גאלגר

הדרבי האחר של מנצ'סטר

מורינו מול גווארדיולה, אדום מול כחול, זלאטן מול אגוארו אלו הצדדים שילחמו בדרבי של מנצ'סטר בשבת. אבל כדורגל הוא הרבה יותר מ-90 דקות בשבוע, כדורגל הוא תרבות שלמה. זה סיפור על מנצ'סטר, סטייל, כדורגל והמוזיקה שצמחה בשני צידי העיר. 

באחד הימים בשנות ה-50 האי הבריטי קם לבוקר אחר. צעירים ממעמד הביניים מאסו בקונפורמיסטיות של הוריהם, והחליטו לצאת כנגד התרבות הבריטית האפורה. המרד כלל בתוכו האזנה למוסיקת ג'אז, סגנון לבוש מהודר יותר, חיי נהנתנות ולאט לאט החלה תת תרבות המוד לצבור תאוצה.

ג'ורג בסט – סמל אופנה

בשנות ה-60 תת תרבות החדשה שהגיעה לכל רחבי הממלכה הרגישה שהיא צריכה פנים. באותם שנים במנצ'סטר החל לצמוח שחקן כדורגל מזן אחר, כזה שחוץ מפריצה באגף ומסירה מדוייקת אהב את החיים הטובים. קראו לו ג'ורג בסט, או "בסט" בקיצור. בסט שהיה לכוכב במנצ'סטר יונייטד והביא לה שתי אליפויות וגביע אירופה, הפך לספורט- סלב הראשון, עם שערורייות בעיתונים והסטייל שהביא איתו. המודס מצאו בבסט את כל מה שחיפשו והפכו אותו לאחד האייקונים שלהם. בשנות ה-80 הקשר בין המוסיקה שצמחה מתוך העיר לקבוצות ששיחקו בתחומה היה כבר ברור ובלתי ניתן להפרדה.

שני עשורים אחרי החיבור בין בסט למודס יגיעו ממנצ'סטר שתי להקות, אחת מהצד הכחול ואחת מהצד האדום. סטון רוזס ואואזיס, שכל אחת מהן הביאה איתה בשורה חדשה של תת תרבות, הפכו להיות לקהל של הקבוצה שלהם מה שבסט היה למודס.

הצד האדום

איאן בראון וג'ון סקוויר, שני חברים מחטיבת ביניים ממוצעת במנצ'סטר ואוהדי היונייטד החליטו בשנת 1985 להקים את להקת "סטון רוזס". העיר מנצ'סטר שהרבה שנים הייתה נחשבת לעיר תעשייה אפורה, התחילה בשנות ה-80 להפוך לעיר הכי תוססת באנגליה עם חיי לילה מלאים באסיד ואקסטזי. בדיוק בשלב הזה הופכים הסטון רוזס להיות לקולה של התקופה, וב-1989 הם מוציאים את האלבום הראשון שלהם (The Stone Roses).

האלבום כולו משלב ביטים של מוסיקת האוס עם ריפים של גיטרה ותיפוף קופצני, מה שהשתלב מצוין עם סצינת הלילה של העיר ומועדון שלא השמיע את הרוזס פשוט התכחש למציאות. והמציאות הייתה הז'אנר החדש שהביא איתה בראון ולהקתו – המאדצ'סטר, מוסיקה קצת פסיכאדלית אבל רקידה שהגבירה את החוויה של הסמים שזרמו כמו מים בעיר.

את אהבתו של איאן בראון לכדורגל היה אפשר לזהות בקלות לפי הלבוש. הסטייל של ג'קטי האדידס, וחולצות הפרד פרי שהיה נוהג להסתובב איתם התחיל בכלל בתור תת תרבות הנקראת קז'ואל ושהגיעה דווקא מאוהדי ליברפול בשנות ה-70.  אוהדי המרסיסייד שעקבו אחרי קבוצתם ברחבי אירופה לשלבי הנוק אאוט של הגביע הביאו איתם לאנגליה בגדי ספורט ממותגים צרפתיים או איטלקיים כמו לקוסט שעוד לא נראו ברחבי הממלכה. עם הגיעם לגבולות האי הבריטי החליטו אוהדי ליברפול לעזוב את הבגדים עם הצבעים המזוהים של הקבוצה וללבוש את בגדי הקז'ואל שהביאו איתם מאירופה כך שיהיה להם יותר קל להתחמק מהמשטרה שחיפשה את החוליגנים. הבשורה הגיעה במהרה לשאר אוהדי הקבוצות שחיפשו את הדרך הקלה ביותר לא למשוך תשומת לב מהמשטרה, אבל לקראת סוף שנות ה-70 הסגנון החל לדעוך. לאחר עשור הגיע הפרסום של הסטון רוזס, ואיאן בראון שהיה אוהד כדורגל מושבע החזיר לחיים את אופנת הקז'ואל.

