צ'לסי

ליבי בקופ ואנוכי בדרום לונדון

לא חסרות כתבות שיסבירו לכם על איך סאדיק חאן הפך מבן למהגרים מפקיסטן לראש עיריית לונדון. אבל לונדון היא בעיקר עיר של כדורגל (14 קבוצות שמשחקות בליגות מקצועניות) אז איך יכול להיות שילד שגדל בדרום העיר הפך להיות אוהד של ליברפול?  

 

"קוראים לי סאדיק חאן ואני ראש העיר של לונדון!". אלה המילים הראשונות שחאן אמר היום (07.05.16) כשעלה על הפודיום לשאת את נאום הניצחון שלו בבחירות לראשות עיריית לונדון. חאן, ממוצא פקיסטאני, מחליף את בוריס ג'ונסון מהמפלגה השמרנית. הניצחון שלו מביא לסיומן שמונה שנות שלטון של המפלגה השמרנית בעיר. אה כן והוא גם מוסלמי. אז כולם כבר הספיקו לקרוא על סיפור הסינדרלה המבריק שלו: בן למהגרים שגר בדיור ציבורי הפך לאיש שמנהל את אחת הערים החשובות בעולם. אבל מה לגבי כדורגל?

חאן גדל עם שמונת האחים שלו בדירה באזור ארלספילד (דרום לונדון) מה שבאופן טבעי היה אמור לגרום לו לאהוד את אחת משלושת הקבוצות הבאות: צ'לסי, פולהאם או וימבלדון.

"חווית הכדורגל הראשונה שלי הייתה כששני אחים שלי הלכו לראות את צ'לסי בסטמפורד ברידג'. בזמן המשחק הם עברו הטרדות גזעניות ב-Shed (יציע האוהדים השרופים), לאחר מכן הם גורשו מהאצטדיון על ידי חבורה של חברי החזית הלאומית (מפלגת ימין קיצונית בבריטניה) שהיו עם נעלי דוקטור מרטינס ומעילים צבאיים."

התקרית הגזענית שהאחים שלו ספגו הייתה כנראה אחת מאבני הדרך שהובילו אותו להפוך לעורך דין ומשפטן שעסק בעיקר בנושאי זכויות האדם וזכויות האזרח, ואף כיהן כיושב ראש ארגון "ליברטי" לזכויות אדם.Sadiq-Khan

"אני בעצמי הלכתי לפלו ליין (האצטדיון הישן של וימבלדון) לראות משחק של וימבלדון נגד ספרס וספגתי הטרדות גזעניות על ידי אוהדי וימבלדון, הקבוצה שאני אהדתי. האוהדים חשבו שאני אוהד של ספרס וחלקם קראו לי "ייד" (כינוי גנאי ליהודים). לא לבשתי חולצה עם צבע של אחת הקבוצות. מישהו כמוני לא ילבש חולצה בגלל שהוא בקלות יכול לחטוף מכות. במקרה הזה אני עברתי את ההתעללות דווקא בגלל שלא לבשתי חולצה עם הצבע של וימבלדון."

אצטדיוני הכדורגל אכזבו אותו פעם אחר פעם וכבן למשפחת מהגרים, הם לא נתנו לחאן את תחושת השייכות שחיפש. הקללות וההטרדות דחפו אותו ללמוד אגרוף כדי להגן על עצמו מפני אותם אנשים.

ההטרדות שחאן והאחים שלו עברו במגרשים בלונדון הובילו אותו לאהוד קבוצה שנמצאת 341 קילומטרים ממנו, "בזמנו לא היה בטוח למישהו שנראה כמוני להיכנס לטריבונות, אז בשנות השמונים צפיתי בכדורגל בטלוויזיה. בגלל שבאותה תקופה ליברפול שיחקה כל כך טוב וניצחה הרבה נהייתי אוהד שלה."

בשורה התחתונה הקבוצות הלונדוניות בסביבתו דחקו אותו החוצה והוא נשאר בבית לפנטז מול ליברפול האדירה של שנות ה-80.

חאן במדי נבחרת חברי פרלמנט

ראש העיר החדש של לונדון מאמין בכוחם של האוהדים למגר את הגזענות, "כאוהדי כדורגל בואו נצביע על הגזענים באצטדיונים. אני לא רוצה לשים אף אחד במצב שבו הוא ייפגע, אבל אם אתם מפחדים לדבר ישירות עם הגזענים אתם יכולים לספר לסדרנים או לדווח על זה למועדון בסוף המשחק."

