בחזרה לכדורגל. אפשר לראות בקלות שרוב המרכיבים של סמל מועדון הכדורגל מנצ'סטר סיטי לדורותיו לקוחים מתוך סמל העיר, מלבד הנשר שסימל את תעשיית התעופה בעיר. חדי העין יראו הבדל מרכזי בין סמל העיר והמועדון: צבע המגן הוחלף כבר ב-1972 וכיום יש מגן כחול עם שלושה פסים כחולים בהירים יותר. בסמל החדש נוסף שנת ההקמה של המועדון וירד הקיצור FC – Football Club.

LogoNew

מהיום אין יותר MCFC אלא רק MC וזה בעיקר מה שהכי מעצבן את אוהדי הסיטי. הטוויטר הרשמי שונה מ-MCFC ל-ManCity, העיצוב של האתר התעדכן והכתובת מעכשיו היא mancity.com במקום mcfc.co.uk. המהלך של הורדת FC נעשה על ידי היריבה העירונית, מנצ'סטר יונייטד, בשנת 1998 והאוהדים מרגישים שיש כאן ניסיון לחקות את המועדון מאולד טרפורד. חוץ מזה, נראה שהאוהדים דיי מרוצים מהשינוי, אחרי הכל הם לקחו חלק וענו על סקר לגבי מה הם האלמנטים החשובים ביותר מבחינתם שיהיו בסמל החדש.

אגב מנצ'סטר יונייטד, אפשר לראות שגם הסמל שלהם מורכב ברובו מסמל העיר של מנצ'סטר. הם אומנם שמרו על צבע המגן האדום אבל החליפו בשנת 1971 את שלושת הפסים הזהובים לשדון.

LogoNew

אם בהתחלה דיברנו על סיבות להחלפת סמל, אז לסיטי יש עוד סיבה שהיא נראת דרך אגבית אבל בעצם קשורה לבעל הבית. הסמל החדש עומד בשורה אחת עם השפה העיצובית של סמלי המועדונים הנוספים הנמצאים באותה בעלות: ניו יורק סיטי מהליגה האמריקאית ומלבורן סיטי מהליגה האוסטרלית.

mcfc-new-crest2

בשבוע שעבר תהליך ההטמעה עלה שלב כשסיטי חשפה את המדים לעונת 16/17 ועליהם מתנוסס הסמל החדש. מחיר החולצה עלה מהעונה שעברה ב-5 פאונד אבל יש לי הרגשה שזה לא הולך להשפיע על המכירות.

"הסמל החדש של מנצ'סטר סיטי מסמל את מה שהיא באמת. אני לראשונה רוצה לצאת עכשיו וללכת לעשות קעקוע ענקי של הסמל על הגב. זה עד כמה הסמל החדש טוב." אחת מהתגובות של נואל גלאגר, חבר בלהקת אואזיס ואחד האוהדים המפורסמים של הסיטי, לסמל החדש. מה אני אגיד לך נואל, אני כרגע מרחם על האוהדים שעשו קעקוע ענקי על הגב של הסמל הקודם.

2F0F75AC00000578-3346187-image-m-85_1449242277196

:מקורות

http://www.bbc.co.uk/manchester/content/articles/2009/02/11/110209_manchester_coat_of_arms_feature.shtml
http://www.mirror.co.uk/sport/football/news/manchester-city-fans-fume-social-832849
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%A0%D7%AA_%D7%9C%D7%A0%D7%A7%D7%A1%D7%98%D7%A8_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%95%D7%9E%D7%94
http://www.wharf.co.uk/sport/west-ham-stand-out-crowd-11598656
Noel Gallagher on new Manchester City badge

אסון הילסבורו – האמת יוצאת לאור

עם הזמן אני מגלה שקשה יותר ויותר לרשום על הקשר בין ספורט ותרבות בלי לציין (לפחות) פעם בחודש את אחד האחים גלאגר (אואזיס לשעבר). בשבוע שעבר התבטא נואל גלאגר על פרסום דו"ח ועדת בדיקה עצמאית של אסון הילסבורו.