סצינה מהסרט Awaydays, המספר על חיי הקז'ואלס.

איאן בראון הפך לאוהד היונייטד ב-29 למאי 1968 כשהם זכו בגביע אירופה" הוא סיפר שבדיוק יום לפני המשחק אחותו נולדה ולמחרת שהגיע לבקר בבית חולים הראו בטלוויזיה את שחקני מנצ'סטר יונייטד חוגגים ומאותו הרגע הוא  נהיה "חולה" יונייטד. החיים במשפחת בראון בתור אוהד היונייטד לא היו קלים "כל המשפחה שלי היו אוהדי סיטי, לימי הולדת וחגים הייתי מקבל כל הזמן דגלים וחולצות של הסיטי, אני כל הזמן אמרתי להם שנמאס לי מהדברים האלה ושאני אוהד של היונייטד ! הייתי הכבשה האדומה של המשפחה", אמר בראון בראיון פעם.

המשחק הראשון שאליו הגיע היה מול סאות'המפטון ב1971 כשהיה בן 8 המשחק הסתיים ב1:4 ליונייטד עם שלושער של אלן גולינג. ב11 של כל הזמנים בראון הרכיב את:  פיטר שמייכל, ריו פרדיננד, גארי נוויל, יאפ סטאם, נמניה וידיץ', כריסטיאנו רונאלדו, ריאן גיגס, פול סקולס, רוי קין, אריק קאנטונה, דניס לאו, ו…ג'ורג בסט שהיה לבראון לא רק שחקן מוערך אלא גם מודל לחיקוי.

אנשי היונייטד לא התעלמו מההערצה של בראון והחליטו לכבד אותו ואת הסטון רוזס בדרך מקורית שהציע גארי נוויל. השחקן שאהב את הרוזס חשב שמנצ'סטר יונייטד צריכה לאמץ את השיר שלהם,"This Is The One" , בתור שירה עלייה לדשא, הרעיון התקבל בברכה והמסורת שמנציחה את אהבה ההדדית בין המועדון ללהקה ממשיכה גם היום.

This Is The One  באולד טראפורד

Stone Roses – This Is The One

הצד הכחול

כמעט כל בן אדם שני בעולם מכיר את להקת אואזיס, אולי הוא לא שמע על הלהקה אבל את השירים שלהם שהפכו להימנונים כמו Wonderwall  ו  Don’t look back in anger הוא בטח מכיר.

את הלהקה (שהתפרקה בשנת 2009) הובילו שני אחים ממשפחת גלאגר, האחד ליאם (סולן) והשני נואל (גיטרה ראשית). הלהקה צמחה בשנות ה-90 מתוך מנצ'סטר שכבר מזמן התנתקה מהסמים וחזרה להיות עיר עייפה. לגלאגרים שגדלו בתוך גל המאדצ'סטר של העשור הקודם ובילו בהופעות של סטון רוזס, נמאס להגיד כמה טוב היה במנצ'סטר בתחילת שנות ה-80, אז הם החליטו להקים להקה שתעורר את הצעירים שבעיר.

נואל גלאגר על מה הוליד את אואזיס

  1. אואזיס פנו במוסיקה שלהם לשכבת הפועלים, ודיברו על הדברים הפשוטים שמרכיבים את האנשים במנצ'סטר כמו אלכוהול, סיגריות, וההנאות הקטנות. הצליל של הלהקה היה מורכב בעיקר מריפיים על גיטרות, קול מחוספס של הסולן וטקטסים פשוטים. באלבום הבכורה שלהם (Definitely Maybe) שיצא ב1994 ושבר שיאי מכירות בממלכה, החזירה אואזיס את מוסיקת גיטרות לכותרות כשעד אז הסגנון השולט היה פופ סינתיסייזר אופייני. כשכל סינגל שהוציאה הלהקה הפך להמנון תוך שבוע, והבריטים הצביעו ברגליים הייתה הרגשה שללא ספק יש כאן ניחוח של משהו חדש. לא עבר הרבה זמן וחברות התקליטים המתחרות רצו גם הן מכונת כסף כמו אואזיס, ולהקות חדשות עם טקסטים שמדברים לציבור האנגלי וגיטרות חשמליות החלו לצוץ בכל מקום. ז'אנר חדש נחת על בריטניה, הבריטפופ. כשאואזיס ובראשם האחים גלאגר מובילים את הז'אנר החדש, כל אחד רצה להראות כמו חבר הלהקה האבוד שלהם. הגלאגרים שהושפעו רבות מהסטון רוזס המשיכו את דרכו של בראון עם מראה הקז'ואל, והנה הוא שוב חוזר להיות הדבר החם באנגליה אחרי התלבושות הצבעוניות והמזעזעות של הלהקות מהאייטיז.