"בן מיעוטים לא מעוניין לשמוע את מילת ה-Y (ייד- כינוי גנאי ליהודים), מילת ה-N (ניגר) או את מילת ה-P (פאקי – מילת גנאי לאנשים שמוצאם האתני הוא מדרום אסיה, בעיקר מפקיסטן). יש לזה כל כך הרבה השלכות פסיכולוגיות. זה לגמרי לא מתקבל על הדעת שבשנת 2015 במגרשי כדורגל במדינה אתה עדיין יכול לשמוע על גזענות. אני קורא לאחרים לשים את עצמם בנעליהם של אלה העוברים התעללות, חישבו איך הם מרגישים".

חאן מודע לשינוי הגדול שהכדורגל האנגלי עבר משנות ה-80 ועם זאת יש לו ביקורת בנושא אחר, "לקחתי את הבת שלי בשנה שעברה למשחק בין צ'לסי וליברפול בסטמפורד ברידג'. הפסדנו אבל היה משחק מהנה. הרגשתי בטוח יותר מאי פעם והיא לא חוותה מה שהאחים שלי חוו שם או מה שאני חוויתי בפלו ליין. הרבה יותר בטוח להגיע למשחקים היום. זה לא כזה זול כמו שזה אמור להיות, יש כרטיסים מאוד יקרים למשחקים, אבל זה ללא ספק בטוח יותר."

בראיון בו הוא נשאל על כדורגל ואיך הפך להיות אוהד של ליברפול הוא ענה: "יש מונח: 'צד אחר התהילה' (Glory Hunter)". אפשר להגיד שהיום הצייד הסתיים.

חאן על ליברפול וכדורגל

 

מקורות:

http://en.wikipedia.org/wiki/Sadiq_Khan
http://www.theguardian.com/politics/video/2016/may/07/my-name-is-sadiq-khan-and-im-the-mayor-of-london-video
http://www.mirror.co.uk/news/uk-news/mp-says-its-time-call-6775580
http://youtu.be/9B40F8A40bM

 

מודעות פרסומת

האיראני של צ'לסי

ברשימה הארוכה של אוהדי צ'לסי אפשר למצוא את אחד ממאה הקומיקאים המצחיקים ביותר של בריטניה,עומיד דג'אלילי, שהקבוצה סיפקה לו לא רק הנאה אלא גם חידדה לו את חוש ההומור.

"הצחוק הראשון שלי היה כאן בסטמפורד ברידג'. תמיד שאתה הולך למשחקים של צ'לסי השנינות של האוהדים היא משהו שלא קיים בקבוצות אחרות". את המשפט הזה אמר הקומיקאי, אוהד צ'לסי, עומיד דג'אלילי.

דג'אלילי נולד למשפחה איראנית בני הדת הבהאית שהיגרה לאנגליה וגרה בשכונת קנזינגטון המהווה חלק מהרובע המלכותי קנזינגטון-צ'לסי. הפריצה הגדולה שלו בסטנד אפ הייתה בשנת 1995 כשהופיע בפסטיבל אדינבורו (הפסטיבל הגדול בעולם לאומנויות) עם המופע "בעל חנות הקבב השמן". עם הזמן הוא צבר לעצמו קהל מעריצים ויצא לסיבובי הופעות באוסטרליה, אירלנד, דנמרק, קנדה, גרמניה וארה"ב.ב2007 אחרי שנבחר בין 100 הקומיקאים המצחיקים ביותר של בריטניה, רשת בי.בי.סי. יצרה לו תוכנית שבועית שמשלבת מערכונים מקוריים עם חומרים מהופעות הסטנד אפ שלו.

דג'אלילי צוחק בעיקר בהופעות ובסדרות שלו על התרבות האנגלית כמו שהוא רואה אותה עם הרבה הומור עצמי. החזות המזרח תיכונית שזכה לקבל מהגנים האיראניים שלו, נתנה לו כמה תפקידי משנה בסרטים ידועים כמו: שודדי הקאריביים: סוף העולם, גלדיאטור, המומיה, נוטינג היל וג'יימס בונד העולם אינו מספיק.