15 באפריל 1989,אצטדיון הילסבורו (מגרשה הביתי של שפילד ונסדיי), מפגש בין ליברפול ונוטינגהאם פורסט במסגרת חצי גמר הגביע האנגלי שתוכנן לשעה 15:00 הסתיים בטרגדיה. בשנים האלה במרבית האצטדיונים היו מותקנות גדרות ברזל גבוהות בין הקהל למגרש, בתגובה לתופעת החוליגניות שתפסה תאוצה.

24  אלף אוהדי ליברפול נאלצו לעבור ב-23 שערי כניסה בלבד, התוצאה היתה לחץ אדיר מחוץ למגרש. ב-14:47 הורו כוחות המשטרה לפתוח את השער הראשי ליציע והמוני אוהדים החלו לזרום לעבר היציעים המרכזיים מאחרי השער. איש לא כיוון אותם ליציעים ריקים בצדי המגרש, וביציעים 2 ו-3 נדחסו פי שלושה מהקיבולת הרגילה. למרות שניתן היה לראות אנשים נלחצים אל הגדרות, נחנקים ומכחילים, איש מכוחות המשטרה לא נטל אחריות והורה לפתוח את השערים המובילים למגרש. המשחק נפתח כסדרו ורק כעבור שש דקות, בשעה 15:06, החליט השופט להפסיק את המשחק בעקבות המלצת המשטרה – מספר דקות לאחר שהאוהדים החלו לטפס על הגדרות. בינתיים נפתח שער קטן בגדר ורבים מהאוהדים הצליחו להיחלץ דרכו. אחרים טיפסו מעל הגדרות אל כר הדשא או נמשכו על ידי אוהדים אחרים ליציע שמעל הטריבונות.

 בשלב זה שרר בלבול רב בקרב הרשויות. קציני המשטרה שיערו בתחילה כי מדובר בפריצת אוהדים לדשא והגיבו בשליחת תגבורת למניעת כניסת האוהדים למגרש במחשבה שמדובר בחוליגנים, במקום לעזור להם לברוח. הצפיפות הייתה כל כך קיצונית עד שאוהדים רבים מתו תוך כדי עמידה. המגרש התמלא במהרה באוהדים מזיעים ומתנשמים, באוהדים פצועים ואף בגופות ההרוגים. האוהדים עזרו ככל שיכלו, רבים מהם ניסו להחיות אחרים וחלקם עקרו את שלטי הפרסום והשתמשו בהם כאלונקות.

לאחר המקרה ראשי המשטרה הפנו אצבע מאשימה כלפיי האוהדים השיכורים וללא הכרטיסים שפרצו את שער הכניסה ויצרו את הדחק הקטלני. חללים וניצולים נבדקו במטרה למצוא עקבות צריכת אלכוהול והעיתונות קיבלה דיווחים על אוהדים שיכורים שגרמו לאסון. ארבעה ימים אחרי האסון יצא הסאן בכותרת "האמת", בה דיווח בהסתמך על עדויות שוטרים שאוהדים גנבו מהחללים, השתינו על שוטרים וביזו גופות. הדיווח גרם לכתם שדבק בעיר. מוקד נוסף לזעם היה החלטת חוקר מקרי המוות להכריז על 15:15 כשעה שאחריה לא נותר בחיים איש מהחללים ולהכריז על הקורבנות כנפגעי תאונה. כל זאת למרות עדויות ברורות על פצועים שנותרו בחיים גם אחרי השעה הזו.

