"השנים הרעות שלנו בלאומית זה חסרון גדול אבל בסופו של דבר כמו שאתה נמצא במערכת יחסים, אתה אוהב אותה ללא תנאים. מסתכל על כל כולה, הולך איתה באש ובמים, באהבה ובלב שלם". רזיאל מנצור סולן להקת The Bench מספר על האהדה להפועל פתח תקווה, מי הפיץ את חיידק האהדה במשפחה, מפרגן לשחקן הכי טוב בסגל הנוכחי, על תקופת הדשדוש של השנים האחרונות בליגה השנייה ואיזה שחקנים היה רוצה לראות מחזקים את הקבוצה בליגת העל.
אלון חמודות – מאי 2023
מה אתה עושה בימים אלה?
מתעסק בעיקר בדבר שאני הכי מתגאה בו: הלהקה שלי, The Bench, הרכב שמנגן על המוטאון והגרוב, מאוד מושפעים מרוק, Fאנק ומוזיקה שחורה של פעם. האלבום הראשון שלנו נקרא "ג'סמינו" על שם הקבבייה המפורסמת ברחוב אלנבי בתל אביב. בנוסף אני חבר בעוד כמה הרכבי מחווה, שזה כמו בית ספר בשבילי. אני גם איש מיקס ומפיק ועושה ביטים לחבר'ה שעושים קצת היפ הופ.
מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?
הפועל פתח תקווה, Born and Raised.
איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?
אני נולדתי בפתח תקווה, גרתי שם מינקות עד גיל 5-6. אבא שלי, זאב מנצור, היה שחקן כדורגל בהפועל פתח תקווה של אברהם גרנט, וסבא שלי, שמריה מנצור, הוא אחד האוהדים הוותיקים של הפועל מחנה יהודה.
אבא שלי, שהוא אוהד הפועל קודם כל, לקח אותי למשחקים של הקבוצה ביחד עם דוד שלי, וככה התאהבתי לראשונה בקבוצה המדהימה הזאת, ובקהל שלה. אבא שלי הדביק את כל המשפחה במחלת הפועל פתח תקווה.
אני זוכר את המשחק הראשון במעורפל, לא מול מי זה היה ומה התוצאה. אבל אני כן זוכר שאבא שלי הכניס אותי לאורווה, אני כמעט בטוח שזה היה שער 5, כי היינו צמודים לאיפה שעושים את הרעש, שער 4. הוא קנה לי טרופית והייתי כולי מבסוט. זה מה שאני זוכר מהמשחק הראשון, האורווה.
שלושה דורות של אוהדים
מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה?
בוא נדבר על ההווה, ג'ימי אלכסיס הלוחם, שמרגיש כמו שחקן בית ואוהבים אותו כמו שחקן בית למרות שהוא לא שחקן בית. בדרבי האחרון, אמרו שהבן אדם קצת איבד את העשתונות אבל אני אומר שמדובר במחויבות. זה השחקן המוערך ביותר מבחינתי כרגע.
מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?
וואו איזה שאלה קשה. בוא נלך על האחרון שאני זוכר. הדרבי הקודם שהוא היה מדהים,2:1 עוז פרץ, בעיטה מרחוק. כמובן בסוף המשחק קיבלו פנדל שהם פספסו, זה היה באמת דרמטי ברמות קשות.
משחק רע שהשאיר טעם רע מאוד, היה הדרבי הראשון לעונת 2022-2023 הפסדנו שם 0:4. אני זוכר שאנשים הלכו הביתה באמצע, ואני אומר להם בואנה למה אתם הולכים. אני נשארתי עד הסוף למרות שהיה קשה, מחאתי כפיים בסיום.
הפועל פתח תקווה – מכבי פתח תקווה 1:2 עונת 22/23
מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?
העונות שאחרי ירידת הליגה, לפני 8 שנים, זה היה נורא קשה, דשדשנו בליגה שנייה, והיה לי נורא קשה לראות ולעקוב. זה קורה, אני מבין את זה. זאת הייתה תקופה ארוכה לא טובה.
בשנתיים האחרונות חזרה לי התקווה, בשנה שעברה זה לא קרה גם כן, היה לנו מפח נפש מול כפר קאסם בבית, הפסדנו 0:3 בבית. זה גמר לנו את הסיכויים לעלות ליגה. התקופה הנוכחית היא יחסית יותר טובה, כי יש עניין ויש על מה להלחם.
השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?
אני לא הייתי רוצה לראות עוד שחקן אצלנו בעונה הזאת. מבחינתי הקבוצה הזאת בנויה מעולה. לגבי ליגת העל, אני מאוד אוהב סגנון שחקנים כמו אצילי וחזיזה, כאלה שיותר נותנים בהתקפה, גם גולרים וגם כאלה שיודעים לתת מהלכים טובים.
לא יודע אם יהיה לנו תקציב לשחקנים כאלה, אבל מי יודע. יש לנו את אדם נוימן שתומך בנו, בתיווכו של אבי יחיאל.
את מי הכי כיף לנצח? למה?
שמע זה לא סוד שהכי כיף לנצח את היריבה העירונית שלנו. בשביל היוקרה העירונית ובשביל לתקוע אצבע בעין למשפחת לוזון שכולנו סבלנו מהם לאורך השנים.
כמובן שתמיד כיף לנצח קבוצות שהן גדולות עלינו בתקציבים ובסדר גודל. לבוא קטנים ולצאת גדולים.
אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?
זאת שאלה שהייתי חושב עליה הרבה בתור ילד, היה לי איזה חלום להיות שחקן. אני חושב שאולי בגלל שאני קצת רחב אז הייתי הולך להיות קשר אחורי. אני לא כל כך מהיר אז אני חושב על קשר אחורי שנותן בראש.
עולה לי לראש גאטוזו, אני לא משווה כמובן אבל אני מסתכל עליו כמו איזה איידול: הוא לא היה גבוה, אבל הוא היה נורא פיזי, רחב ועצבני כמוני. היה יודע לתת בראש כשצריך.
האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?
יש לי בטח. אני לא מצלם שום דבר בפלאפון במהלך המשחק, אף פעם. לא פנדלים, לא בעיטות חופשיות. אני אף פעם לא מקלל שחקנים של הקבוצה היריבה בזמן משחק, זה מדרבן אותם. זה לא בדיוק אמונה טפלה, אלא יותר פסיכולוגי.
יש עוד אמונה אחת שאני חושב להיגמל ממנה: אני לא מצטלם עם חולצה של המועדון כדי לא לנחס.
וכמובן נותן תרומות לתצוגות הנפלאות של החזית הכחולה.
מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?
שמע דיברנו על השנים הרעות שהיו לנו בלאומית, שזה חסרון גדול, אבל אתה יודע, בסופו של דבר כמו שאתה נמצא במערכת יחסים, אתה אוהב אותה ללא תנאים. מסתכל על כל כולה, הולך איתה באש ובמים, באהבה ובלב שלם.
מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?
יש לי כל כך הרבה שחקנים בראש שקשה לבחור.
ג'ימי אלכסיס זה לדעתי אחד השחקנים הטובים שנחתו פה בשנים האחרונות, להחתים אותו ומהר.
עוז פרץ זה שחקן שאני מאוד אוהב את הסגנון שלו, טכניקה כמו שלו כמעט לא קיימת בליגה הלאומית. אני מאוד אוהב את הרוח שהוא מביא איתו למשחק.
שחקן הבית והקפטן רם לוי, שאותו אני מאוד מעריך אותו, את הבגרות שלו ואת המשחק שלו.
ג'וניור ויסה היה שחקן שהיה כיף לראות ונדיר לראות בנוף הישראלי. אחלה אישיות גם.
ולקינוח אדורם קייסי שמאוד אהבתי אותו בתור ילד.