מערכון "השופט" מתוך התוכנית של דג'אלילי  

 

הסיפור של דג'אלילי עם צ'לסי מתחיל בעצם מגיל אפס: כמי שנולד בשכונה שבה כולם אוהדים את אותה קבוצה לא היו לו הרבה אפשרויות – מועדון הכדורגל של צ'לסי זאת הברירה היחידה. ב1970 כשראה (בגיל 5)  את צ'לסי מניפה גביע אחרי ניצחון 1:2 על לידס יונייטד, הבין דג'אלילי שהוא אוהד של הקבוצה והתחיל להגיע לכל משחקי הבית שלה במהלך שנות ה-70. רק במהלך שנות ה-80 כשהיה גדול מספיק, עקב אחרי הקבוצה גם מחוץ ללונדון.

כששאלו אותו על אם הרגיש גזענות כלפיו מצד הקהל אמר: " הייתי בהלם באותה תקופה לשמוע כל פעם על מקרים של גזענות, אבל אני הייתי הלא לבן היחידי בקהל של צ'לסי שלא נכנס לצרות. במהלך שנות ה-80 כשהייתי רק בן 10 הייתי הולך לבד למשחקי חוץ, וראיתי דברים מחרידים אבל אף פעם לא הרגשתי נתון בסכנה."

ב2010 הוציא דג'אלילי את הסרט "הכופר" בו הוא משחק את מחמוד, מוסלמי החי בלונדון, שמגלה יום אחד שהוא בעצם אומץ לאחר לידתו, על ידי משפחה מוסלמית. ולמרבה הפתעתו הוא גילה שנולד כיהודי. למרבה האירוניה הסרט נפתח עם סצינה שבה מחמוד שגר בלונדון לובש חולצה של טוטנהאם שמזוהה עם היהודים שחיים בעיר. בסרט מופיע גם השחקן הישראלי, יגאל נאור שמגלם דמות של מטיף מוסלמי קנאי.


("הכופר" באורך מלא – כאן)

"הכופר"- טריילר

את הקרדיט על עיצוב סגנון ההומור השנון שלו דג'אלילי נותן הרבה למגרש הכדורגל, ולסטמפורד ברידג' במיוחד. על אחד המקרים שהשפיעו אליו הוא מספר: "יש איזה שיר אוהדים ששמעתי רק את אוהדי צ'לסי שרים. זה היה במשחק בין צ'לסי לשפילד וונדסדיי וכולם חשבו שהחלוץ כבש שער אז הם עודדו אותו במשך דקה. אבל אז השוער של שפילד קם על הרגליים והמשיך לשחק ופתאום כולם התחילו לשיר 'חשבנו שהקבוצה כבשה, כולנו טעינו, כולנו טעינו' ".

נסיים עם פאנץ' קטן של דג'אלי מעונת 2008 כשהקומיקאי הופיע לפני כל אנשי המועדון של צל'סי. באותה תקופה גרנט היה על הקווים, הקבוצה הייתה לפני סיום הליגה כשהיא עדיין יכולה לזכות באליפות, ורגע לפני גמר ליגת האלופות שבו השתתפה.

"יש לנו עכשיו מאמן ישראלי בצ'לסי, אברם גרנט, אז לא רק שנזכה באליפות אלא גם נכבוש את המקום הראשון השני השלישי והרביעי."

Blue Is The Color בגרסא של עומיד

הצחוק הראשון שלי היה כאן בסטמפורד ברידג'. תמיד שאתה הולך למשחקים של צ'לסי השנינות של האוהדים היא משהו שלא קיים בקבוצות אחרות". את המשפט הזה אמר הקומיקאי, אוהד צ'לסי, עומיד דג'אלילי.

דג'אלילי נולד למשפחה איראנית בני הדת הבהאית שהיגרה לאנגליה וגרה בשכונת קנזינגטון המהווה חלק מהרובע המלכותי קנזינגטון-צ'לסי. הפריצה הגדולה שלו בסטנד אפ היה בשנת 1995 כשהופיע בפסטיבל אדינבורו (הפסטיבל הגדול בעולם לאומנויות) עם המופע "בעל חנות הקבב השמן". עם הזמן הוא צבר לעצמו קהל מעריצים ויצא לסיבובי הופעות באוסטרליה, אירלנד, דנמרק, קנדה, גרמניה וארה"ב.

ב2007 אחרי שנבחר בין 100 הקומיקאים של בריטניה, רשת בי.בי.סי. יצרה לו תוכנית שבועית שמשלבת מערכונים מקוריים עם חומרים מהופעות הסטנד אפ שלו.