אואזיס באצטדיון מיין רואד 1996

הפעם הראשונה שהאחים גאלגר ראו את מנצ'סטר סיטי היה ב1971 מול ניוקאסל, כשאבא שלהם לקח אותם לאצטדיון מאיין רואד (האצטדיון הישן של הסיטי). האהבה של נואל לכדורגל היא הרבה יותר רחבה מרק אהבה לסיטי, וכשזה מגיע לכדורגל תמיד יהיה אפשר למצוא את נואל בתוכנית אירוח מביע את הדעות שלו על מהלכים שנעשו גם בקבוצות אחרות בשחצנות אופיינית. על הכסף הגדול שהגיע לסיטי בשנים האחרונות מהאמיריות אמר "תמיד הייתה לי הרגשה ש-40 שנה של נאמנות עיוורת בטוב וברע תשתלם איכשהו, זה כיף לדעת שכל פעם שאוהד של היונייטד ממלא דלק הוא בעצם מעביר את הכסף שלו לעוד רכישות בשביל הסיטי". את האהבה לכדורגל אפשר לראות גם בקליפים של הלהקה, שברובם יגיח כדור אפילו אם זה לשנייה אחת ואיתו הם מראים שגם להקות רוק יודעות מה זה דאבל פס.

Oasis – Shakermaker

השנאה של נואל למנצ'סטר יונייטד הגיע לשיאה ב2007 כשארוסתו של ווין רוני שלחה את הגיטרה שלו אל נואל במטרה שיחתום עליה לכבוד יום ההולדת שלו. נואל שנדהם לשמוע את הבקשה הזאת, החליט לצבוע את הגיטרה בצבע כחול שמיים (הצבע של סיטי), לרשום מילים מההמנון של סיטי ושלח את הגיטרה בחזרה לרוני, כשהוא חותם "מזל טוב בובספוג". נואל שללא ספק היה אהוב על האוהדים כבר לפני התקרית, הפך אחריה לאוהד מספר אחת שלה.

הגיטרה של ווין רוני אחרי "הטיפול" של נואל

אואזיס בשאלה נוקבת – ? Who The F**k Is Man United

רמי, בסיסט הסטון רוזס, אומר את מה שהוא חושב על ליאם גאלגר.

מודעות פרסומת

מנצ'סטר כמרקחה

בזמן שהקבוצה האדומה של העיר זוכה באליפות, והכחולה קוטפת גביע מחוץ למגרש העניינים לא רגועים. בסוף השבוע האחרון היה אפשר לראות התכסחות מעניינת של שני הצדדים, בצד אחד נואל גלאגר מאואזיס ובצד השני גארי נוויל. מה נאמר, ולמי הייתה את המילה האחרונה ? כנסו ותגלו. 

בפוסט הראשון של הבלוג, "הדרבי האחר של מנצ'סטר", דובר על הדרבי המוסיקלי שבין שתי הקבוצות ממנצ'סטר. בצד האדום עמד לו איאן בראון מהסטון רוזס ובצד הכחול להקת הבריטפופ המיתולוגית, אואזיס, אותה הרכיבו האחים נואל וליאם גלאגר.

בפוסט ההוא דיברתי על נואל גלאגר שגדל על טהרת הסיטיזנס וכל דבר שקשור ליוניטד גורם לו לצאת מדעתו. אחת הדוגמאות הייתה כשארוסתו של ווין רוני שלחה את הגיטרה שלו אל נואל כדי הוא יחתום עליה לכבוד יום ההולדת שלו. נואל לא חשב פעמיים ושלח בחזרה את הגיטרה כשהיא צבועה בכחול ומילות ההמנון של מנצ'סטר סיטי רשומים עליה.

ככה זה עם נואל שידוע כאח היותר שחצן והיהיר במשפחה, כשיש לו מה להגיד או לעשות הוא עושה בלי לחשוב פעמיים. ובסוף השבוע האחרון הוא כנראה שוב איבד את זה כשהפעם הוא ניצב מול שחקן אחר של היונייטד, גארי נוויל שתלה את הנעליים שלו באמצע העונה.

