עומיד

האיראני של צ'לסי

ברשימה הארוכה של אוהדי צ'לסי אפשר למצוא את אחד ממאה הקומיקאים המצחיקים ביותר של בריטניה,עומיד דג'אלילי, שהקבוצה סיפקה לו לא רק הנאה אלא גם חידדה לו את חוש ההומור.

"הצחוק הראשון שלי היה כאן בסטמפורד ברידג'. תמיד שאתה הולך למשחקים של צ'לסי השנינות של האוהדים היא משהו שלא קיים בקבוצות אחרות". את המשפט הזה אמר הקומיקאי, אוהד צ'לסי, עומיד דג'אלילי.

דג'אלילי נולד למשפחה איראנית בני הדת הבהאית שהיגרה לאנגליה וגרה בשכונת קנזינגטון המהווה חלק מהרובע המלכותי קנזינגטון-צ'לסי. הפריצה הגדולה שלו בסטנד אפ הייתה בשנת 1995 כשהופיע בפסטיבל אדינבורו (הפסטיבל הגדול בעולם לאומנויות) עם המופע "בעל חנות הקבב השמן". עם הזמן הוא צבר לעצמו קהל מעריצים ויצא לסיבובי הופעות באוסטרליה, אירלנד, דנמרק, קנדה, גרמניה וארה"ב.ב2007 אחרי שנבחר בין 100 הקומיקאים המצחיקים ביותר של בריטניה, רשת בי.בי.סי. יצרה לו תוכנית שבועית שמשלבת מערכונים מקוריים עם חומרים מהופעות הסטנד אפ שלו.

דג'אלילי צוחק בעיקר בהופעות ובסדרות שלו על התרבות האנגלית כמו שהוא רואה אותה עם הרבה הומור עצמי. החזות המזרח תיכונית שזכה לקבל מהגנים האיראניים שלו, נתנה לו כמה תפקידי משנה בסרטים ידועים כמו: שודדי הקאריביים: סוף העולם, גלדיאטור, המומיה, נוטינג היל וג'יימס בונד העולם אינו מספיק.

מערכון "השופט" מתוך התוכנית של דג'אלילי  

 

הסיפור של דג'אלילי עם צ'לסי מתחיל בעצם מגיל אפס: כמי שנולד בשכונה שבה כולם אוהדים את אותה קבוצה לא היו לו הרבה אפשרויות – מועדון הכדורגל של צ'לסי זאת הברירה היחידה. ב1970 כשראה (בגיל 5)  את צ'לסי מניפה גביע אחרי ניצחון 1:2 על לידס יונייטד, הבין דג'אלילי שהוא אוהד של הקבוצה והתחיל להגיע לכל משחקי הבית שלה במהלך שנות ה-70. רק במהלך שנות ה-80 כשהיה גדול מספיק, עקב אחרי הקבוצה גם מחוץ ללונדון.

כששאלו אותו על אם הרגיש גזענות כלפיו מצד הקהל אמר: " הייתי בהלם באותה תקופה לשמוע כל פעם על מקרים של גזענות, אבל אני הייתי הלא לבן היחידי בקהל של צ'לסי שלא נכנס לצרות. במהלך שנות ה-80 כשהייתי רק בן 10 הייתי הולך לבד למשחקי חוץ, וראיתי דברים מחרידים אבל אף פעם לא הרגשתי נתון בסכנה."

ב2010 הוציא דג'אלילי את הסרט "הכופר" בו הוא משחק את מחמוד, מוסלמי החי בלונדון, שמגלה יום אחד שהוא בעצם אומץ לאחר לידתו, על ידי משפחה מוסלמית. ולמרבה הפתעתו הוא גילה שנולד כיהודי. למרבה האירוניה הסרט נפתח עם סצינה שבה מחמוד שגר בלונדון לובש חולצה של טוטנהאם שמזוהה עם היהודים שחיים בעיר. בסרט מופיע גם השחקן הישראלי, יגאל נאור שמגלם דמות של מטיף מוסלמי קנאי.


("הכופר" באורך מלא – כאן)

"הכופר"- טריילר

את הקרדיט על עיצוב סגנון ההומור השנון שלו דג'אלילי נותן הרבה למגרש הכדורגל, ולסטמפורד ברידג' במיוחד. על אחד המקרים שהשפיעו אליו הוא מספר: "יש איזה שיר אוהדים ששמעתי רק את אוהדי צ'לסי שרים. זה היה במשחק בין צ'לסי לשפילד וונדסדיי וכולם חשבו שהחלוץ כבש שער אז הם עודדו אותו במשך דקה. אבל אז השוער של שפילד קם על הרגליים והמשיך לשחק ופתאום כולם התחילו לשיר 'חשבנו שהקבוצה כבשה, כולנו טעינו, כולנו טעינו' ".

נסיים עם פאנץ' קטן של דג'אלי מעונת 2008 כשהקומיקאי הופיע לפני כל אנשי המועדון של צל'סי. באותה תקופה גרנט היה על הקווים, הקבוצה הייתה לפני סיום הליגה כשהיא עדיין יכולה לזכות באליפות, ורגע לפני גמר ליגת האלופות שבו השתתפה.