לסיום, השלם את המשפט: השופט….
תהיה נאמן, אמיתי, תהיה שופט טוב לשני הצדדים, ותהיה צודק.
רזיאל מנצור (29) גר בראש העין, סולן להקת The Bench – ליאור יצחקי על התופים, מתן שתית על הגיטרה ואור בן יצחק על הבס. רזיאל מלחין וכותב את שירי הלהקה ביחד עם שאר החברים שגם משתתפים בעיבודים – כאיש אחד עם וורסטיליות של ארבעה. הלהקה מושפעת מז'אנר הבלוז, עם הרבה מהרוקנ'רול, דרך הפולק והרוק הפסיכדלי של הסיקסטיז, הרוק הכבד של הסבנטיז, הפרוגרסיב, הגראנג', בליווי צלילים מהעתיד. בשנה האחרונה הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם – "ג'סמינו" וב-10.5 תוכלו לראות אותם מופיעים באוזנבר תל אביב – כרטיסים להופעה. מוזמנים להאזין לסינגל החדש ולאלבום "ג'סמינו":
"יונייטד לקחו אליפות בעונת 92\93. זו הייתה אותה שנה שגם אנחנו פרצנו החוצה עם המוזיקה שלנו. זה היה ממש במקביל. זה משהו שליווה אותי ואת כל הפריחה והפריצה שלי ושל 'איפה הילד?'". חמי רודנר זמר, יוצר וסולן להקת "איפה הילד?" מספר על האהדה למנצ'סטר יונייטד, איזה משחק גביע עושה לו צמרמורת, הקשר בין הביטלס לטרבל של המועדון ואיך הבת שלו החזירה אותו להתעניין בכדורגל.
אלון חמודות – ינואר 2023
מה אתה עושה בימים אלה?
מתכונן לאירוע משמעותי וגדול ב-25 בפברואר – "איפה הילד?" מציינת 30 שנה לאלבום הבכורה שלה "זמן סוכר". אנחנו עושים הופעה בהאנגר 11 עם כל מיני אורחים – מוניקה סקס, יוני בלוך, טל גורדון. חודשיים לפני ההופעה וכבר כמעט מכרנו את כל הכרטיסים.
מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?
מנצ'סטר יונייטד.
איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?
גדלתי בשנות ה-70 על המיתוס של ג'ורג' בסט ומאט באזבי, ואסון מינכן שמאוד ריגש אותי. כל הציפייה העצומה לתואר שלא הגיע בשנים של דשדוש עד שסר אלכס פרגוסון הגיע, וגם לו לקח זמן להביא אליפות. יונייטד לקחו איתו אליפות ראשונה מאז שנות ה-60 או ה-70 – בעונת 92\93. זו הייתה אותה שנה שגם אנחנו פרצנו החוצה עם המוזיקה שלנו. זה היה ממש במקביל. זה משהו שליווה אותי ואת כל הפריחה והפריצה שלי ושל "איפה הילד?".
אני חדלתי להתעניין בכדורגל פחות או יותר אחרי שהבת הבכורה שלי נולדה והיא זו שהחזירה אותי לכדורגל. היא נולדה ב-2008 בשנה שבה יונייטד זכו באליפות ובליגת האלופות, וכל ההתרחשויות והמשפחה וזה ואתה לא יכול פשוט להפקיע לך את הזמן ולצפות במשחק. ולפני שנה וחצי צפינו בקיץ ביורו האחרון והיא נדלקה על זה נורא. היא נהייתה אוהדת יונייטד יותר ממני, כל הזמן שולחת לי ידיעות. היא פשוט החזירה אותי לזה ביג טיים. זה מה שאנחנו עושים ביחד, רואים משחקים. נסענו ביחד לאנגליה. זה הקטע שלנו. זה מאוד מרגש לספר את זה. זה בונדינג היסטרי.
ואיך היא התחילה לאהוד את יונייטד?
היא שאלה אותי איזו קבוצה אני אוהד, ואמרתי לה אני אוהד יונייטד. זה פשוט היה רדום הרבה זמן. היא פשוט נהייתה פנאטית.
אז אתם כל שבוע קובעים וצופים משחקים ביחד?
כל הזמן, אנחנו לא מפספסים משחק.
מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה?
שחקן אהוב עליי זה פול סקולס. אני אוהב שחקנים שקטים אבל בעצם כאלה שמשפיעים על הטמפרטורה ועל הקצב של המשחק. מסירות מדוייקות, קור רוח, קשיחות, בעיטות פצצה. והוא לכאורה היה בצל של כוכבי הדור שלו, עם בקהאם וגיגס אבל אני תמיד אהבתי אותי.
מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?
המשחק הטוב ביותר: עונת הטרבל של 99, אני רוצה לציין שני משחקים. אחד זה ה- 3:2 על ארסנל בגביע, עד עכשיו כשאני מדבר על זה יש לי צמרמורת. זה היה משחק מדהים עם שער של גיגס בסלאלום לאורך כל המגרש. זה היה משחק באמת מרגש, ואז ארסנל היו חזקים מאוד והיו היריבים העיקריים של יונייטד. וגם כמובן גמר ליגת האלופות נגד באיירן. כשהיה 0:1 לבאיירן עד הדקה ה-90.
המשחק הרע ביותר של הקבוצה זה היה המשחק לפני שנה נגד ליברפול באולד טרפורד שהם פשוט שחטו אותנו, היה איזה 0:4 במחצית הראשונה. זה היה קשה לצפייה.
1999 ראיין גיגס נגד ארסנל בחצי גמר הגביע
מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?
רגע השיא היה בעונת 99 כשזכינו בטרבל וגם הופעתי אז בהיכל התרבות עם חולצה של מנצ'סטר יונייטד לצד ג'ורג' מרטין, שהוא היה המפיק המוזיקלי של הביטלס.
רגע השפל זה לא חסר, עונה שעברה הייתה רגע אחד מתמשך של שפל. העונה גם לא משהו אבל משתפר.
השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?
האמת שמכל השחקנים המדהימים שראינו במונדיאל יש את החלוץ הפורטוגלי הצעיר שכבש את השלושה שערים – גונסאלו ראמוס. תשמע אני מתפלל שהוא יבוא אלינו. הוא שחקן מדהים. ובהתקפה חסר לנו איזה 9 כזה, חיה רעה. הייתי שמח גם אם בלינגהאם היה בא אבל זה כנראה לא יקרה.
את מי הכי כיף לנצח? למה?
את ליברפול כמובן. זו היריבות הכי אותנטית בכדורגל האנגלי.
אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?
אני הייתי קשר קיצוני שמבשל הרבה.
האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?
ברור. כל מיני בגדים ספציפיים של המועדון שאני לובש.
מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?
אין חסרונות זה פשוט תלוי בטמפרטורות של ההצלחות. מאז 2013 לא לקחנו אליפות פרמייר ליג. העשור האחרון זאת תקופה לא פשוטה.
מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?
אמרתי כבר פול סקולס, שבעייניי הוא אנדרייטד. אריק קאנטונה. רונאלדו, אין מה לעשות. ראיין גיגס. רוי קין.
דיוויד בקהאם גם שם איפשהו. זה מועדון שיצר אגדות.
לסיום, השלם את המשפט: השופט….
הוא אישה. סתם. אבל רגע של רצינות זה נורא נחמד שהתחילו לשפוט עכשיו נשים בכדורגל.
