רג'י מילר

השחקן השישי של הניקס

לכל סלב בארה"ב יש את קבוצת ספורט המחמד שלו. כזאת שהוא מגיע למשחקים שלה כדי לקדם איזה סרט או אלבום חדש ורק מוחא כפיים בסיום. ספייק לי לעומת זאת עוף מוזר, הוא מגיע כמעט לכל משחק בית של הקבוצה, יושב על הפרקט וצועק על השחקנים. תשאלו אפילו את רג'י מילר.

 

סדרות גמר המזרח ב1994 ו1995 היו בין הסדרות הבלתי נשכחות והמתוקשרות ביותר שידעה ליגת האנ.בי.אי. בסדרות היו מעורבים רג'י מילר, שחקנה של אינדיאנה פייסרס, הניו יורק ניקס וגם הבמאי האמריקאי ספייק לי.

לי שנולד בשם שלטון ג'קסון לי, גדל בברוקלין לאבא נגן ג'אז, אמא מורה וקבוצת הכדורסל ניו יורק ניקס אותה הוא מלווה בקביעות מגיל קטן. ז'קלין האמא, עודדה את ילדיה להתעניין באמנות ובספרות האפרו אמריקאית כשהיא גם לקחה את ילדיה לגלריות, הצגות ומוזיאונים.האמא גם הייתה זו שהדביקה ללי את הכינוי "ספייק" (קשוח) בגלל שהיה קשוח יחסית לגודל גופו הקטן.

את תקופת התיכון והקולג' לי העביר במוסדות ציבוריים שבהן רוב האוכלוסייה היא אפרו אמריקנית, ולא מילא את רצונה של האמא שהוא ילמד בתיכון הפרטי (עם רוב אוכלוסייה לבנה) שבה היא מלמדת. את לימודי הקולנוע הוא סיים בהצטיינות באוניברסיטת ניו יורק כשזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפרסי האקדמיה לסטודנטים. כמי שגדל על התרבות האפרו אמריקאית הסרטים של לי התמקדו בעיקר בחיי היום יום של האזורים השחורים של ניו יורק, בפערים החברתיים בארה"ב. הסרט "עשה את הדבר הנכון" (1989) המדבר על חיי המהגרים והאפרו אמריקנים בברוקלין, היה היצירה שנתן ללי את ההכרה הרחבה.

בהמשך הקריירה שלו הוא יצר את הסרטים: "מלקולם אקס", "השעה ה-25" המספר על מהגר אירי שנשלח לכלא, "האיש שבפנים", ו"הנס בסיינט אנה" על חטיבת חיילים שחורים במלחמת העולם השנייה.

אין דבר כזה משחק בית של הניו יורק ניקס בלי ספייק לי. אבל לי הוא שונה לחלוטין משאר המפורסמים שמגיעים למשחקי הקבוצה שלהם, יושבים בוי אי פי ושולחים חיוכים למצלמות. לי מגיע למדיסון סקוור גארדון עם גופיית משחק, יושב בכסאות הכבוד על הפרקט, וכשיש סל הוא לא רק מוחא כפיים בנינוחות הוא צועק מאושר ומלכלך על השחקנים של היריבה – מה שעשה את הפלייאוף של 1994 ו1995.

הסיפור של הניקס עם הפייסרס מתחיל בפלייאוף של 1993 כששחקנה של הניקס, ג'ון סטארקס לא רצה ללחוץ את היד של רג'י מילר. מילר לא אהב את המהלך וניסה כל המשחק להוציא את סטארקס מפוקוס עם טראש טאק. בסוף זה הצליח לו וסטארקס יצא החוצה בעבירה טכנית.

שנה לאחר מכן נפגשו הקבוצות שוב בגמר המזרח. שתי הקבוצות הצליחו לשמור על הביתיות ב4 המשחקים הראשונים (פלייאוף הוא משחק של הטוב מ7), אבל בחמישי במדיסון סקוור גרדן הגיע אפקט הספייק לי לשיאו. ברבע האחרון שנפתח ביתרון 12 לניקס, ספייק לי הרגיש בטוח בניצחון של הקבוצה שלו והתחיל לפזר "ברכות" לרג'י מילר מתחילת הרבע. המהלך רק דירבן את מילר יותר והוא קלע ברבע האחרון 25 נקודות שהובילו את הקבוצה שלו לנצחון חוץ. באחד מרגעי המשחק מילר סימן לספייק לי שהוא חונק את הקבוצה שלו ברבע הזה.

יום למחרת העיתון ניו יורק דיילי ניוז יצא עם הכותרת "תודה רבה ספייק" ככותרת אירונית על זה שהוא דירבן את מילר. הסדרה דרך אגב הסתיימה עם ניצחון של הניקס 4:3.

רג'י מילר וסימן החניקה מ1994

בעונת 1995 המפגש בין הפייסרס לניקס בחצי גמר המזרח שוב ניפק כותרות. במשחק מספר 1, במדיסון סקוור גארדן. הניקס מובילים 99:105, 16.2 שניות לסיום. שוב, רג'י מילר מתעורר כשהוא שומע את ספייק לי ואת הקהל מלכלכים עליו, שתי שלשלות, ועוד שתי נקודות מהעונשין, הפכו לתצוגת הכדורסל הגדולה ביותר של שחקן בודד בטווח זמן כה קצר, בדרך לניצחון ענק של הפייסרס, שבסופו של דבר תנצח את הסדרה.

רג'י מילר מול הניקס ב1995

ספייק לי ממשיך גם היום לעקוב אחרי הקבוצה שלו מקרוב, "אני מאוד מרוצה ממה שקורה בקבוצה העונה ומהאווירה בגארדן שנותנת הרגשה כאילו אנחנו בלתי מנוצחים". על בחירת הגופיות שאיתם הוא מגיע למשחק אמר "הייתי הולך עם הגופייה של נייט רובינסון הרבה. כשאני לובש גופייה של שחקן הוא לא חייב להיות השחקן הכי טוב בקבוצה, כמו עם נייט. אני מזדהה עם הטירוף שהוא היה מביא לקבוצה, היה לו לב. אני עדיין חושב שזה היה טעות לוותר עליו".

בראשון הקרוב ה10.4 הפייסרס יארחו את הניקס למפגש שלישי העונה כשבשני המפגשים האחרונים כל קבוצה ניצחה בבית (92:98 לניקס, 93:106 לפייסרס).

מאז שנות ה- 90 המאבקים בין הניקס לפייסרס זה לא אותו הדבר כששתי הקבוצות התחילו לרדת מנכסיהן. ב2005 רג'י מילר פרש ואינדיאנה היום נחשבת לקבוצה ממוצעת שהשנה הצליחה להתשחל לפלייאוף והקבוצה מניו יורק מראה העונה סימנים שהיא חוזרת להיות בקדמת הבמה בליגה הטובה בעולם וגם אם לא, ספייק לי תמיד יהיה איתה שם על הפרקט.

ספייק לי מציק לכרמלו אנטוני כשהיה במדי דנבר

מודעות פרסומת