"יש לנו עכשיו מאמן ישראלי בצ'לסי, אברם גרנט, אז לא רק שנזכה באליפות אלא גם נכבוש את המקום הראשון השני השלישי והרביעי."

Blue Is The Color בגרסא של עומיד

הצחוק הראשון שלי היה כאן בסטמפורד ברידג'. תמיד שאתה הולך למשחקים של צ'לסי השנינות של האוהדים היא משהו שלא קיים בקבוצות אחרות". את המשפט הזה אמר הקומיקאי, אוהד צ'לסי, עומיד דג'אלילי.

דג'אלילי נולד למשפחה איראנית בני הדת הבהאית שהיגרה לאנגליה וגרה בשכונת קנזינגטון המהווה חלק מהרובע המלכותי קנזינגטון-צ'לסי. הפריצה הגדולה שלו בסטנד אפ היה בשנת 1995 כשהופיע בפסטיבל אדינבורו (הפסטיבל הגדול בעולם לאומנויות) עם המופע "בעל חנות הקבב השמן". עם הזמן הוא צבר לעצמו קהל מעריצים ויצא לסיבובי הופעות באוסטרליה, אירלנד, דנמרק, קנדה, גרמניה וארה"ב.

ב2007 אחרי שנבחר בין 100 הקומיקאים של בריטניה, רשת בי.בי.סי. יצרה לו תוכנית שבועית שמשלבת מערכונים מקוריים עם חומרים מהופעות הסטנד אפ שלו.

החזות המזרח תיכונית שזכה לקבל מהגנים האיראניים שלו, נתנה לו כמה תפקידי משנה בסרטים ידועים כמו: שודדי הקאריביים: סוף העולם, גלדיאטור, המומיה, נוטינג היל וג'יימס בונד העולם אינו מספיק.

הסיפור של דג'אלילי עם צ'לסי מתחיל בעצם מגיל אפס: כמי שנולד בשכונה שבה כולם אוהדים את אותה קבוצה לא היו לו הרבה אפשרויות – מועדון הכדורגל של צ'לסי זאת הברירה היחידה. ב1970 כשראה (בגיל 5)  את צ'לסי מניפה גביע אחרי ניצחון 1:2 על לידס יונייטד, הבין דג'אלילי שהוא אוהד של הקבוצה והתחיל להגיע לכל משחקי הבית שלה במהלך שנות ה-70. רק במהלך שנות ה-80 כשהיה גדול מספיק, עקב אחרי הקבוצה גם מחוץ ללונדון.

http://www.chelseafc.com/javaImages/38/47/0,,10268~8800056,00.jpg

כששאלו אותו על אם הרגיש גזענות כלפיו מצד הקהל אמר: " הייתי בהלם באותה תקופה לשמוע כל פעם על מקרים של גזענות, אבל אני הייתי הלא לבן היחידי בקהל של צ'לסי שלא נכנס לצרות. במהלך שנות ה-80 כשהייתי רק בן 10 הייתי הולך לבד למשחקי חוץ, וראיתי דברים מחרידים אבל אף פעם לא הרגשתי נתון בסכנה."

ב2010 הוציא דג'אלילי את הסרט "הכופר" בו הוא משחק את מחמוד, מוסלמי החי בלונדון, שמגלה יום אחד שהוא בעצם אומץ לאחר לידתו, על ידי משפחה מוסלמית. ולמרבה הפתעתו הוא גילה שנולד כיהודי. למרבה האירוניה הסרט נפתח עם סצינה שבה מחמוד שגר בלונדון לובש חולצה של טוטנהאם שמזוהה עם היהודים שחיים בעיר. בסרט מופיע גם השחקן הישראלי, יגאל נאור שמגלם דמות של מטיף מוסלמי קנאי.

את הקרדיט על עיצוב סגנון ההומור השנון שלו דג'אלילי נותן הרבה למגרש הכדורגל, ולסטמפורד ברידג' במיוחד. על אחד המקרים שהשפיעו אליו הוא מספר: "יש איזה שיר אוהדים ששמעתי רק את אוהדי צ'לסי שרים. זה היה במשחק בין צ'לסי לשפילד וונדסדיי וכולם חשבו שהחלוץ כבש שער אז הם עודדו אותו במשך דקה. אבל אז השוער של שפילד קם על הרגליים והמשיך לשחק ופתאום כולם התחילו לשיר 'חשבנו שהקבוצה כבשה, כולנו טעינו, כולנו טעינו' ".

נסיים עם פאנץ' קטן של דג'אלי מעונת 2008כשהקומיקאי הופיע לפני כל אנשי המועדון של צל'סי. באותה תקופה גרנט היה על הקווים, הקבוצה הייתה לפני סיום הליגה כשהיא עדיין יכולה לזכות באליפות, ורגע לפני גמר ליגת האלופות שבו השתתפה.

"יש לנו עכשיו מאמן ישראלי בצ'לסי, אברם גרנט, אז לא רק שנזכה באליפות אלא גם נכבוש את המקום הראשון השני השלישי והרביעי."

מודעות פרסומת