חמי רודנר (58) הוא זמר-יוצר ומוזיקאי ישראלי. חמי שנולד וגדל בקיבוץ גבעת ברנר התפרסם בתחילת הקריירה כסולנה של להקת הרוק "איפה הילד?", הלהקה נחשבת לאחת מהבולטות בגל להקות הרוק הישראלי שצמחו בתחילת שנות התשעים. בשנת 1993 יצא אלבום הבכורה של הלהקה, "זמן סוכר", וכלל בין היתר את הלהיטים "מה שעובר עלי", "השמיים הגבול", "נפלת חזק", ו"אחד אלוהים". בשנת 2000 פתח בקריירת סולו עם "גאולה", אלבום הבכורה של חמי רודנר. בין להיטי האלבום היו "בואי ניפרד", "מה היה" ו"גאולה". בשנת 2019 הוציא רודנר את האלבום "יהומה" שתוכלו להאזין לו כאן. אלבום שמארח חברים ותיקים כמו יובל בנאי ורונה קינן, עם תגבור של אמנים חדשים יותר כמו תומר ישעיהו וג'ין בורדו. "יהומה" מדלג בין סגנונות ומביע ביקורת על עידן הטכנולוגיה ותרבות האינסטנט. ב-25.2 "איפה הילד?" יחגגו 30 שנה לאלבום הבכורה במופע מיוחד בו יבצעו את שירי האלבום ואת מיטב הלהיטים מכל השנים ויארחו את – מוניקה סקס, יוני בלוך וטל גורדון.
"מאוד אוהב את הקבוצה הנוכחית, בעיקר את נטע לביא שמציג שיפור עצום העונה, שולט במרכז המגרש ומוביל את הקבוצה לשיאים חדשים". איתי אלזרדל, חבר בלהקות The Orions, Warp וחרדה מספר על האהדה למכבי חיפה, איך בפוקס לא יצא אוהד בית"ר ירושלים, מה גרם לו לפספס את המשחק מול פ.ס.ז. בגביע המחזיקות, איזה "חלוץ רוצח" היה רוצה לראות בקבוצה, על היריבות עם מכבי ת"א ש-"סופרים אליפויות מתקופת המשטרה הבריטית" והטייק שלו על עומר אצילי.
אלון חמודות – דצמבר 2022
מה אתה עושה בימים אלה?
חוגג את הוצאת האלבום השני של The Orions ומתכונן להוצאת שני אלבומים נוספים עם להקות אחרות שאני חבר בהן – Warp ו- חרדה.
מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?
מכבי חיפה. באירופה אוהד את ברצלונה מאז שזוכר את עצמי, אבל קודם כל מכבי חיפה.
איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?
התמזל מזלי והשנה הראשונה שהתחלתי להתעניין בכדורגל באופן אקטיבי, הייתה גם השנה הכי גדולה של קבוצה ישראלית בליגה – מכבי חיפה של 93/94. אבא שלי לקח אותי לקרית אליעזר בסוף 1993 למשחק נגד מכבי הרצליה, הייתי בן 7, שאלתי אותו בדרך אם הוא יקנה לי צעיף. חבורה של אוהדים צעירים שמעו אותי, ניגשו אלינו ושמו עלי צעיף של מכבי חיפה. המשחק נגמר 1:0 לנו מגול של רוני לוי בנגיחה.
מבחינתי אהדה לקבוצה ואהבת הכדורגל הייתה גם ביטוי לקשר שלי עם אבי – ההליכה למשחקים או צפייה משותפת בטלויזיה הייתה ועודנה זמן איכות של אבא-בן.
אבי עלה לארץ ב1974 מאורוגואי. תמיד סיפר שכשהגיע לארץ חיפש לאהוד קבוצה שמשחקת בצהוב-שחור, הצבעים של פניארול, הקבוצה אותה אהד. איזה מזל שבאותן השנים בית״ר שיחקה בתכלת.
עוד אנקדוטה – במהלך שנות ה-70 מכבי חיפה ירדה לליגת המשנה והפועל הייתה הקבוצה הבכירה בעיר. היה משחק דרבי באיזושהי מסגרת שהוא הלך לראות כאוהד ״נייטרלי״. אוהדי הפועל נראו לו כאליטה יהירה ואוהדי מכבי נראו יותר ״עמך״ שעם זה הוא הזדהה. הפועל אמנם ניצחה את המשחק אבל אבא חזר הביתה אוהד מכבי. עם מאזן של 14 אליפויות בירוק מאז, נראה לי שהוא הימר לא רע.
מכבי חיפה – מכבי הרצליה 0:1 עונת 93/94
מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה?
התשובה הנדושה (והנכונה) היא לאו מסי. מעולם לא נחשפתי לשחקן כל כך דומיננטי במשך כל כך הרבה שנים. לא ראיתי וכנראה שגם לא אראה מישהו שמגיע לרמת משחק כזאת, שמתורגמת לסטטיסטיקה אישית, תארים ודומיננטיות שאי אפשר להשתוות אליה. שחקנים אחרים שמשווים אליו אכן מצויינים, אך כמעט את כל הפעולות שלהם אפשר להסביר כהצטיינות של בני אנוש. אני ראיתי את מסי עושה דברים שאי אפשר להסביר ברמת המסוגלות של גוף האדם או של חוקי הפיזיקה. לא הזיק שהוא גם שיחק בשביל ברצלונה אהובתי.
הבחירה בשחקן, אולי המפורסם והידוע בעולם, קשורה גם להבנה שלי, שאולי עדיף להעריץ מרחוק. כילד הערצתי את אייל ברקוביץ׳ ומאוחר יותר את יוסי בניון. שניהם אכזבו אותי כשהתבגרתי , מי בדרכו, וכך גם גיבורים אחרים בירוק גרמו לי להתרגש על המגרש ולהתאכזב מחוצה לו.
מאוד אוהב את הקבוצה הנוכחית, בעיקר את נטע לביא שמציג שיפור עצום העונה, שולט במרכז המגרש ומוביל את הקבוצה לשיאים חדשים.
מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?
לדעתי , את רוב המשחקים המכוננים של מכבי חיפה ראיתי בטלויזיה. פספסנו את הניצחון על פסז׳ במחזיקות ב-98 בגלל שהכלבה שלנו ברחה מהבית איך שפתחנו את הדלת לצאת. היו משחקים מושלמים אבל אולי פחות היסטוריים – 5:0 על אשדוד בחצי גמר של 98 (הגביע הלפני אחרון), 4:1 על ריד בשמינית גמר המחזיקות עונה אחרי – משחקים מושלמים , מלאים באמוציות (אדום מוקדם לקופל מול ריד ואדום לשחקן שלהם שהרביץ לאחד ממחזירי הכדורים).
היה גם 3:2 על מכבי תל אביב במשחק האליפות של 2001 אבל האסון שקרה שם בסוף המשחק, כמובן, קלקל את הכל.
ראיתי את ברצלונה מנצחת 5:0 את סביליה בגמר הקופה דל ריי ב-2018. אינייסטה פורש מהקבוצה עם גול וגביע, יותר מושלם מזה?
הכי רע – בעיקר כל מה שקשור לאצטדיון רמת גן.
אסון רוזנבורג, גמר הגביע ב-2002 מול מכבי תל אביב שהפסדנו בפנדלים, עוד כמה הדחות בחצאי גמר גביע (נראה לי הפועל תל אביב ב99). כל מיני כאבי לב כאלה.
מכבי חיפה – ס.ו ריד 1:4 עונת 98/99
מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?
שיא – אליפות 94, רבע גמר מחזיקות ב-98/99, האליפויות של גרנט והקבוצה המושלמת ששיחקה אז, הצ׳מפיונז ב-2002 שהוא פסגה שספק אם תחזור על עצמה, וכמובן הקמפיין הנוכחי ובעיקר הדרך אליו.
שפל – עונת 2017/2018. סיימנו מקום 10. לא חוויתי שפל כזה בחיי, אבל מעבר למיקום המבזה, זו בעיקר הייתה רמת הכדורגל- אובדן הדרך, העובדה שהיו משחקים שלחבר 2 פסים היה נראה יותר מדי עבורם, קבוצה אבודה.