גארי נוויל – "הסופרגול הבריטי" 1995

נוויל (מגן ימני) התחיל לשחק בקבוצת הנוער של מנצ'סטר יונייטד ב1991. את הבכורה שלו במדי הקבוצה הבוגרת הוא עשה ב1992 נגד טורפדו מוסקבה בגביע אופ"א. נוויל הוא מהשחקנים המעטים שנשארו נאמנים על הקריירה שלהם לקבוצה אחת, עם הפרישה שלו הוא רושם מעל 600 הופעות במדי הקבוצה, 8 אליפויות, 3 גביעי אנגליה, 2 גביעי ליגה, 3 מגני קהילה, וגביע ליגת האלופות אחד.

אחרי כמעט שני עשורים של משחקים משבוע לשבוע נוויל (בן 36) החליט להודיע על פרישה בפברואר האחרון. למשחק הפרישה שלו ב24 לחודש הוא הזמין לצידו את אותם השחקנים ששיחקו איתו במחזור 1992 של מנצ'סטר, שחקנים כמו פיליפ נוויל, דייויד בקהאם, דוייט יורק, ניקי באט, הנינג ברג, ורוני ג'ונסן. בצד השני הוא בחר דווקא את הקבוצה האיטלקית,, יובנטוס.  נוויל בחר דווקא את הביאנקונרי כנראה בגלל היריבות האימתנית שהייתה בין שני המועדונים בשנות ה-90.

ההתכסחות בין גלאגר לנוויל התחילה ב11.5 מציוץ שפרסם נוויל בטוויטר שלו ביום הזכייה של היונייטד באליפות ה-19, בו הוא צוטט את השיר Fade Away של אואזיס:

"'While we're living, the dreams we have as children fade away.' Not if you support United! "

בתרגום חופשי: "בזמן שאנחנו ממשיכים לחיות, החלומות שהיו לנו כילדים מתפוגגים. לא אם אתה אוהד של יונייטד !"

Oasis – Fade Away

ברגע שגלאגר שמע על הציוץ הזה הוא ישר הגיב בתקשורת הבריטית ואמר:

 "אני מרגיש מחולל. אם אדון נוויל ימשיך להשתמש במילים של אואזיס כדי לתקשר עם הציבור האנגלי, אני אגיע לצ'שר באמצע הלילה, אפרוץ לבית שלו, אקשור אותו לכיסא ואכריח אותו להאזין ל"Best Of Simply d(Red)ful" בזמן שאני מוציא לו את השפם עם השיניים. ראה הוזהרת ! "

3 ימים חלפו והמלחמה בין השניים ממשיכה. הפעם זה אס.אמ.אס. שנוויל מחזיר לגאלגר דרך מתווך – בלם מנצ'סטר יונייטד, ריו פרדיננד. נוויל החליט לעקוץ את גלאגר על זה שאחרי שאואזיס התפרקו, ליאם גלאגר המשיך עם להקה אחרת בזמן שהאח השני, נואל נשאר מאחור ללא להקה חדשה:

גלאגר, לא שוכח מאיפה הוא בא

"אתה לא צריך לרשום איזה אלבום חדש או שאולי נגמר לעט שלך דיו ? "

נואל גאלגר החזיר לו:

"העט שלי עובד על זהב טהור. דיו זה בשביל קעקועים לחירשים כמוך"

וזה עדיין לא נגמר, נוויל בתגובה:

"זהב ? אם תמשיך ככה נשמע אותך בסוף ביו.קי גולד (ערוץ טלוויזיה קיקיוני באגליה)"

אבל אחרי הכל המילה האחרונה הייתה של נואל שסיים ואמר:

"המחשבה עלייך מזמזם את השירים החדשים שלי בזמן שאתה מסרק את השפם שלך מול הראי, גורם לי לקחת עוד שנה חופש. אבל אם אתה מבטיח לא לקנות את האלבום שלי כשיצא אני אתחיל לעבוד עליו."

זאת לא הפעם הראשונה ששני המנצ'סטרים האלה מלכלכים אחד על השני. כמו במקרה של ווין רוני, גם כאן משולבת גיטרה. נוויל שלח לנואל גלאגר את הגיטרה שלו כדי שהוא יחתום עליה, הבעיה שהיא חזרה עם הכיתוב "יום הולדת שמח שמוק. מנצ'סטר סיטי".

נסיים הפעם עם רגע קלאסי של גארי נוויל מעונת 98/99. ככה נוויל הגיב כששמע שיובנטוס החזקה עלתה משלב הבתים, ויש אפשרות שנוויל והיוניטד יפגשו איתה. בסופו של דבר המפגש התקיים כשבסיומו מנצ'סטר יונייטד ניצחה 3:4 (בשני המשחקים).