החזות המזרח תיכונית שזכה לקבל מהגנים האיראניים שלו, נתנה לו כמה תפקידי משנה בסרטים ידועים כמו: שודדי הקאריביים: סוף העולם, גלדיאטור, המומיה, נוטינג היל וג'יימס בונד העולם אינו מספיק.

הסיפור של דג'אלילי עם צ'לסי מתחיל בעצם מגיל אפס: כמי שנולד בשכונה שבה כולם אוהדים את אותה קבוצה לא היו לו הרבה אפשרויות – מועדון הכדורגל של צ'לסי זאת הברירה היחידה. ב1970 כשראה (בגיל 5)  את צ'לסי מניפה גביע אחרי ניצחון 1:2 על לידס יונייטד, הבין דג'אלילי שהוא אוהד של הקבוצה והתחיל להגיע לכל משחקי הבית שלה במהלך שנות ה-70. רק במהלך שנות ה-80 כשהיה גדול מספיק, עקב אחרי הקבוצה גם מחוץ ללונדון.

http://www.chelseafc.com/javaImages/38/47/0,,10268~8800056,00.jpg

כששאלו אותו על אם הרגיש גזענות כלפיו מצד הקהל אמר: " הייתי בהלם באותה תקופה לשמוע כל פעם על מקרים של גזענות, אבל אני הייתי הלא לבן היחידי בקהל של צ'לסי שלא נכנס לצרות. במהלך שנות ה-80 כשהייתי רק בן 10 הייתי הולך לבד למשחקי חוץ, וראיתי דברים מחרידים אבל אף פעם לא הרגשתי נתון בסכנה."

ב2010 הוציא דג'אלילי את הסרט "הכופר" בו הוא משחק את מחמוד, מוסלמי החי בלונדון, שמגלה יום אחד שהוא בעצם אומץ לאחר לידתו, על ידי משפחה מוסלמית. ולמרבה הפתעתו הוא גילה שנולד כיהודי. למרבה האירוניה הסרט נפתח עם סצינה שבה מחמוד שגר בלונדון לובש חולצה של טוטנהאם שמזוהה עם היהודים שחיים בעיר. בסרט מופיע גם השחקן הישראלי, יגאל נאור שמגלם דמות של מטיף מוסלמי קנאי.

את הקרדיט על עיצוב סגנון ההומור השנון שלו דג'אלילי נותן הרבה למגרש הכדורגל, ולסטמפורד ברידג' במיוחד. על אחד המקרים שהשפיעו אליו הוא מספר: "יש איזה שיר אוהדים ששמעתי רק את אוהדי צ'לסי שרים. זה היה במשחק בין צ'לסי לשפילד וונדסדיי וכולם חשבו שהחלוץ כבש שער אז הם עודדו אותו במשך דקה. אבל אז השוער של שפילד קם על הרגליים והמשיך לשחק ופתאום כולם התחילו לשיר 'חשבנו שהקבוצה כבשה, כולנו טעינו, כולנו טעינו' ".

נסיים עם פאנץ' קטן של דג'אלי מעונת 2008כשהקומיקאי הופיע לפני כל אנשי המועדון של צל'סי. באותה תקופה גרנט היה על הקווים, הקבוצה הייתה לפני סיום הליגה כשהיא עדיין יכולה לזכות באליפות, ורגע לפני גמר ליגת האלופות שבו השתתפה.

"יש לנו עכשיו מאמן ישראלי בצ'לסי, אברם גרנט, אז לא רק שנזכה באליפות אלא גם נכבוש את המקום הראשון השני השלישי והרביעי."

"אל ניניו" עורך מוסיקלי

בחלון העברות האחרון הוא נחת בצ'לסי תמורת 50 מיליון ליש"ט אחרי שהוא לא בדיוק הבריק באליפות העולם שהייתה בקיץ בדרום אפריקה. אבל אולי בכל זאת בעזרתו ספרד זכתה בגביע הראשון שלה ?

בכל עונת כדורגל חודש ינואר הופך לחודש קדוש, כזה שהקבוצות מחכות לו שיגיע כדי לרכוש איזה שחקן חדש בשביל לחזק את הקבוצה, או אולי בכלל בשביל לחזק את המכירות של חולצות השחקנים. בישראל זה החודש בו כל מיני שחקנים מזרח אירופאים או אפריקאים מגיעים לארץ הקודש בחסות הסוכנים השועליים שלהם (שתופרים את בעלי הקבוצות כל עונה מחדש) ומציגים אותם בתור האטו/שבצ'נקו הבא, ו "זה השחקן שישאיר אותכם ליגה" – ביאת המשיח, לא פחות.