אחרי כמה שנים כמנוי, בשלב מסוים כבר התבססתי בתל אביב ומפחי הנפש של להסתדר על נסיעה לחיפה כל שבועיים בשביל הבושה הזאת שברו אותי, מאז אני רואה מהבית.
השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?
לואיס סוארז. שירד מהMLS ויבוא לתת אצלנו בראש, אנחנו צריכים חלוץ רוצח.
מאוד אוהב את עדן קארצב אבל התחרות שיש לו בקישור אצלנו לא נותנת לו ערך מוסף. מה שחסר לי זה מכשף שייתן את האקסטרה נגיעה/דריבל. מישהו כמו רותם חטואל או אוסקר גלוך.
את מי הכי כיף לנצח? למה?
ברור שאת מכבי תל אביב. אני רוצה שהקבוצה הזאת תפסיד תמיד (עם זאת, אני רוצה שתמיד יישארו בליגה כדי שנמשיך להאבק בהם).
זה תמיד כיף לאתגר את ההגמונים. בעיקר קבוצה שמאופיינת בלאגור ולספור אליפויות מהתקופה של המשטרה הבריטית, זחיחות תמידית וניכוס השם ״מכבי״. תמיד כיף לזכור את השיאים הספורטיביים נגדם, התבוסות, המהפכים. כמובן שכואב באותה מידה כשהם מנצחים אותנו.
אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?
חלוץ. מסירות, בניית התקפה, גליצ׳ים, הכל נחמד אבל מבחינתי אני קצת One track minded על לשים את הכדור בפנים, להציק להגנה, לעשות תנועה, לחמוק.
ככה גם הייתי משחק בשכונה – תמיד היה מישהו בקבוצה שהיה צריך אשכרה לנהל את המשחק ואני הייתי זה שבועט. לפעמים זה היה גם נכנס.
האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?
לא משהו מיוחד. כילד הייתי שם את החולצה וכל מיני כאלה, היום אני פשוט מתוח. כל פעם שפרשן ״מסכם״ את המשחק במהלכו אני צועק לטלויזיה שיסתום את הפה. זה סוג של אמונה תפלה.
מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?
בגדול החיסרון היחיד שאני יכול לחשוב עליו זה חלק מהערכים שאיתם הקבוצה מזדהה. עד לפני כמה שנים היו דווקא הצד החזק שלנו – מעורבות קהילתית, שילוב שחקנים מהמגזר הערבי, מה שדיי היינו חלוצים בו. ואז, דווקא האהדה הנרחבת לעומר אצילי, מצטיין ככל שיהיה, חרתה לי כשהגיע וצובטת לי בלב עד היום. הציבור כולו הושחת במהלך השנים האחרונות.
כמו שמהללים אותו אצלנו היום, היו שורקים לו בוז אם היה נשאר בתל אביב או עובר לקבוצה אחרת – בדיוק בגלל הפרשה.
אנשים מתחבאים מאחורי תירוצים כמו העובדה שבית המשפט זיכה אותו ושוכחים שחוק הוא לא מוסר. חוק משרת שלטון מסוים עם אג׳נדה מסוימת.
להיות מזוהה עם קבוצה שהכתימה את עצמה ברמה המוסרית תמיד קצת לא נעים. ״מזל״ עבור ציבור האוהדים שהוא מצליח לטשטש את זה ביכולת גבוהה והישגים, אחרת גם הם היו כבר מואסים בו.
מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?
אייל ברקוביץ׳ (הכי גדול)
רובן עטר
חיים רביבו
יוסי בניון
ג׳ובאני רוסו
לסיום, השלם את המשפט: השופט….
אוהד מכבי תל אביב
איתי אלזרדל (36), גר בתל אביב חבר בלהקות The Orions, Warp, חרדה ושותף בפרויקטים מוזיקליים רבים במהלך השנים. "שמח לחלוק עם כולכם (גם אוהדי מכבי תל אביב הורידו ספוטיפיי) את האלבום החדש (והשני) של האוריונז, 15 קטעים של רוקנרול אינסטרומנטלי מרקיד, מאתגר, מסתורי ומעניין". זמין להאזנה בכל הפלטפורמות כאן. ובקרוב זמין גם בפורמטים של דיסק ותקליט (צבעוני ומרהיב) באדיבות הלייבל האמריקני Otitis Media Records.
"יניב קטן זה כל מה שאוהד כדורגל רוצה. גדל במועדון, גדל בחיפה, היה אומנם קצת בחו"ל אבל חזר לחיפה למרות הצעות מגאידמק. יניב קטן תמיד ידע שהאוהדים הם הלב של המועדון". גדעון טרגנו אחד משני סולני להקת ההיפ הופ החמה שאזאמאט מספר על האהדה למכבי חיפה, לאיזה קבוצה שהכי כיף לנצח יש אף גבוה, מה החסרונות בלאהוד את מכבי חיפה דווקא בתקופה הזאת, מה יש לו עם אוהדים של קבוצות מחו"ל ומי הפייבוריטית במונדיאל.
מה אתה עושה בימים אלה?
ב-5 השנים האחרונות אני בשאזאמאט, להקה שהקמנו ביחד כל החבר'ה. גר עם חברה שלי בתל אביב בשוק לוינסקי.
מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?
אני אוהד מכבי חיפה. אני חושב שלאהוד קבוצות מחו"ל זה דבר סופר מוזר. אתה אוהד קבוצת כדורגל לא כי היא משחקת הכי יפה אלא לרוב זה איפה שאתה גר. יש משפט כזה בכדורגל שאומר Support your locals. יש כל מיני אוהדים שמחוברים ליובנטוס, מה זה מחוברים ליובנטוס? מה אתם גדלתם בטורינו?
איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?
זה ממש מוזר אצלי כי אני בן יחיד. אז אחים גדולים שאוהבים כדורגל לא היו לי. לא אמא שלי ולא אבא שלי אהבו כדורגל. אני פשוט אהבתי כדורגל והחלטתי שאני אוהד מכבי חיפה זה היה בערך בגיל 6.
בגיל 9 הלכתי למשחק הראשון עם אמא שלי. זה היה חצי גמר גביע המדינה ברמת גן 2002 כשעוד היו הצגות כפולות. מכבי חיפה נגד מכבי פתח תקווה כשהפסדנו 2:3 בהארכה. אכלתי לאמא שלי את הראש שנתיים שתבוא איתי. היא בטח אמרה לעצמה אם הוא באמת אוהב את זה, אז הוא יאהב את זה גם עוד שנתיים. היא ראתה שאני לא מפסיק להציק לה אז היא הייתה חייבת לקחת אותי.
כשעברתי את אמא שלי בגובה התחלתי ללכת לבד למשחקים בערך כשהייתי בן 11, ועשיתי מנוי ליציע ג' קריית אליעזר.
מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה?
אני חייב להגיד שיניב קטן זה נראה לי השחקן שאני הכי אוהב. יניב קטן זאת דמות שהייתה שם מאז שהתחלתי לאהוד את חיפה מגיל 6, עד היום. יניב קטן זה כל מה שאוהד כדורגל רוצה. גדל במועדון, גדל בחיפה, היה אומנם קצת בחו"ל אבל חזר לחיפה למרות הצעות מגאידמק. יניב קטן תמיד ידע שהאוהדים הם הלב של המועדון. 10 שנים לא משחק אצלנו ועשה קעקוע של קוף בחליפה.
מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?
המשחק הכי רע זה קל: זה הקיזוז מול בני יהודה. 09-10 בבלומפילד, אין שאלה בכלל. לא הלכתי לבית ספר שבוע אחר כך.
המשחק הכי הטוב: יובנטוס זה בוודאות המשחק הכי גדול שהייתי בו בסמי עופר. כל משחקי הבית בקמפיין המוקדמות כולם היו מהמשחקים הטובים ביותר שהייתי בהן בסמי עופר.
מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?
רגע השיא בחוויה האישית שלי הייתי אומר שזו הנסיעה לגנק. הפסדנו, זה היה נוק אאוט עלייה לליגת האלופות, והפעם הראשונה שטסתי עם חבר'ה. אחת החוויות הגדולות שלי כאוהד.
רגל השפל שלי – אני אפילו לא הייתי במשחק, ראיתי בטלוויזיה. זה היה ב-2017, שיא תקופת הגועל נפש. בפתח תקווה היו מכות נוראיות בין הארגונים. אני כבר לא הייתי חלק מהארגון. אני לא הלכתי למשחקים אחרי זה 3 שנים.
השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?
רותם חטואל. יש בו משהו מאוד דולב חזיזה. אני אוהב את הז'אנר הזה של שחקנים שהם ערסים אבל ערסים בטוב טעם.
את מי הכי כיף לנצח? למה?
מכבי תל אביב. כי לא משנה איפה הם בטבלה הם תמיד יבואו עם האף למעלה. זה לא הפועל חיפה, שהם במקום השני שהכי כיף לנצח, שהם חבורה של מסכנים. אתה בא לדרבי ואין עניין.
אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?
שוער. הייתי גם שוער באמת. התחלתי בטבעון ואז עברתי להכח אפק, ואז שיחקתי קצת בנצרת עלית. זה לא המריא. כשהייתי צריך לבחור בין קריירת כדורגל לקריירת עישון נרגילה, בחרתי בנרגילה.
האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?
חבר צורף הכין שרשראות עם סמל של יציע ג' מפעם והביא לי במשחק מול אולימפיאקוס בבית. מאז כל משחק שנכחתי עם השרשרת נגמר טוב, אז אני ממשיך איתה עד שייגמר לא טוב. משהו עובד עד שהוא לא עובד.
שרשראות יציע ג'
מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?
אלה חסרונות של לאהוד כדורגל בישראל. כל אוהד של כל קבוצה יכול להתחבר לזה: יקר, לא נוח, מתייחסים אלייך כמו עבריין למרות שאתה לקוח שמשלם הרבה כסף. במכבי חיפה ספציפית אני יכול להגיד לך שהמועדון עצמו מאוד מנותק מהקהל. הם לא מבינים שהקהל שמגיע לסמי עופר בא בזכות האווירה שהיציע הצפוני עושה. להתייחס לאולטראס כאספסוף שפוגע במועדון לי זה קצת חורה.
דוגמה נוספת: למה בב"ש יש מנואלה ותפאורות יפות? כי לרוביק דנילוביץ' אכפת מהפועל ב"ש ועובד בשיתוף פעולה עם אלונה.
מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?
אני חייב להגיד את פראליה ויעקובו. ואולי גם את רוסו ויוסי בניון. ואת צ'רון שרי. שרי זה זר שלא היה פה מאז פראליה ויעקובו. הוא לא דמיין שבגיל שלו הוא יגיע לליגת האלופות והנה הוא עשה את זה העונה עם חיפה.
עם מי אתה במונדיאל?
אין לי נבחרת ספציפית שאני אוהד אבל נראה לי שארגנטינה. יאללה תנו את כבר למסי שתהיה חותמת סופית.
לסיום, השלם את המשפט: השופט….
בן זונה. תמיד.
גדעון טרגנו (30), גדל בקרית טבעון ומתגורר היום בתל אביב סולן להקת "שאזאמאט" – חמישה נגנים ושני ראפרים שמשלבים בין ראפ ללייב להקה, בין תל אביב אל הצפון, שלוק סודה לביס סביח. שאזאמאט מפלרטטים עם מלא סגנונות אבל תמיד נשארים לישון אצל ההיפ הופ. ראפ שמחפש משמעות, מחפש להביא את הבשורה ומחפשים דירת שותפים בתל אביב. באים לתת כבוד למילה הכתובה ולמוזיקה שתזיז את הצוואר ותגרום לראש לעבוד בכל המובנים- שאזאמאט משתדלים להעביר מסר או מחשבה בכל שיר – לגרום לאנשים לחשוב תוך כדי שהם רוקדים בטירוף. בימים אלה הלהקה סוגרת את סבב ההופעות של האלבום השלישי שלהם "התעוררנו מאוחר" (סולד אאוט), שאותו תוכלו לשמוע כאן בספוטיפיי.
"רגע השיא עם הפועל מבחינתי היה במילאנו. אמנם הפסדנו, אבל פוצצנו את היציעים בסן סירו. הלב התרחב רק מלראות בלייב את העמודים המעוגלים המפורסמים של הסן סירו ולקלוט שאנחנו לגיטימיים". ניתאי גבירץ המגלם את אחד משני התפקידים הראשיים בסרט "אל תשכחי אותי", מספר על האהדה להפועל ת"א, מגלה מי הקבוצה הכי מלהיבה שאי פעם הייתה בישראל, כלפי איזה שחקן ישראלי יש לו אובססיה, מה ערער אותו אחרי הזכייה בגביע ב-1999 ואת מי יותר כיף לנצח, מכבי או בית"ר.
מה אתה עושה בימים אלה?
בימים אלו ממש עלה לאקרנים הסרט "אל תשכחי אותי", בו אני משחק ואחראי גם על כתיבת התסריט. הסרט מספר על מפגש מקרי בין שתי דמויות מאוד שונות, שמוצאות הבנה, נחמה ואולי גם אהבה האחד בשניה.
אני משחק את ניל, מוסיקאי קלאסי, חצי הולנדי וחצי ישראלי, וכמובן אוהד אייאקס "סופר יודן!" אמסטרדם, שהתמוטט נפשית בזמן לימודי מוסיקה בהולנד וחזר לארץ כדי להשתקם. כשניל פוגש את תום (מון שביט), בחורה צעירה שמאושפזת במחלקה להפרעות אכילה, הוא עוזר לה לברוח מהמחלקה, והשניים יוצאים להרפתקאה לילית שבה הם חושפים אחד כלפי השניה את החלומות והתשוקות שקיימות בהם, מול חברה נורמטיבית (לכאורה) שמתעקשת להגדיר אותם, ולנסות כל הזמן להפריד בין ה"מתפקד" וה"חולה".
הסרט נוצר בעבודה משותפת עם הבמאי והמנג'ר הכריזמטי רם נהרי ("אהבה זה כואב", אמא'לה", "ככה זה"), הנוטה לצאת מתחומי האזור הטכני, להתפרץ לתוך המגרש באיבוד עשתונות חינני, לחמם את כל הספסל מהדקה החמישית ולזרוק נעליים לכל עבר במחצית, אך כולנו נילחם בשבילו עד המוות, ובשיתוף פעולה מלא עם השחקנית והחלוצה הראשית שלצדי, מון שביט, היודעת להריח שערים מכל מצב ובכל סצנה, ולרוץ לאוהדים מאחורי השער ולשאול אותם בחיוך הכובש שלה, "איך זה מרגיש לכם כשאתם מסיימים שק של גרעינים בעשר דקות? סתם, כאילו, באמת, תנסו לתאר לי לשנייה איך הגוף שלכם מרגיש, יש לכם מין ריח אחר באף?". האוהדים מצידם שרים לה כבר מהחימום, "מון שביטטטט, אל תשכחי אותיייי".
מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?
הפועל ת"א… לשמחתי… לצערי… ולשמחתי. ולצערי….
איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?
הפועל זה מהמשפחה, בעיקר מצד משפחת אמא שלי. סבא שלי, שמואל "פיסקה" פירסטנברג, חי את כל חייו בין הקיבוץ ובין העיר הגדולה, מייסד "צוותא" ומפיק שיתופי פעולה ושיח פוליטי דרך אמנות, כתיבה ויצירה.