דיווח החדשות מיום האסון

במשך 23 שנה נאבקו תושבי ליברפול, אוהדי הקבוצה ומשפחות החללים להוציא את הצדק לאור. בשנת 2009 החליטה הממשלה למנות ועדת בדיקה עצמאית לאסון ובשבוע שעבר ב12 בספטמבר 2012 הם זכו לראות את האמת שלהם יוצאת לאור. הוועדה פירסמה את מסקנותיה, בה ניקתה את האוהדים מכל אחריות לאסון, חשפה את מסע הטיוח של המשטרה שכלל סילוף 164 עדויות והעלמת ראיות, וקבעה ש-41 מהמתים נפטרו אחרי השעה 15:15, השעה אשר חוקר מקרי המוות המקורי קבע בה כולם כבר מתו, ושייתכן שאם כוחות ההצלה היו מגיעים אליהם בזמן ניתן היה להציל את חייהם.

לראשונה נקבעו אחראים לאסון: משטרת דרום יורקשר, כוחות ההצלה, מועדון שפילד וונסדיי ועיריית שפילד. המשטרה, מערכת המשפט וחלקים מהתקשורת נמצאו אחראים בטיפוח ובהפצת שקרים שנועדו לנקות את המשטרה מאחריותה ולהדביק אותה על האוהדים.

 הממצאים החדשים הביאו גם את דיוויד קמרון, ראש ממשלת אנגליה, לשאת נאום בפרלמנט בנוגע לאסון. "יהיה נכון עבורי כראש ממשלה להתנצל באופן ראוי למשפחות 96 החללים בשל סבלן במשך 23 שנים. הממצאים החדשים מבהירים שהמשפחות סבלו מאי צדק כפול. אי הצדק של האירועים המחרידים, כישלון המדינה בהגנה על יקיריהם וההמתנה הבלתי נסבלת לאמת, וגם אי הצדק של ביזוי החללים, ההאשמה שהיו אשמים במותם. בשם הממשלה והמדינה אני מתנצל באופן עמוק על אי הצדק הכפול שלא תוקן זמן כה רב".

"הבאה בתור הייתה ליברפול העיר הרוחנית שלי. הופעה מעולה, קהל יוצא מהכלל. הם אף פעם לא מאכזבים ה Scousers האלה (Scouse זה הדיאלקט שבו מדברים בליברפול). אם אני כבר מדבר על ליברפול, אני רוצה להגיד שאני רושם את זה ביום שבו האמת האמיתית סוף סוף יצאה לאור על אסון הילסבורו. הרבה כבוד ל96 משפחות ההרוגים על כך שחשפו את השקרים של ממשל תאצ'ר. עם היד על הלב שלי אני מצדיע לכם".

אלה דברים שאמר נואל גלאגר בבלוג שלו Tales From the Middle of Nowhere  המתפרסם באחד מאתרי החדשות באנגליה. בשבוע שעבר בין רישומיו על סיבוב ההופעות האחרון שלו באנגליה, כאוהד כדורגל הוא שוב הראה את הסולדריות בממלכה כלפיי האירוע וכלפיי ליברפול בכלל והקדיש את הדברים הנ"ל על דו"ח אסון הילסבורו.

תזכורת קטנה על בית משפחת גלאגר: שני האחים אוהדי מנצ'סטר סיטי הקימו את להקת ההמנונים אואזיס וב2009 להקת הרוק ממנצ'סטר התפרקה וכל אחד מהאחים הלך לדרך משלו: ליאם הקים את להקת Beady Eye שמבחינה מוסקלית ניסתה להמשיך את הקו המוסיקלי של אואזיס במידה מסוימת (על ליאם וBeady Eye אתם מוזמנים לקרוא כאן). נואל (האח המוכשר יותר) עבר לקריירת סולו כזמר וגיטריסט בהרכב שהקים שנקרא Noel Gallagher's High Flying Birds.

אחרי הפירוק נואל לקח את הזמן והוציא את הסינגל הראשון של הלהקה, The Death of You and Me, ב2011. בסןף אותה שנה האלבום יצא והתקבל ביותר הערכה מזה של האח הקטן, ליאם. אפשר למצוא באלבום שירים שנשמעים כאילו יצאו מהדיסקוגרפיה של אואזיס (If I Had a Gun) אבל נואל מתח את הגבולות שלו והחליט לוותר הרבה פעמים על ריפים של גיטרה ולשיר אפילו טקסטים פוליטים כמו שעשה בשיר Soldier Boys and Jesus Freaks. ככה שהאלבום שמתקבל הוא קצת יותר מ"איזה-כיף-אנחנו-צעירים-שעושים-חיים-באנגליה" כמו שנשמע האלבום של Beady Eye.