חולצה של טורס מישהו ?

אז בזמן שאוהדי הפועל תל אביב ראו את הקבוצה שלהם כמעט מחתימה חלוץ מהליגה השנייה באוקראינה, באי הבריטי התקשורת חגגה בלי סוף על ההעברה הגדולה של ינואר- "אל ניניו" (הילד), פרננדו טורס שעבר מליברפול לצ'לסי תמורת 50 מיליון ליש"ט ישר מהכיס של אברמוביץ'.

טורס (בן 26), למי שלא מכיר הוא חלוץ עם חוש הבקעה משובח וראיית משחק טובה, מה גם שהוא חלוץ שיכול לייצר מצבים לעצמו. הוא התחיל את הקריירה שלו באתלטיקו מדריד והיה לקפטן הכי צעיר שלה כשהיה בן 19. לאחר 7 עונות ו91 שערים בכל המסגרות עבר לליברפול בסכום של 21.5 מיליון ליש"ט. 4 העונות באנפילד הסתיימו בחודש האחרון כשהוא חתום על 81 שערים.

מבחינת הסטטיסטיקה נשאר לחכות ולראות אם מכונת השערים המשומנת הזאת תמשיך לקרוע רשתות גם במדי הבלוז מלונדון.

ותודה לקסביאן

והרי החדשות: נבחרת ספרד זכתה באליפות העולם האחרונה לא בזכות פול התמנון כמו שכולם חושבים, אלא בזכות השיר Club Foot. בזמן שלרוב שחקני הכדורגל מתנגנים באייפוד שירי פופ ואר אן בי קיטשיים, פרננדו טורס לא מפסיק לשמוע את הלהקה האהובה עליו מלסטר, קסביאן (Kasabian), אותה הוא  מגדיר כלהקה האנגלית הגדולה ביותר מאז הביטלס.

מריץ בראש את המילים של Club Foot

אלבום הבכורה של הלהקה יצא ב13 לספטמבר 2004 קיבל ביקורות טובות, והגיע למקום ה4 במצעד האלבומים הבריטי. המוסיקה שלהם מאופיינת משילוב של רוק אלקטרוני עם הסאונד של מנצ'סטר מסוף שנות ה-80. עד היום הלהקה הוציאה 3 אלבומים וב2010 היא זכתה בפרס הבריט (המקבילה לגראמי באנגליה) ללהקה הטובה ביותר.

הסינגל Club Foot  של הלהקה שיצא עם האלבום הראשון שלה נהיה לשיר המוכר ביותר שלה שדרכו חובבי המוסיקה התאהבו בלהקה. וזה גם השיר שעל פי טורס אמור להביא את גביע העולם בפעם הראשונה לספרד.

בזמן שבחדרי ההלבשה של נבחרות אחרות העבירו תדרוכים, החליט טורס להשמיע לחברים שלו מהנבחרת הספרדית לפני כל התמודדות את השיר  Club Foot, בתקווה שזה יחדיר לשחקנים מוטיבציה והשראה לנצח משחק אחרי משחק.

אחרי הניצחון על הולנד בגמר הטורניר, אמר אנדרס אינייסטה מבקיע שער הניצחון על השיר של טורס: " קסביאן נתנו לנו הרבה השראה בחדר ההלבשה, השיר שלהם Club Foot כבר רץ אצלנו שנה עוד לפני תחילת אליפות העולם". בנוסף לזה אינייסטה הציע לחברי הלהקה להיות אורחים שלו בברצלונה ובסופר קלאסיקו.

מסתבר שטורס בכלל חובב מוסיקה לא קטן כשבאחד הראיונות שלו שלו אמר: "כשהגעתי לליברפול מאוד התרגשתי כי אני מעריץ גדול של הביטלס, וידעתי שבכלל אנגליה מפורסמת בלהקות המשובחות שלה".

בזמן שפרננדו טורס משחק בקבוצת המיליונים של אברמוביץ' בצ'לסי, חברי להקת קסביאן אוהדים קבוצה קצת יותר צנועה, לסטר סיטי מהליגה השנייה באנגליה – על החיבור הזה בין השניים נרחיב כבר בפוסט אחר.

Kasabian – Club Foot