סבא פיסקה מעולם לא היה מאוד בעניין של כדורגל, אבל היה בעניין של זהות ומסורת חברתית, כך שהיה ברור שאנחנו אדומים. בתחילת שנות ה-90 הפועל הייתה פח. מכבי חיפה של גיורא שפיגל לעומתה, הייתה הקבוצה הכי מלהיבה שתהיה כנראה בישראל אי פעם. למדתי להפריד בין אהדה לשחקנים עצמם לבין מועדון.
הזהות עם הפועל תמיד הייתה, זה היה משהו של ערכים ומשפחה. מצד שני, הייתי מעריץ שרוף מוחלט של ראובן עטר, ברקו, אפילו קנדאורוב. אח"כ גיליתי גם את טל בנין וזה נהפך לאובססיה.
המשחק הראשון בחיי כאוהד היה באצטדיון ר"ג, עונת 94/93, משחק העונה בין מכבי חיפה למכבי ת"א. בן זוגה של אמי דאז, לקח אותי ואת בנו (לשער 11 של חיפה כמובן) כדי לראות בלייב את הקבוצה שהייתי רואה בטלוויזיה. לא ראיתי הרבה, הייתי מאוד קטן בגודל, אבל אני כן זוכר את הדקה הראשונה שאלון מזרחי נגח באיציק זוהר והורחק.
זיכרון חזק שלי, כמו רבים מבני דורי שנכנסו פה עם החולצה האדומה לצרה ואין יציאה, הוא מעונת 98/97, שזכורה לעד כ"עונת השרוכים". תם עידן האפרוריות של סיני וההסתדרות. הכל הרגיש חדש, הכל היה יותר אדום עם "כתר" פלסטיק ומויישיק תאומים וכמובן שלום תקוה.
מאותו רגע, הלכתי לכל משחק, בית וחוץ, במשך שנים. לעיתים הייתי גם על הדשא כנער כדורים כ"צ'ופר" ממחלקת הנוער (ולמי שלא יודע, הנה עובדה על נערי כדורים, לפחות אלו של הניינטיז: הם הראשונים שמגיעים למגרש בשמש הקופחת של הצהריים, מתפצלים לפי הוראות ועוברים ביציעים לאסוף זבל שהצטבר מהמשחק של שבוע שעבר. כשהקהל מתחיל להיכנס, הם יורדים למטה ומחכים בדריכות ליד הקווים שיעוף כדור מעל השלט. החלום היה ששביט אלימלך יסמן לך "לאט, לאט, רגוע" ולא להחזיר מהר את הכדור. אח"כ מחכים לשידור החוזר בטלוויזיה ומנסים לאתר את עצמנו שם בקטן).
הייתה לי זהות אדירה תמיד עם האנדרדוג, וההצלחה של הפועל הייתה הזויה ומרגשת. ככל שהאנדרדוגיות נעלמה והפועל החלה להתבסס כמועדון חזק, קצת הלכה לי גאוות היחידה שהרגשתי. לאט לאט התחלתי לאבד עניין. אבל אני אדום. מעולם לא הייתה פה שאלה.
מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה?
אני חייב לדבר במונחים של מקסימום עד אמצע שנות ה-2000… טל בנין היה מבחינתי סמל, לכל דבר, פשוט בחרתי בו ונשארתי נאמן. רציתי להיות הוא. מקצוען, עדין וחזק. הייתי גונב ממנו גינונים שהביא מאיטליה. בחימום במשחקים של שמשון, כשכולם התחילו להוציא כדורים ולעשות שכונה, הייתי הולך ליד הקרן ועושה סטארטים על 10 מטר עם עצמי ומנסה להיות לבד רגע ולהתפקס, כי ככה טל היה עושה בחימום של הנבחרת, בדיוק מתחת לשער 4 בר"ג שם הייתי יושב ומסתכל עליו.
"הייתי גונב ממנו גינונים שהביא מאיטליה"
לצערי, נולדתי ימני ברגל הייתי קצת יותר גבוה מטל בנין והספרה 7 לא ישבה לי טוב על הגב… לכן הייתי חייב לאמץ דמות שיותר מתאימה לסגנון המשחק שלי, וכך נכנס לחיי רוי קין האגדי. התחלתי לעשות גלאח בראש וללבוש את הספרה 16 שהסתדרה עלי בול, לעמוד באמצע ולפרק את עושי המשחק של היריבות בגוף זקוף, ואם זיהיתי שטח מת באזור ה-25 מטר, הייתי מוודא שיש סגירה ונכנס למסדרון שנוצר כדי להפגיז לשער כדורים שחוזרים מהבלם.
מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?
הטוב הוא הפועל נגד צ'לסי בבלומפילד… אלוהים שיעזור. לא ייאמן. הווינריות של יוסי אבוקסיס, שטס אחרי הפנדל של גרשון בדקה ה-89 כדי להוציא את הכדור מהרשת, משך את כולם בחולצות חזרה לאמצע, ואז לקח כדור על ה-30 ושם לקלצ'נקו על הראש את ה-0:2 בדקה ה-95. זה מאוד מאוד מרגש אותי. דקות מדהימות בחיים. אח"כ נסעתי עם בעלה של אחותי, אמיר שור, לראות את סיום הקמפיין האירופאי במילאנו. מרגש בפני עצמו…
המשחק הרע היה ללא ספק השפלת ה-0:5 של הנבחרת מול דנמרק בפלייאוף. משהו היה שם לא נכון הרי מהתחלה, שלמה שינה מערך ועלה עם עמיר תורג'מן לבד בחוד, ובשריקת הפתיחה מי שהוציא איתו את הכדור מנקודת האמצע היה טל בנין, קשר אחורי! באותו רגע קלטתי שיש רווחים מטורפים. טל עצמו רץ בין שטחים מטורפים כדי לסגור את האלכסון והמערך היה ביזיון. זה היה משפיל ומעיק.
מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?
רגע השיא עם הפועל מבחינתי היה במילאנו. אמנם הפסדנו, אבל פוצצנו את היציעים בסן סירו. הלב התרחב רק מלראות בלייב את העמודים המעוגלים המפורסמים של הסן סירו ולקלוט שאנחנו לגיטימיים. רבע גמר אופ"א. שמעון גרשון רדף אחרי אינזאגי, בסדר, היה מה שהיה. היה הכי מרגש.
רגע השפל הוא דווקא מהעולם שלי ככדורגלן בשמשון ת"א. רדפנו כל העונה אחרי הכח רמת גן ראש בראש, שבוע לקראת משחק העונה שיקבע את העלייה לליגה הראשונה בנערים ג'. התארגנו לקראת משחק החוץ נגד בית"ר חולון, קבוצת תחתית אומללה. המאמן שלנו דאז, זאביק גונטרסקי, החליט לשנות מערך ולעלות עם 3 חלוצים, לתת להם בראש ולהגדיל הפרש שערים.
הגענו למגרש בוץ עם צמחייה פראית שגדלה בכל מיני מקומות, אם אני לא טועה היה עץ על נקודת הקרן. הרגשתי כמו טל בנין במשחק של הנבחרת מול דנמרק. ניסיתי לסגור שטחים אדירים, היה ברדק, השוער שלהם הוציא לי וולה לחיבורים מכדור שחזר מקרן. לא הצלחנו לעשות כלום. נשברנו. הפסדנו 1:0 שלא אשכח. כנראה המשחק שהרג את העונה המאושרת בחיי.
השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?