לקראת סוף השנה אמור לצאת האלבום הבא של נואל שיהיה תוצר של שיתוף פעולה בינו לבין אמן המוסיקה האלקטרונית Amorphous Androgynous. במסיבת עיתונאים על האלבום שבדרך הוא אמר: "זה יישמע קצת כמו Dark Side of the Moon של פינק פלויד. הסאונד יהיה דומה ל Noel Gallagher's High Flying Birds אבל יותר פסיכדלי ומוחצן. זה לא פרויקט אלקטרוני. אנשים קופצים למסקנה הזאת בגלל שאמורפוס אנדרוג'יניוס (Amorphous Androgynous) התעסק באלקטרוניקה".

 Noel Gallagher's High Flying Birds – The Death Of You And Me

ושוב איתכם

משפחת גלאגר ממנצ'סטר, יקירי הבלוג, זוכים לקבל עוד פוסט. הפעם על ליאם גלאגר שהצליח להמשיך את קריירת המוסיקה שלו עם ההרכב ביידי אי בתקופת פוסט אואזיס, ותוך כדי להגיע לוומבלי ולחגוג תואר ראשון מזה 35 שנה.

כמה מכם שמעו על הלהקה Beady Eye שהוציאה את האלבום הראשון שלה בפברואר האחרון ?

ועכשיו כמה מכם מכירים את הלהקה המיתולוגית אואזיס ?

אם התשובות שלכם זה "וואלה אין לי מושג", ו"כן אני מת על Wonderwell" אז רק שתדעו שההבדל המרכזי בין השניים זה דבר אחד,נואל גלאגר. אבל הפוסט הזה לא בא לדבר על נואל, האח הגדול למשפחת גלאגר עליו כבר דיברתי בשני פוסטים (הדרבי האחר של מנצ'סטר, מנצ'סטר כמרקחה), אלא על ליאם האח הצעיר יותר שמנהיג את Beady Eye.

השנה היא 2009, חודש אוגוסט מלאת פסטיבלי הרוק, אואזיס מגיעים לפסטיבל "רוק אן סיין" בצרפת. במהלך ההכנות של הלהקה הגלאגרים מתכסחים ביניהם מאחורי הבמה (מאוחר יותר מסתבר שהוויכוח התחיל כשליאם שבר לנואל את הגיטרה). המנג'ר להקה יצא עם הודעה שאואזיס לא יעלו להופיע באותו האירוע ושהטור האירופאי מבוטל.

עברו שעתיים ובאתר הרשמי של אואזיס נרשמה הודעה מפי נואל גלאגר: "עם קצת עצב והרבה הקלה, אני עוזב את אואזיס עוד הלילה. אנשים יכולים לרשום ולהגיד מה שהם רוצים אבל אני פשוט לא יכול להמשיך לעבוד עם ליאם אפילו עוד יום אחד".

וככה הסתיימה לה תהילת העולם של הלהקה שהוקמה ב1991, הוציאה 7 אלבומים ומכרה מעל 70 מיליון עותקים של אלבומיה.

חודשיים אחרי הפירוק ליאם יצא לתקשורת והודיע שלא משנה לו אם אחיו עוזב את הלהקה, הוא ימשיך לעשות מוסיקה עם אותו ההרכב. אז אחרי שאחד האחים עזב השם אואזיס ירד מהכותרות ובמקומו נכנס השם החדש ביידי איי, Beady Eye.הרבה סימני שאלה הועלו על מה יהיה טיב המוסיקה של הלהקה החדשה של גאלגר, אחרי הכל בתקופת אואזיס נואל היה האיש המרכזי מאחורי המוסיקה והמלל. הדאגות הוסרו חלקית כשבפברואר האחרון הלהקה שחררה את האלבום הראשון שלה שנקרא, " Different Gear Still Speeding" (הילוכים אחרים אבל עדיין נוסעת מהר, עקיצה לנואל כמובן).