כפי שציינתי, די הפסקתי לעקוב אז זה לא יהיה רציני מספיק מצידי… מכיוון שהלב שלי נותר אי שם בנערות, אז הייתי שמח לראות את דאבור רופניק חוזר להפועל. אמנם הוא איבד את מקומו בזמנו לדניס אונישנקו שהיה מהיר יותר, אבל מהקצת שיוצא לי לראות, הכדורגל המקומי הלך ונעשה מאוד איטי מאז תחילת שנות ה-2000, אז אני יכול לראות את דאבור משתלב כיום, עם הקרחת והספרה 8 על הגב, מזיז כדורים מצד לצד ונותן את הלב.
את מי הכי כיף לנצח? למה?
שאלת מיליון הדולר. בית"ר או מכבי?
אמנם מכבי מסמלים מבחינתי מין זחיחות חסרת הומור ויצירתיות, ויש לי בגדול כל סיבה לתעב אותם, אבל תמיד היו חיוורים מדי בכדי לייצר גועל מוחלט מבחינתי… זה מועדון שתמיד התקשיתי להגדיר, מעבר למחויבות הבסיסית כ"שונא" בגלל היריבות העירונית עם הפועל.
בוא נגיד שבמשחקים של מכבי מול בית"ר, תמיד העדפתי את מכבי, תוך כדי שלא ידעתי איך להתייחס לסיטואציה.
את בית"ר ירושלים מבחינתי, לא צריך אפילו לנסות להגדיר ולא בא לי לחשוב עליהם. זה מדבר בעד עצמו. לנצח את בית"ר, ובמיוחד בטדי, זה תמיד משהו מיוחד במיוחד.
אני כן רוצה להרים פה לבית"ר נורדיה (ולחברי המוסיקאי שי נובלמן). הם עושים משהו מגניב, מיוחד ובטח לא קל, ומקיימים קבוצת אוהדים מעורבת שמייצגת את הערכים שלהם, ומרגישים שהיא מכבדת את המסורת שעליה גדלו כבני אדם, במשפחות אוהדות בית"ר.
מגיל צעיר הבנתי שכדורגלן זה מקצוע, ולא אשייך את השחקנים עצמם אל הבוז לקבוצה זו או אחרת. מעולם לא שנאתי את האינדיבידואל, בין אם זה שמוליק לוי ואוחנה שהם סמלים של בית"ר, או שמעון גרשון שעבר לשם וחבריי ראו בו כבוגד. לכדורגלן יש מעט שנים להרוויח כסף, מהחלום שלו, שהשקיע והזיע בו יותר שעות מרוב מי שאני מכיר ועבר כל כך הרבה השפלות, ובטח בארץ. אנשים באים לעבוד, יאללה, למי אכפת… הרי תמיד יבוא ילד אחר במקומם וייכנס לנעליים שלהם. זה הכדורגל בעצם.
בגמר הגביע מול בית"ר בשנת 1999, אחרי הארכה וניצחון להפועל בפנדלים ותואר ראשון עבורנו ילדי דור המדבר של בלומפילד בניינטיז, יצאנו באופוריה החוצה משער 1 ברמת גן ומתחת לגשר שעליו הלכנו מאושרים בדיוק יצא מחדרי ההלבשה ביחד עם חבריו יוסי אבוקסיס, אז עדיין בצהוב, בדרך לחתונתו שכזכור נערכה באותו הערב. הוא היה לבוש בחליפת חתן ונראה מותש ונרגש. כשהם התחילו להיכנס לרכב ולנסוע לחתונה, אוהד הפועל שעמד קרוב אלי ירק עליו מוחטה שפגעה בדיוק בחליפה. אני זוכר שבתור נער זה מאוד ערער אותי ולפתע הרגשתי מבוכה קשה ועצב כלפי אותו שחקן, כשרק רבע שעה קודם לכן קיללתי אותו ואת ארוסתו שמרית ביחד עם כולם. זה רגע שאני זוכר היטב.
אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?
קשר אחורי. חזק, אחראי, טקטי, כזה של 4 שערים בעונה, אבל קבוע בהרכב. תמיד הייתי קשר אחורי, כשחקן קולנוע וכשחקן כדורגל. מקבוצת הילדים של הפועל ת"א שאימן תומר קשטן ועד לסיום הקריירה בקבוצת הנוער של בית"ר שמשון ת"א אותה אימן ג'ורג' בורבה, חלוץ העבר המיתולוגי שאפילו נכלל בסגל נבחרת ישראל במונדיאל ההיסטורי שלנו ב-1970.
כשג'ורג' העניק לי את פרס השחקן המצטיין בעונה, בברביקיו השנתי על הדשא, כשכולם לובשים את מיטב המותגים שהוריהם רכשו להם (לי קופר ודיזל), תוך כדי שבירך אותי אמר "הוא מטריף אותי זה. כל פעם שאני בא לצעוק עליו, הוא כבר מרים אלי את היד בתנועה של "טעות שלי, תירגע! אבל אני מאמין שייצא שחקן".
קיצר, שחקן יצאתי, אבל לא כפי שהתכוון הבורבה…
תוך כדי שנות הכדורגל הסתרתי מהם חלק שכנראה היה חזק ממני, ולא היה להם מושג שבעוד שחצי ממני משחק דמות בחיים, מולם, של קשר אחורי קשוח בקבוצה עצמה, באותו הזמן, החצי השני שבי כבר היה מצטלם לסרטים בטייפ קאסט של נער "רגיש ואובדני". התפדחתי לספר שאני חותך מהקבוצה לחודש צילומים עבור תפקיד בסרטו של ניר ברגמן "כנפיים שבורות", ולכן טענתי שאני עושה הפסקה כדי להתרכז בלימודים (כשאף אחד לא שם לב לעובדה המאוד פעוטה שעזבתי את בית הספר עוד בגיל 15). לאחר מכן כבר שקעתי עמוק לתוך "חיידק המשחק", אבל לא זה שעל המגרש. אז לחזור אחורה כבר לא יכולתי, והיתר היסטוריה כמו שאומרים.
האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?
נכונה הקלישאה על אוהדי הפועל, שגם כשהם רואים שידור חוזר למשחק שבו ניצחו אז הם עדיין מפחדים להפסיד. אני בעיקר מצפה לגרוע ביותר, ומשם יש רק להיות מופתע לטובה.
מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?
השורש המוחדר בנו כילדים, אוהדי הפועל, הוא שאנחנו לוזרים, חכמולוגים ומתנשאים. יעני רכים כאלה לעומת שאר הקבוצות הגדולות. אני לא בטוח שזה תקף להיום, או אי פעם היה נכון. אבל זו מין סטיגמה מפדחת כזו שאתה נושא איתך תמיד, בעולם שהוא מגה מצ'ואיסטי. קצת כמו הקלישאה על להיות שחקן קולנוע, תסריטאי, מוסיקאי או שלל מה שבחרתי להתעסק בו.
מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?
משה סיני. שלום תקווה. יוסי אבוקסיס. ערן זהבי. סבסטיאן סימרוטיץ'.
לסיום, השלם את המשפט: השופט….
שופט! אלוהים איזה דיכאון של חצי מקצוע בחרת…
ניתאי גבירץ (35), נמצא בזוגיות של עשור עם טליה ואבא ליולי בת ה-5. בנם של העיתונאית ומייסדת עמותת "אליפלט" יעל גבירץ, והמוסיקאי והאמן ראובן גבירץ (להקת "חלב ודבש"), שחקן קולנוע וטלוויזיה, כותב סיפורים ותסריטים, מנגן, שר לפעמים, מקריין ועושה מוסיקה לסרטים. "אל תשכחי אותי", הוא התסריט הראשון שכתב וגם התפקיד הראשי הקולנועי הראשון בו משחק. הסרט זכה בפרס הגדול בפסטיבל טורינו, שם גם זכה בפרס השחקן הטוב ביותר. "היה מרגש לטעום ולו לשנייה בחיי, קצת מההצלחה ותשומת הלב שמרגישה מאוד שונה באירופה, ולחלוק תמונות בעיתונים הגדולים באיטליה יחד עם כוכבי יובנטוס."
"בית"ר ירושלים היא קבוצה לא יציבה מבחינה רגשית, יש לה מעין מאניה דיפרסיה". אבישי צברי, מלהקת הפאנק "האחים צברי" מספר על תקופת השפל והשיא של המועדון, איזה שחקן ישראלי עובד קשה ולא קופץ מעל הפופיק, מה הוא מחפש ביוטיוב כשאף אחד לא רואה ועל קבוצה ישראלית אחת מיקום מקביל.
מה אתה עושה בימים אלה?
אני סטודנט לעיצוב תעשייתי בחולון שנה ד' ובין לבין עושה הופעות עם האחים.
מי הקבוצה שאתה אוהד בארץ הקודש או מסביב לגלובוס?
בית"ר ירושלים.
איך התחיל סיפור האהבה בינך לבין הקבוצה? והאם אתה זוכר את המשחק הראשון של הקבוצה שהלכת אליו?
האמת שבתכלס אני אוהד כורסא מושבע. הלכתי למשחק אחד בחיים. זה דיי בינוני מצידי אבל אני אוהד בינוני. אני חושב שהאוהדים הבינוניים הם ה-אוהדים.
התחלתי לאהוד אותם ביסודי ובתחילת התיכון כבר הייתי דיי משוגע על בית"ר, זה היה מאבא שלי. זה היה בתקופה של תמאש שאנדור.
המשחק הראשון והיחידי שהלכתי אליו היה בכיתה ח', ביחד גלעד שמואלי חבר מהכיתה, והפסדנו אני זוכר. 3:1 משהו כזה. משחק ליגה בטדי.
איך האהדה שלך לקבוצה משתלבת עם זה שאתם קצת צוחקים על אוהדי בית"ר בשירים שלכם?
אני חושב שלצחוק על עצמך זה דבר טוב שגורם לאנשים להתחבר לקונספט של השירים. חוץ מהכדורגל, השירים מהיציע הם אשכרה השראה ללחנים, ותורמים לבניית הפאזל של של הקריקטוריה של נווה יהושע, השכונה שגדלנו בה ברמת גן.
מי השחקן המועדף עלייך (לא חייב להיות מהקבוצה)? למה?
תומר חמד. הוא נראה לי דוגמה לשחקן שעובד קשה ומגיע רחוק. ולא קופץ מעל הפופיק.
מה המשחק הטוב ביתר והרע ביותר שהיית בו?
אז בוא אני אגיד לך. המשחק הכי טוב שהייתי בו היה עם גלעד שמואלי בכיתה ח' נגד מכבי, והמשחק הכי רע שהייתי בו גם היה בכיתה ח' עם גלעד שמואלי והיינו נגד מכבי והפסדנו. אני זוכר שקיבלנו כמה גולים טובים ואנחנו שמנו גול אחד. אני זוכר את העוצמה של הקהל שהייתה מדהימה. עד היום אני מוצא את עצמי מחפש ביוטיוב את הקהל של בית"ר כי לדעתי לאף קבוצה אין קהל עם כאלה אנרגיות.
מה היו רגעי השיא והשפל עם הקבוצה?
רגע השפל היה בתקופת הצ'צ'ניים. הדחקתי את העניין שאני אוהד בית"ר בכלל. כל התקופה שהגזענות בקבוצה הייתה בשיאה. היו גם אשכרה כמה שנים שלא אמרתי שאני אוהד בית"ר בגלל ההכללות שהיו על כל אוהדי בית"ר.
ואחרי כל האירועים האלה כשבית"ר נורדיה הוקמה התחברתי למסר שלהם לאללה. אני רואה לפעמים בשידורים ישירים בפייסבוק משחקים שלהם, ועוקב אחרי המצב שלהם בטבלה, מבחינתי זו אותה קבוצה בדיוק כמו בית"ר ירושלים, רק ביקום מקביל, בליגה אחרת, שכונתית יותר, וכמו שזה נראה, עם אוהדים סוכר.
ורגע השיא היה דווקא בעונה שעברה שהיינו ממש לוהטים. שמנו איזה 8 גולים כל משחק, היה ממש תענוג לראות את הפרש השערים בכל משחק. אפשר להגיד שגם תקופת גאיידמק הייתה תקופת שיא, כשהיה לנו סגל מטורף.
השחקן שהיית רוצה לראות משחק אצלכם?
אני אהיה ריאלי ואגיד איתי שכטר. אני חושב שהוא היה עוזר עם השערים ונראה לי שהוא היה עוזר לנו גם בחדר הלבשה.
את מי הכי כיף לנצח? למה?
מה אני עכשיו אגיד לך הפועל? איזה בנאדם אני אצא אם אני אגיד לך הפועל או בני סכנין? אתה מבין? זה יצא תמיד גזעני או משהו כזה. אני אהיה קצת פוליטיקאי ואגיד דווקא שאת כל מי שלפנינו בטבלה. נראה לי הכל סטיגמות על גבי סטיגמות. אני לא שומר טינה יותר מדי.
אם היית שחקן בקבוצה מקצועית איזה סוג של שחקן היית?
הייתי שחקן נשמה. ביסודי הייתי שמן, אז הייתי בלם. בלם טוב. הייתי פשוט עומד ועושה את העבודה.
האם יש לך אמונות תפלות או ריטאולים חוזרים לפני המשחקים של הקבוצה שלך? מה הם?
לא. לא משהו שהוא מעבר לבקבוק בירה שיהיה איתי.
מה החסרונות בלאהוד את הקבוצה שלך?
נראה לי שהסטיגמות שיש על הקבוצה. בית"ר ירושלים היא קבוצה לא יציבה מבחינה רגשית, יש לה מעין מאניה דיפרסיה. פעם אחת היא יכולה להיות הקבוצה הכי מדהימה שיש, וגולים וטירוף ומצד שני כמו העונה, היא יכולה לטבוע פתאום בבום. בגלל דבר הכי מפגר שיש.
הבעלים החדש עושה רושם טוב. נראה שהוא מנסה להתחבר לקהל קודם. ראו שהוא בא בטוב. הוא ניסה להרים את הקהל.
מי הם חמשת השחקנים הכי טובים שעברו בקבוצה שלך מאז שאתה עוקב אחריה?
דבר ראשון: תמאש שאנדור.
אחריו ניר סביליה, קלאודימיר פריירה, איתי שכטר, ואחד שפל רענן דרעי.
לסיום, השלם את המשפט: השופט….
אלון יפת.
אבישי צברי (28) שנולד וגדל בשכונת נווה יהושע ברמת גן, הקים בשנת 2013 את להקת פאנק ישראלית "האחים צברי" ביחד עם אחיו יוני. האחים הוציאו עד היום שלוש יצירות, שכל אחת מהן באורך בין 4-8 דקות. כל יצירה היא מעין אופרת פאנק שמספרת סיפור קצר שחלקו מבוסס על ילדותם ברמת גן. אופרת הפאנק-רוק הראשונה שלהם – 'ואלס עם מלשין' (2013) – סיפור קורע לב על ארבעה חברים וההרפתקה שלהם באילת. לאחים צברי עוד 2 אופרות – 'בשינוי אדרת' (2014) ולאחרונה הוציאו את 'על תמאש ועל העוקץ' (2018 – המשך ישיר ל'ואלס עם מלשין'). היצירה האחרונה הפכה אותם לתופעה בסצינת המוזיקה הישראלית, כשכל הופעה היא sold out. אם לא הספקתם לקנות כרטיסים להופעה שלהם בוונדרבר, חיפה (13.12) ובאוזןבר, תל אביב (31.12), תוכלו לראות אותם ב-12 בינואר כשהם יגיעו לחלוץ בבאר שבע.
Offside Stories 