האלבום אומנם לא מחדש הרבה אבל הוא ממשיך בקו של אואזיס (גיטרות מנסרות והשירה הדומיננטית של ליאם) עם תוספות של סיקסטיז ופסנתר לסאונד שלה. הביקורות היו ממוצעות ומעלה והלהקה כבר סגרה על סיבובי הופעות בבמות הגדולות בפסטיבלי אירופה לקיץ הקרוב. כאחד משיטות הקידום של האלבום החליטה הלהקה ליצור הייפ סביבה כשהיא הוציאה קאבר לAcross The Universe של הביטלס (אם אתם שואלים אותי, קאבר זוועתי. אתם מוזמנים להאזין לו כאן).

אחד השירים היותר אואזיסים שלהם מהאלבום זה The Roller שהגיע במצעד הסינגלים הבריטי רק למקום ה31.

Beady Eye – The Roller

"כל פעם שלאואזיס הלך טוב , סיטי היו גרועים ! כנראה שזאת השיטה. עכשיו התפרקנו ולסיטי הולך ממש טוב. חוויתי 18 שנים מצוינות עם אואזיס אז אולי עכשיו מצפות לי כמה שנים טובות עם סיטי."

35 שנה ליאם חיכה לזה והעונה הזאת הוא סוף סוף קיבל נחת מהמועדון הכחול ממנצ'סטר, תואר משמעותי מאז הזכייה בגביע הליגה ב1976.

אחד הזכרונות הראשונים של ליאם ממנצ'סטר סיטי היה בבית ספר יסודי. "המורה היה מקבל כרטיסים למשחק והוא היה בוחר מדי פעם את עשרת התלמידים שהתנהגו הכי טוב ונותן להם כרטיסים שילכו לראות את סיטי במיין רואד ואני הייתי אחד מהם. אדון וולש תודה רבה לך על זה ! באותה תקופה שגדלתי עליהם היינו זוכים בהכל !"

סיטי סיימה את עונת 10-11 בצורה יפה כשרוברטו מנצ'יני מנצח על הקבוצה כבר שנתיים. היא הגיעה למקום השלישי בליגה, קטפה גביע וסללה לעצמה את הדרך לליגת האלופות, לכחולים ממנצ'סטר עונת 11-12 הולכת להיות מעניינת.

עוד לפני סיום העונה התראיין ליאם והצליח לחזות איך תסתיים העונה לקבוצה שלו: "לסיים בין ה4 ראשונות יספיק לי. אולי גם איזה גביע. אי אפשר לבזבז כל כך הרבה כסף ולא להגיע לאירופה !"

על עמדת המאמן והרכש אמר: "אני חושב שמנצ'יני יגיע לטופ, אבל זה עוד מוקדם. אני אוהב אצלו שכשהוא רואה שמשהו לא עובד הוא ישר משנה על המקום. יש לו ביצים, הוא רגוע ועם ביטחון עצמי, זה מה שאנחנו צריכים. אני שמח שיש לנו את טבז בהתקפה אבל אנחנו צריכים עוד מישהו איתו שם. ואנחנו צריכים גם קשר יציב. פטריק ויירה יכול לשחק רק במשחקים החשובים שנצטרך את הניסיון שלו, אבל הוא לא ישחק לנצח."

 ליאם שהגדיר את הניצחון 5:1 על מנצ'סטר יונייטד ב1989 בתור הרגע הגדול ביותר שחווה עם הקבוצה , יודע בכל זאת לפרגן ליריבה ממול "הם זכו בהכל כבר, ואני שונא לומר את זה זה אבל מגיע להם את רובם, אחרי הכל פרגוסון הוא מאמן מעולה. אבל אני פשוט לא מצליח להתחבר ליוניטד".

ליאם גלאגר והילדים בגמר הגביע מול סטוק

ב14.5 ליאם נצפה מגיע למשחק גמר הגביע האנגלי מול סטוק סיטי. בכל זאת זה הזמן לצאת מהחורים ולהופיע בתקשורת כדי שהמותג החדש, Beady Eye, ימשיך לצבור תאוצה.

בסיום המשחק הוא אמר: "סוף סוף עשינו את זה, למרות שכל הדרך הייתה מלאה בחרא. סטוק היו סטוק, אוהדים איכותיים, חרא קבוצה. מנצ'סטר סיטי עשו את המיטב והם בטח יכולים להשיג עוד יותר כמו תארים אירופאים."

ליאם גלאגר מדבר אחרי הזכייה בגביע

לא נסיים בלי עוד עקיצה ששלח ליאם לאחיו נואל אחרי אותו גמר ברדיו XFM "הוא לא היה שם הפחדן. הוא לא יכול להתמודד עם זה ביחד עם האוהדים האמיתיים. אני חושב שהוא היה בלוס אנג'לס עם כל אנשי הלוס אנג'לס האלה. זה עלוב כשכל סופשבוע הוא עולה לרדיו ומדבר על כדורגל , אבל לא מגיע למגרשים. אני בטוח שהיו לו דברים גדולים וחושבים יותר לעשות"

Beady Eye – Bring The Light

מנצ'סטר כמרקחה

בזמן שהקבוצה האדומה של העיר זוכה באליפות, והכחולה קוטפת גביע מחוץ למגרש העניינים לא רגועים. בסוף השבוע האחרון היה אפשר לראות התכסחות מעניינת של שני הצדדים, בצד אחד נואל גלאגר מאואזיס ובצד השני גארי נוויל. מה נאמר, ולמי הייתה את המילה האחרונה ? כנסו ותגלו. 

בפוסט הראשון של הבלוג, "הדרבי האחר של מנצ'סטר", דובר על הדרבי המוסיקלי שבין שתי הקבוצות ממנצ'סטר. בצד האדום עמד לו איאן בראון מהסטון רוזס ובצד הכחול להקת הבריטפופ המיתולוגית, אואזיס, אותה הרכיבו האחים נואל וליאם גלאגר.

בפוסט ההוא דיברתי על נואל גלאגר שגדל על טהרת הסיטיזנס וכל דבר שקשור ליוניטד גורם לו לצאת מדעתו. אחת הדוגמאות הייתה כשארוסתו של ווין רוני שלחה את הגיטרה שלו אל נואל כדי הוא יחתום עליה לכבוד יום ההולדת שלו. נואל לא חשב פעמיים ושלח בחזרה את הגיטרה כשהיא צבועה בכחול ומילות ההמנון של מנצ'סטר סיטי רשומים עליה.

ככה זה עם נואל שידוע כאח היותר שחצן והיהיר במשפחה, כשיש לו מה להגיד או לעשות הוא עושה בלי לחשוב פעמיים. ובסוף השבוע האחרון הוא כנראה שוב איבד את זה כשהפעם הוא ניצב מול שחקן אחר של היונייטד, גארי נוויל שתלה את הנעליים שלו באמצע העונה.

גארי נוויל – "הסופרגול הבריטי" 1995

נוויל (מגן ימני) התחיל לשחק בקבוצת הנוער של מנצ'סטר יונייטד ב1991. את הבכורה שלו במדי הקבוצה הבוגרת הוא עשה ב1992 נגד טורפדו מוסקבה בגביע אופ"א. נוויל הוא מהשחקנים המעטים שנשארו נאמנים על הקריירה שלהם לקבוצה אחת, עם הפרישה שלו הוא רושם מעל 600 הופעות במדי הקבוצה, 8 אליפויות, 3 גביעי אנגליה, 2 גביעי ליגה, 3 מגני קהילה, וגביע ליגת האלופות אחד.

אחרי כמעט שני עשורים של משחקים משבוע לשבוע נוויל (בן 36) החליט להודיע על פרישה בפברואר האחרון. למשחק הפרישה שלו ב24 לחודש הוא הזמין לצידו את אותם השחקנים ששיחקו איתו במחזור 1992 של מנצ'סטר, שחקנים כמו פיליפ נוויל, דייויד בקהאם, דוייט יורק, ניקי באט, הנינג ברג, ורוני ג'ונסן. בצד השני הוא בחר דווקא את הקבוצה האיטלקית,, יובנטוס.  נוויל בחר דווקא את הביאנקונרי כנראה בגלל היריבות האימתנית שהייתה בין שני המועדונים בשנות ה-90.

ההתכסחות בין גלאגר לנוויל התחילה ב11.5 מציוץ שפרסם נוויל בטוויטר שלו ביום הזכייה של היונייטד באליפות ה-19, בו הוא צוטט את השיר Fade Away של אואזיס:

"'While we're living, the dreams we have as children fade away.' Not if you support United! "

בתרגום חופשי: "בזמן שאנחנו ממשיכים לחיות, החלומות שהיו לנו כילדים מתפוגגים. לא אם אתה אוהד של יונייטד !"

Oasis – Fade Away

ברגע שגלאגר שמע על הציוץ הזה הוא ישר הגיב בתקשורת הבריטית ואמר:

 "אני מרגיש מחולל. אם אדון נוויל ימשיך להשתמש במילים של אואזיס כדי לתקשר עם הציבור האנגלי, אני אגיע לצ'שר באמצע הלילה, אפרוץ לבית שלו, אקשור אותו לכיסא ואכריח אותו להאזין ל"Best Of Simply d(Red)ful" בזמן שאני מוציא לו את השפם עם השיניים. ראה הוזהרת ! "

3 ימים חלפו והמלחמה בין השניים ממשיכה. הפעם זה אס.אמ.אס. שנוויל מחזיר לגאלגר דרך מתווך – בלם מנצ'סטר יונייטד, ריו פרדיננד. נוויל החליט לעקוץ את גלאגר על זה שאחרי שאואזיס התפרקו, ליאם גלאגר המשיך עם להקה אחרת בזמן שהאח השני, נואל נשאר מאחור ללא להקה חדשה:

גלאגר, לא שוכח מאיפה הוא בא

"אתה לא צריך לרשום איזה אלבום חדש או שאולי נגמר לעט שלך דיו ? "

נואל גאלגר החזיר לו:

"העט שלי עובד על זהב טהור. דיו זה בשביל קעקועים לחירשים כמוך"

וזה עדיין לא נגמר, נוויל בתגובה:

"זהב ? אם תמשיך ככה נשמע אותך בסוף ביו.קי גולד (ערוץ טלוויזיה קיקיוני באגליה)"

אבל אחרי הכל המילה האחרונה הייתה של נואל שסיים ואמר:

"המחשבה עלייך מזמזם את השירים החדשים שלי בזמן שאתה מסרק את השפם שלך מול הראי, גורם לי לקחת עוד שנה חופש. אבל אם אתה מבטיח לא לקנות את האלבום שלי כשיצא אני אתחיל לעבוד עליו."

זאת לא הפעם הראשונה ששני המנצ'סטרים האלה מלכלכים אחד על השני. כמו במקרה של ווין רוני, גם כאן משולבת גיטרה. נוויל שלח לנואל גלאגר את הגיטרה שלו כדי שהוא יחתום עליה, הבעיה שהיא חזרה עם הכיתוב "יום הולדת שמח שמוק. מנצ'סטר סיטי".

נסיים הפעם עם רגע קלאסי של גארי נוויל מעונת 98/99. ככה נוויל הגיב כששמע שיובנטוס החזקה עלתה משלב הבתים, ויש אפשרות שנוויל והיוניטד יפגשו איתה. בסופו של דבר המפגש התקיים כשבסיומו מנצ'סטר יונייטד ניצחה 3:4 (בשני המשחקים).